"בניגוד למה שאנשים חושבים או מדמיינים בארץ, אנחנו רואים שבסקרים ובדעת הקהל הצרפתית התמיכה בישראל היא חזקה משמעותית," אומר חן פדר, דובר שגרירות ישראל בפריז * ענב הכט פיליבה שוחחה עימו על ההפגנות הפרו פלשתינאית, האנטישמיות והסכנה בעליית הימין הקיצוני
קצת ביוגרפיה אישית. איך התגלגלת לתפקיד הזה?
"נולדתי וגדלתי בחיפה. סיימתי תיכון 'לאו בק', במגמות פיזיקה וצרפתית, שזה יתקשר להמשך הסיפור. אחרי זה שירתי כקצין בחיל התותחנים. השתחררתי בדרגת סגן. היום אני סרן במילואים."
חווית שירות חיובית, שלילית או ניטראלית?
"חוויית שירות מאוד חיובית, גם בסדיר וגם במילואים – הייתי גאה מאוד לשרת את ישראל ואני עדיין גאה לשרת, רק שכרגע השירות הוא מסוג אחר. אחרי שסיימתי צבא, טיילתי בעולם, למדתי משפטים ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. עשיתי התמחות במשרד פרטי בתל אביב. אחר כך, עבדתי שנתיים כעורך דין בניו יורק והחלטתי שאני רוצה לשנות את המסלול שלי בחיים. החלטתי שאני רוצה לעשות משהו עבור המדינה שלי. מה שהחזיר אותי לארץ ולקורס הצוערים.
"המיונים לקורס מאוד מתישים, ארוכים, לוקחים הרבה זמן ולכן התהליך לא פשוט. גם סיכויי הקבלה מאוד נמוכים. הקורס מאוד מעניין ומאתגר. אני בכללי בן אדם אופטימי ומשתדל לראות כמעט כל חוויה בחיים כחוויה חיובית, וקורס הצוערים לא היה יוצא מן הכלל. למעשה נכנסים לתהליך של כמעט שנתיים, מיום ההרשמה למיונים עד סיום הקורס, שבו לא יודעים לאיזה יעד יוצאים ל-3 שנים הבאות. כל החבילה הזו מאתגרת ולא מתאימה לכל אחד או אחת. אבל יש בה איזשהו רכיב של הרפתקנות, שתמיד מלווה אותי. אז חוסר הוודאות הזה, אותי, פחות הרתיע."
ממתי אתם בפריז בעצם?
"קיבלנו את השיבוץ של פריז ביוני 2023, כלומר לפני שנה. יצאנו לשליחות ביולי. בשיבוץ הזה יש, כמובן, את הרכיב של הצרפתית שהתחלתי איתו למעשה בחטיבת הביניים. אני יכול להוסיף שלי אישית תמיד היה מקום חם בלב לנושא של שפות. לדבר בשפות זרות, ללמוד שפות. זה גם משהו שמחבר אותי למשרד החוץ."
איך נראה היומיום שלך לפני השבעה באוקטובר?
"לפני 7 באוקטובר הייתי בתקופת חפיפה וכניסה לתפקיד, שאמורה להימשך מספר חודשים. בתקופת התאקלמות שלנו במדינת היעד, חוץ מלמצוא דירה ולהתמקם, אנחנו רוצים לפגוש את אנשי הקשר שלנו, להתחיל לבסס את מערכת היחסים שלנו. באוגוסט, בצרפת, אין כמעט מקומיים בפריז. עם אלו שהצלחתי לתפוס שהיו במקרה בעיר, יצרתי איתם קשרים טובים, אבל את רוב האנשים התחלתי לפגוש למעשה בספטמבר. צריך לזכור שספטמבר היה חודש של חגים יהודיים – היה לנו את ראש השנה, יום כיפור ואת סוכות. מה שאומר שבסופו של דבר, היו לי מעט מאוד ימי עבודה רגילים. מצאתי את עצמי, כמו הרבה מחבריי בוגרי הקורס, ב-7 באוקטובר למעשה במציאות חריגה מאוד, שבה טרם הספקנו להתבסס בתפקיד החדש שנכנסנו אליו בקיץ 2023. זו הייתה 'טבילת אש' לא פשוטה לכולנו, דבר שאילץ אותנו להשתמש בכל הכישורים וכל הכלים שרכשנו בקורס, ובכלל, במהלך החיים."
איפה תופס אותך השבעה באוקטובר?
"אציין קודם, שבשגרירות כשמחליפים תפקיד, מספר הטלפון של בעל התפקיד נשאר אותו מספר טלפון גם אם הפרסונה עצמה משתנה. ה-7.10 תפס אותי בדירה בפריז. מצאתי את עצמי מתעורר ממספר טלפונים. מ-8-9 בבוקר הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. אז אמנם, לא הספקתי לפגוש את כל אנשי הקשר, אבל לאנשי הקשר, גם שנים אחורה, יש את המספר של דובר השגרירות. ככה למעשה מצאתי את עצמי מה-7 באוקטובר באיזשהו מרוץ נונ-סטופ. אם זה ראיונות לתקשורת שלי, של השגריר הממונה או של אחרים בשגרירות ומחוצה לה. למעשה מאיזשהו מצב של רגיעה כמעט מוחלטת, עברנו מאפס למאה באותו הבוקר."
במישור הפרטי?
"במישור הפרטי היה לנו מזל שמצאנו דירה. כי יש לי חברים שגם דירה עוד לא הספיקו למצוא עם המעבר שלהם לחו"ל. ישר התחלנו לעבוד, כמובן תוך כדי הדאגה למשפחה שנמצאת בארץ. אח של בת זוגתי גר בשדרות, המשפחה של אשתו, רובם ככולם, בשדרות. היתה דאגה גדולה במישור הזה. לגבי המשפחה בחיפה, אנחנו לא ידענו, בעצם עדיין לא יודעים אם תיפתח או לא תיפתח חזית בצפון? חברים שלי הוקפצו למילואים, חברים שלי איבדו קרובי משפחה. הכל מכל פגש אותנו, גם בפריז, באותם ימים, ולמעשה זה עדיין פוגש אותנו, עד היום."
והיום, 8 וחצי חודשים אחרי, איך המלחמהה באה לידי ביטוי ברמה המקצועית ברמה האישית?
"אני חי אותה בכל מיני כיוונים. ראשית, יש את הנושא של החטופים, פרויקט שאנחנו כל הזמן מתעסקים איתו, חושבים עליו. יש לנו פה משלחות רבות. משפחות של חטופים, של חטופים ששוחררו, שמגיעים לפריז כדי לרתום את השלטונות בצרפת, לעורר את דעת הקהל, ולהזכיר לציבור בצרפת, שעדיין ישנם חטופים שנמצאים בידיים של חמאס. בנוסף, לא מדובר רק בשמות אלא באנשים. שניים מהחטופים הם בעלי זהות כפולה צרפתית וישראלית. אוהד יהלומי ועופר קלדרון, עדיין נמצאים בשבי החמאס. מצאנו את עצמנו מגויסים לחלוטין כשגרירות, אנחנו ממשיכים לפעול, לפעול ביחד עם משרד הביטחון ביחד עם הגורמים השונים במשרד ולא נפסיק עד שהם יחזרו. נושא שני שעסקנו בו מסוף אוקטובר אז ועדיין עוסקים בו, זה כל נושא סרטון זוועות החמאס (סרטון 42 דק') שלא מופץ בארץ.
"זה אומר שאנחנו משדרים אותו פה בתפוצה סגורה לכתבים זרים, למקבלי ההחלטות בכל מיני דרגות. אנשים יוצאים מזועזעים. גם האנשים שבאים מוכנים ויודעים מה הם הולכים לראות, יוצאים משם מזועזעים לחלוטין, ובצדק. הסרטון הזה מציג את הרוע בהתגלמותו. קשה מאוד למישהו מבחוץ לנסות ולהבין או לקלוט. למען האמת, אני חושב שגם לנו עדיין קשה להבין ולקלוט את רמת הרוע והשנאה. דבר נוסף שאנו כמחלקת דוברות כל הזמן מתעסקים בו, גם לפני וגם אחרי ה-7 באוקטובר, היא מערכת היחסים עם הגורמים השונים בצרפת, בכל הרבדים. אני, בתור הדובר, מתעסק ביחסים שלנו עם התקשורת."
נתקלת באירועים פרו–פלשתינים? אנטישמיים? אנטי ישראלים?
"אנחנו בתור שליחים מאובטחים ומקבלים מעטפת שמגינה עלינו. מצד שני, בצרפת יש עלייה גדולה מאוד בכמות האירועים האנטישמיים. רק בשבוע שעבר יצא לנו להתעסק עם משפחה ישראלית שהגיעה פה למלון, וברגע שהוציאו את הדרכונים הישראלים עשו להם בעיות ולא הסכימו לקבל אותם. הם מצאו את עצמם באמצע הלילה ברחוב בפריז. אז זה גם משהו שיצא לנו להתעסק בו יותר ברמה הקונסולרית, אבל גם ברמה של התקשורת. לדבר עם הכתבים, להסביר להם מה קרה כשהם פונים אליך ושואלים על האירוע. בלי שום קשר אנחנו רואים פה ובכל רחבי העולם עלייה מאוד מדאיגה בשנאה כלפי ישראל.
"חשוב להדגיש שזה לא בגלל מה שקורה בעזה. השינאה הזאת היא פרצה כבר ב-7 באוקטובר. כבר ב- 7.10-8.10 ראינו בכל רחבי העולם הפגנות פרו פלסטיניות ואפילו פרו-חמאס ברחבי העולם. לשמחתנו אנחנו רואים יד קשה מאוד מצד השלטונות פה בצרפת בכל הנוגע לעלייה של האנטישמיות, וכוחות הביטחון הצרפתים פועלים לילות כימים, כדי לאבטח את הקהילה היהודית, כדי לנסות ולצמצם ככל הניתן את המתקפות האנטישמיות ואת האירועים האנטישמים."
ועם זאת, הפגנות מתקיימות כסדרן ברחובות בתור חופש ביטוי, נכון?
"הפגנות פה בצרפת יש כמעט כל יום. לאו דווקא בנושא ישראל. יש פה הפגנות על יוקר המחיה, על הרפורמה בנושא יציאה לפרישה לגמלאות ויש פה גם הפגנות פרו פלסטיניות. לא הייתי אומר שהעוצמה של ההפגנות הפרו פלסטיניות דומה למה שאנחנו רואים במדינות אחרות. כמו באנגליה או בספרד או בכל מיני מקומות כאלה."
איך בעיניך נתפסת מדינת ישראל במישור הבינלאומי?
"קשה לי לענות על כי כל מדינה היא שונה מאוד, אבל אנחנו רואים גם היום בסקרים שנעשים על כיצד ישראל נתפסת בעיני הציבור פה בצרפת. בניגוד למה שאנשים חושבים או מדמיינים בארץ, כי הרי בדרך כלל התקשורת מתרכזת בידיעות שליליות, אנחנו רואים שבסקרים ובדעת הקהל הצרפתית התמיכה בישראל היא חזקה משמעותית. יש תמיד קולות נגד, אבל הרוב המשמעותי של אזרחי צרפת תומכים בישראל ומאמינים בזכותה להגן על עצמה ובזכות הקיום שלה. זה משהו שאנחנו צריכים לזכור, גם אם יש פה מיעוט קולני ואלים."
יש איזשהי התייחסות לזה שבאיזשהו מקום יש אנטישמיות גדולה בצרפת בכלל ובפריז בפרט, שקשורה לקולוניות הצרפתיות שקשורה ליחסים של צרפת עם סוריה, היחסים של צרפת עם איראן, עם צפון אפריקה, איך זה מתיישב?
"העלאת פה כמה נקודות במקביל. זה שיש עלייה באנטישמיות כבר התייחסתי, זה נכון. מצד שני, כמו שאמרתי, יש יד נוקשה מאוד מצד השלטונות על מנת למגר את התופעה הזאת ככל הניתן. זה אחד. שתיים, זה שלצרפת יש קשרים מאוד חזקים עם מדינות ערב, קשרים היסטוריים חזקים, כולל קשר מיוחד עם לבנון ואזרחים שמגיעים ממדינות צפון אפריקה, זה גם משהו שהוא נכון. למרות זאת, בסופו של דבר, התמיכה הציבורית בצרפת עודנה לטובת ישראל. אנחנו רואים את זה גם מצד מקבלי ההחלטות, את יודעת, מנהיגים, אם זה חברי הפרלמנט, אם זה השרים, אם זה הנשיא. אנחנו רואים שיש תמיכה מאוד חזקה בישראל, גם אם לפעמים הרמות הגבוהות לא מסכימים על כל נקודה ונקודה, השורה התחתונה היא שיש הרבה יותר מן ההסכמה מאשר מן האי הסכמה. בנוגע לאירן, זה אירוע אחר לגמרי. היום צרפת נמצאת כאחת המדינות שפועלות בצורה המשמעותית ביותר כנגד ההתעצמות איראנית. צרפת וישראל רואות בנושא הזה המון עין בעין."
איך אתה רואה את העלייה של מארי לה פן והמפלגה שלה?
"אנחנו רואים שתי מגמות מדאיגות, גם עלייה של הימין הקיצוני וגם העלייה של השמאל הקיצוני. כאשר, האירוע הזה של העליה של הקיצוניות, היא מדאיגה. אנחנו נצטרך בסופו של דבר, לראות איך אנחנו מתאימים את עצמנו. הסיטואציה עוד הולכת להתפתח ואנחנו עוד לא יודעים מה יהיו התוצאות. למרות כל זאת, אני מאוד אופטימי בנוגע ליחסים הדיפלומטיים בין צרפת לישראל. לא משנה מה יהיו התוצאות בבחירות לפרלמנט. הרבה מעבר לאישיות כזאת או אחרת, המדינות שלנו חולקות ערכים משותפים מאוד חזקים. מערכת היחסים ישראל-צרפת תישמר, ואף תשתפר, בלי קשר לפרסונות הצפויות לנצח."
עד מתי אתם צפויים להיות שם?
"אנחנו בדיוק מסיימים שנה, כשבדרך כלל שליחות היא בין שלוש לארבע שנים, אז יש לנו לפחות עוד שנתיים."
יש צפי למקום הבא?
"לא. בדומה ליעד הראשון, גם ביעד השני אנחנו לא יודעים לאן אנחנו עוברים או מה נקבל. זה אחד הקסמים של המקצוע."
איך המשפחה בארץ תופסת את השירות שלכם? כלומר האם המשפחה בארץ מפחדת?
"תמיד יש חשש. יש חשש שאתה נמצא בחו"ל, בטח ובטח אחרי ה-7 באוקטובר, ודאי אחרי אירועי תקיפה כנגד שגרירויות. מצד שני, אני חושב שיש הרבה גאווה ותמיכה. אנחנו לא אנשים שמוותרים בקלות, החזרה לארץ מבחינתנו היא לא אופציה – אנחנו פה בשביל לשרת את המדינה, כמה שנדרש, ובאיזה צורה שנדרש. אנחנו באותה מידה גם חוששים למשפחות שלנו בארץ. אנחנו עוד לא יודעים איך תקופת המלחמה הזאת תסתיים."
יש איזשהו מסר שאתה רוצה להוסיף לקוראים בארץ?
"מצד אחד, אם מישהו חושב על קריירה בסגנון, יש לו את החוש ההרפתקני ואת החוש הדיפלומטי, אז אני ממליץ. מהצד של יחסי ישראל- צרפת. המסר שלי הוא שהתמיכה פה בצרפת, היא הרבה יותר גדולה משנראה לנו בארץ, ושאנחנו לא לבד בעולם."
