תגובה למאמר של מר גיורא פוין סמנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר – “מי מבקר את המבקרים", בחוברת אפריל העוסק ב-מתווה החלב
צביקה כהן – סמנכ"ל בכיר להשקעות ומימון zvikac@moag.gov.il
אורי צוק בר – סמנכ"ל בכיר למחקר, כלכלה ואסטרטגיה
משרד החקלאות ופיתוח הכפר
לא תמיד נכון להגיב על מאמרים שאינך מסכים איתם, כל שכן מאמרים שגם עלולים להטעות את הציבור, ולו מהסיבה, שכל תגובה נותנת במה נוספת למאמר. זו אחת הסיבות, שאני לעיתים בוחר להתעלם.
במקרה הבא, כפי שתראו בחרתי אחרת…
מתווה החלב: קראתי בביטאון “הרפת והחלב" מאפריל 2019 מאמר מעניין של גיורא פוין, סמנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר, תחת הכותרת “הסכם החלב- מי מבקר את המבקרים". גילוי נאות: הייתי ואני עדיין, אחד המבקרים הגדולים של המתווה הקרוי “הסכם החלב", שנחתם בשנת 2018. עמדתי המקצועית, הובעה בכל פורום שרצה לשמוע ולהקשיב (וגם בפורומים שלא ממש רצו לשמוע ולהקשיב). המאמר מחולק, כמו כל דבר שלא שייך לצה"ל, לשני חלקים עיקריים: התייחסות להפחתת מחיר המטרה והתייחסות להורדת המכסים בייבוא.
כמי שמכיר את התנגדותי להסכם, יודע עליי שני דברים עיקריים:
הראשון, שמומחה גדול בנושא מחיר המטרה אני לא, לכן לא אתייחס ברמה האישית לנושא מחיר המטרה, אלא אצרף בסוף התגובה בנספח, את הניתוח שביצע אורי צוק בר, סמנכ"ל החטיבה לכלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות, בהקשר של מחיר המטרה בחלופות השונות.
השני, שרוב שנותיי במשרד החקלאות ביליתי במרכז לסחר חוץ, כאשר העיסוק המרכזי שלי היה בתחום המכסים. בלי להפחית מהטענות שיש לגורמים המקצועיים במשרד החקלאות, נגד המתווה בסוגיה של מחיר המטרה, לטעמי, הפרק הבעייתי בהסכם שעלול להביא בסופו של יום, לחיסול התכנון בענף החלב, הינו הפרק שקשור לפתיחת הייבוא הדרמטית בהסכם.
משק מתוכנן לא יכול להישאר מתוכנן כאשר היקפי הייבוא אינם ידועים!!! לא ניתן לתכנן, כאשר לא יודעים מהו הנתח של הייצור המקומי מסך הצריכה
סוגיית הייבוא
אתייחס להלן לסוגיות הקשורות לייבוא שהעלה גיורא במאמר וכן גם לסוגיות שלא עלו, משום מה, במאמר:
בסעיף הראשון תחת הכותרת “הפחתת מכסים", התייחס גיורא לעובדה שהורדת מחיר מטרה תאפשר התמודדות קלה יותר עם הייבוא – מסכים מאד!! אולי, אם נוריד את מחיר המטרה לשקל אחד, נוכל לאפשר יבוא ללא מכס כלל… אין ספק שככל שמחיר המטרה נמוך יותר ניתן להוריד מכסים, השאלה אם יישארו חקלאים שיחלבו 1.5 מיליארד ליטר בשנה?
בטיעונים הללו לא מצאתי הסבר, מדוע וכיצד, משק החלב יכול להתמודד עם הפחתת מכסים מאסיבית המוגדרת במתווה החלב.
בסעיף השני תחת הכותרת “הפחתת המכסים", התייחס גיורא ליעילות רפת החלב ולאג’נדה הידועה של אגף התקציבים באוצר בנושא: יעילות שווה מחיר נמוך. כמוכן, ציין כי משרד האוצר לא מתייחס כלל לערכים של ציונות ופריסת התיישבות – מסכים לחלוטין!!
גם טיעונים אלה אינם מסבירים כיצד משק החלב יכול להתמודד עם הפחתת מכסים מאסיבית המוגדרת במתווה החלב.
הסעיף השלישי והאחרון תחת הכותרת “הפחתת המכסים", מתחיל במילים “איום הייבוא הינו אחד האיומים העיקריים על ענף החלב". לתומי חשבתי שכאן נקבל הסבר מעמיק – למה, מדוע וכיצד, משק החלב יכול להתמודד עם איום הייבוא. אבל לא כך הוא…. גיורא ביצע פניית פרסה חביבה ומצא את האשם…. משרד החקלאות. להלן כמה ציטוטים:
“מי שרוצה לשים את מבטחו בהגנות משרד החקלאות עלול להתאכזב. ראה דגים (המכס ירד ב-50%), בשר מצונן (המכס יורד ל-12%), במגוון רחב של ירקות (בהוראת שעה מתמשכת לקראת החגים – פטור לתקופה של קרוב לחצי שנה מידי שנה), פירות (פתיחת המשק לייבוא בתקופת החורף)."
שוב, גם כאן אין שום הסבר לשאלה כיצד משק החלב יכול להתמודד עם הפחתת מכסים מאסיבית המוגדרת במתווה החלב.
מדיניות פתיחת הייבוא של משרד החקלאות
בכל זאת אנסה להתייחס לאכזבה של מר פוין ממשרד החקלאות ומהסכמיו:
1. דגי בריכות– שר האוצר פרסם צו המוריד את המכסים על דגים שמיוצרים במדגה המקומי לאפס!! לא איים אלא פרסם. זאת כי, ענף הדגים הינו ענף קטן חסר השפעה פוליטית ורוב הצריכה מגיעה מייבוא. להזכירכם, ענף המדגה הוא ענף לא מתוכנן, ענף שאין לו חוק!! ובכל זאת, לאחר מו"מ, המכס ירד לרמה של 50% והענף קיבל תמיכה של מעל 280 מיליון ₪, כאשר ערך הייצור בענף לא עולה על 200 מיליון ₪. באנלוגיה לענף החלב המתוכנן והחזק “קצת" יותר, היה צריך להוריד את המכס על גבינה לרמות של 4.125 ש"ח לק"ג, ולא ל-3 ₪ לק"ג לפי הסכם החלב, התמיכה הייתה צריכה להיות מעל 4 מיליארד ₪!!! ולא 450 מיליון ₪ כולל מע"מ. שלא לדבר על ההפחתה במחיר המטרה, שאין עליה שום פיצוי.
2. ירקות קפואים בפסח – שר האוצר הוריד את המכס למספר סוגי ירקות קפואים בפסח 2016 לכמה שבועות ו"שילם" לחקלאים ולמפעלים 25 מיליון ₪ !! בזכות ההסכמים של משרד החקלאות. נציין שהחקלאים והמפעלים, ביקשו גם בפסח 2017, הורדת מכס תמורת 25 מיליון ₪!!!
בתסריטים שאינם דמיוניים, הורדת המכס לרמות של 3 ₪ לק"ג עם השארת המכסה הפטורה תגרע כמה מאות מיליוני ליטרים מהייצור המקומי של משק החלב
הורדת המכסים בייבוא מוצרי חלב -מתווה החלב
מכאן אתייחס לנקודות שלא עלו על ידי מר פוין בנושא הפחתת המכסים בייבוא- מתווה החלב
השיח בנושא הפחתת המכסים בייבוא מתנהל רק סביב שיעור המכס של גבינות קשות. אכן, הפחתה זו הינה המשמעותית ביותר וארחיב עליה בסעיף הבא, אולם יש לשים לב כי “על הדרך" הצליח משרד האוצר לייצר עוד מספר הפחתות משמעותיות:
1. חלב ניגר – לכאורה, נראה לא מזיק להוריד את המכס מ- 40% ל-15% כי “בכל מקרה אין סחר עולמי בחלב ניגר". אם אין סחר, למה כל כך חשוב לאוצר להפחית? תשומת ליבנו כי, תחת הסיווג של חלב ניגר מסווג גם חלב עמיד!! חלב עמיד הינו מוצר סחיר שלאחרונה הופך להיות יותר ויותר מקובל בצריכה באירופה ועם 15% מכס עלול גם להגיע לישראל!!!
2. בכל סוגי הגבינות האחרות למעט גבינה קשה, שיעור המכס יורד ל-3 ₪ לק"ג. לכאורה מדובר על גבינות יקרות שההשפעה של גובה המכס על מחיריהן היא יחסית קטנה, אולם גם בסעיפים אלו ניתן למצוא גבינות יחסית זולות, שהורדת המכס ל-3 שקלים לק"ג עלולה לגרוע עוד עשרות מיליוני ליטרים מהייצור המקומי.
3. הגדלת מכסות של מוצרים סחירים – בדלת האחורית הגדילו את המכסות הפטורות הקיימת לאבקת חלב בעוד 75% ואת המכסות הפטורות של חמאה, הכפילו כמעט פי 2 – בחשבון פשוט גריעה נוספת של עוד כמה עשרות מיליוני ליטרים.
בחזרה לגבינות הקשות: נזכיר (למי ששכח או בחר לשכוח) כי גם היום קיימת מכסה של 6,500 טון גבינה קשה מכל העולם, פטורה ממכס, שעל פי ההסכם ממשיכה לעד. בנוסף, אושרה בהסכם, הורדת המכס המלא שלא במסגרת מכסות, לרמה של 3 ₪ לק"ג. כאשר לוקחים בחשבון גם את המכסה הפטורה, נראה כי בפועל, ניתן יהיה לייבא לישראל כמויות אדירות של גבינה צהובה עם מכס אפקטיבי נמוך משלושה שקלים. להלן מספר תסריטים מעניינים:יבוא של 13,000 טון במכס ממוצע של 1.5 ₪ לק"ג (6,500 פטור ממכס ו-6,500 טון במכס מלא).
יבוא של 19,500 במכס ממוצע של 2 ₪ לק"ג (13,000 טון במכס מלא של 3 ₪ לק"ג ו-6,500 טון פטור ממכס).
להערכתי, במידה וסך הייבוא של גבינות צהובות יגיע לרמות של 15 עד 20 אלף טון בשנה, התעשייה המקומית תשבית את קווי הייצור שלה (במאמר מוסגר נציין כי ישנם יצרני גבינות שהעידו בשימועים, שיהפכו ליבואנים, גם במכסים יותר גבוהים מ-3 ₪ לק"ג). לאור זאת, בתסריטים שאינם דמיוניים, הורדת המכס לרמות של 3 ₪ לק"ג עם השארת המכסה הפטורה תגרע כמה מאות מיליוני ליטרים מהייצור המקומי של משק החלב.
עובדות נוספות “ליד" הפחתת המכסים שיש לקחת בחשבון
הסכמי סחר – הורדת מכסים באופן וולונטרי, אינה עולה בקנה אחד עם הסכמי סחר העתידיים ומונעת ממדינת ישראל לקבל הטבות סחר בייצוא בגין הטבות בייבוא.
הגנת המיליארד וחצי ליטר – ע"פ המתווה וע"פ הצהרות קברניטי המתווה, ישנה הגנה בהסכם לרמות ייצור של 1.5מיליארד ליטר.
חלב עמיד הינו מוצר סחיר שלאחרונה, הופך להיות יותר ויותר מקובל בצריכה באירופה ועם %15 מכס עלול גם להגיע לישראל!!!
ייאמר לזכותו של גיורא, שהוא לא ציין את העובדה הזאת במאמר שלו. אם נקרא בעיון את “ההגנה" ניווכח כי היא לא אפקטיבית. אנו למדים זאת מסעיף 10 ג’ להסכם, שבו נקבעו לכאורה, סייגים להורדת המכס של גבינות קשות למקרה שייפגע היקף היצור המקומי. אך לצערי הרב, סייגים אלה אינם מספיקים כלל ועיקר והם לא מונעים ירידת ביקוש של מאות מיליוני ליטר חלב כשיהיה יבוא מסיבי. שכן, ההסכם “מאפשר" ירידה דרסטית בהיקף הייצור המקומי, כל עוד המכס לא ירד מתחת ל-4 ₪ (כאמור גם במכס מלא של 4 ₪ לק"ג, המכס הממוצע האפקטיבי יותר נמוך).
הורדת מכסים שתאפשר יבוא בהיקפים כאלה מנוגדת לחוק החלב. להלן ציטוט מחוות דעת של היועצת המשפטית של משרד החקלאות ממרץ 2019 :
“לאורך השנים מאז חקיקת חוק החלב (ואף קודם לכן, שכן עקרון ההגנה על הייצור המקומי היה קבוע גם בחוק תכנון משק החלב הישן, משנת 1992), הפחתת המכסים על יבוא מוצרי חלב בוצעה באופן שהבטיח שלצד הפחתת המכס ופתיחת הייבוא, תישמר ההגנה על הייצור המקומי, בהתאם לחוק.
יישומו של עקרון ההגנה על הייצור המקומי בשנים אלה, על ידי שרי האוצר לדורותיהם, הביא לכך שהיקף השיווק של מוצרים חלב מייבוא נע בין אחוזים בודדים לכ-10% לכל היותר, ועל כן נותר “בשוליים", ביחס לייצור המקומי, שהוא המקור המרכזי לשיווק מוצרי חלב בישראל. אופן פעולה זה משקף, לאורך שנים ארוכות, את האחיזה בעיקרון ההגנה על הייצור המקומי, לצד שמירת סמכותו של שר האוצר לבצע הפחתת מכסים על מוצרי חלב מיובאים. נתוני משרד החקלאות מראים, כי הפחתת המכס המוצעת על ידי משרד האוצר, חורגת מהעיקרון האמור שכן החל משנת 2020 ועד לשנת 2023, אם יבוצע מתווה הפחתת המכסים, יעלה חלקו של הייבוא ביחס לייצור המקומי לכ-24%, ובמוצרים מסוימים – יעלה על 50%… תוצאה זו, ככל שתתאפשר הפחתת המכסים כמוצע, סותרת את הוראת סעיף 3 לחוק".
העמדת המשך התכנון בסימן שאלה: המאמר לא מתמודד עם הבעיה המרכזית, שהיא: משק מתוכנן לא יכול להישאר מתוכנן כאשר היקפי הייבוא אינם ידועים!!! לא ניתן לתכנן כאשר לא יודעים מהו הנתח של הייצור המקומי מסך הצריכה. כל עוד ישנן מכסות יבוא מוגדרות, ניתן לתכנן בקלות, כאשר ישנה אי ודאות לגבי סך הייבוא – לא ניתן לקיים משק מתוכנן.
מתווה החלב: לסיכום אני מסכים עם גיורא שאמות המידה לבחינת ההסכם צריכות להיות נוכח המציאות ומול האלטרנטיבות הקיימות ולא אל מול הרצוי.
לדעתי העובדות שציינתי מעלה מוכיחות שהמציאות הנוכחית עדיפה עשרות מונים על האלטרנטיבה המוצעת בהסכם החלב. – מתווה החלב
