דליה סטרוגו – האישה והאגדה
לא יאומן כמה כוחות יש לאישה הקטנה הזו – חולבת בוקר וערב בדיר וברפת, כל היום מתנדבת ובין לבין גם עושה עבודות למען החיילים והכול בלי לקחת שעה מנוחה. דליה סטרוגו מכפר סילבר
בחליבות ברפת כפר סילבר, פגשתי אישה מתנדבת שהגיעה לרפת, אחרי שכבר סיימה לחלוב בעדר דיר העזים של הכפר. לא מוותרת על שום עבודה במהלך החליבה וניקיונות עד לסיום.
החליבה מסתיימת והיא חוזרת הביתה לאפות עוגות ועוגיות, לקבוצות החיילים שמתארחות בבית התאנה הגדול ובמבני מגורי הנערים, שהוחזרו לביתם בעקבות המלחמה.
ואחרי הכול היא חוזרת לסיבוב ערב – חליבה בדיר ולאחריה חליבה ברפת, עד 10 בלילה ולא שוכחת להביא עוגות ועוגיות, גם לצוותי הרפת והדיר.
והכול ללא מנוחת צהריים וללא שעת רגיעה
והכול עם חיוך ושמחת חיים ומוכנות לעשות כל עבודה מבלי להסס
אישה מתנדבת מדהימה!
ביקשתי לשמוע את הסיפור שלה ולשאול מאיפה הכוחות ליום עבודה ארוך ומתיש.
ספרי קצת על דליה ודרכה להתנדבות האין סופית
נולדתי בארגנטינה, אבא היה ממייסדי נאות מרדכי בגליל העליון ונסע לעודד עלייה מדרום אמריקה. אימא הייתה 4 שנים באושוויץ, הפליגה באונייה לצ'ילי לקרוב משפחה. בגורל פגשה את אבא על האונייה, נרקם הקשר והם התחתנו – אני נולדתי בבואינוס איירס. יש לי גם אזרחות צ'כית.
ב-1959, כשהייתי בת שנה, ההורים חזרו לקיבוץ ואחותי נולדה בצפת. בהמשך עזבנו את הקיבוץ ועברנו להתגורר באשקלון ומאז צמחתי בעיר הדרומית.
בצבא הייתי טכנאית קשר ראשונה בחיל הים, הייתי בקורס הראשון שנמשך 10 ח' אלקטרוניקה וחשמל וחתמתי שנה קבע, עם התנסות בסטילים בשנה השלישית, בבור חיל הים שבקריה, בדרגת סמלת ראשונה.
3 ילדים, גאה לספר עליהם והם כל עולמך (עם דברים נוספים)
אמיר, הגדול שבילדים, מנכ"ל "אחריי", עמותה שמעודדת גיוס לצה"ל, בעל תפקיד מג"ד במגלן. וגר בקיבוץ כרמים.
יעל – טיפול באומנויות – איור ואנימציה, נשלחה לשוויץ כפרס וכיום מאיירת ספרים וגרה בקדרון.. מטפלת באומנות עם תשושי נפש וילדים.
דניאל הצעיר בן 31 – קצין בסיירת יהלום, סיים טיפול בשטח, הישרדות ניווטים, בישולי שטח ועוד פעולות רבות. למד פסיכולוגיה בסמינר הקיבוצים וכיום מנחה קבוצות.
שלושתם למדו בבית הספר לאומנויות באשקלון. שני הבנים מגויסים למלחמה.
איך השתלבת בכפר הנוער בסילבר?
למדתי אומנות בבית ברל, תואר ראשון בפסיכולוגיה בשלוחת בר אילן באשקלון, עיצוב חלונות ראווה והייתי שנה בתל אביב.
תואר ראשון בלשון ובהבעה ואחרי שנתיים, התחלתי להדריך מחול באונ' ת"א לילדים, למבוגרים ולנכים על סאות גלגלים.
35 שנה בכפר סילבר, בהתחלה לא רציתי לעבוד כמורה, רציתי קבוצות קטנות והייתי מרפאה בעיסוק בב"ח ברזילי ובהרצפלד. לאחר לידת שני הילדים הגעתי להכרה, שכדאי להתנסות גם בהוראה.
כיום יש לי שליש משרה בכפר, בניצנים החלפתי מורות ובמקביל, העברתי חוגים לאומנויות בפנימייה ולאט, הגדילו לי את מכסת ההדרכה באומנות, חשמל ואלקטרוניקה, ובהמשך גם לימודי נעל"ה באולפן ומאז 17 שנה, אני משתלמת ומתמקצעת.
אני גרה 25 שנים באותו בית, ליד השער האחורי של הכפר וכיום יש לי 5 נכדים.
המורה של המדינה – לפני שנה קיבלתי בבית הנשיא את אות המורה של המדינה, יחד היינו 12 מורים.
מהוראה של מקצועות מגוונים ומעניינים, כיצד הגעת לעבודה עם פרות, מים וזבל…?
לא היה לי מושג ברפת, למרות השהות הארוכה בכפר – פנימיות, סידורי פרחים, אסתטיקה של הכפר וב"ס ערב באולפן.
והנה פרצה מלחמה, שני בניי מגויסים ואני רוצה לתרום למקום, אחרי שהכפר קיבל צו 8 ופונה מנערים ומעובדים אחרים. הרגשתי שזה הבית והמשפחה – הרגשה של 35 שנה.
בכל מבצע הייתי 11 יום במיגונית עם ילדי נעלה. הבנתי אחרי חליבה אחת, שאני רבע מקצועית ומשתלבת בסוף.
באופי, אני רוצה להיות עסוקה וכל הזמן – בכל יום שישי עוזרת לשתי משפחות להכין שבת, מדריכה לריקודי עם בהתנדבות ועושה תפאורות להרקדות. בשנה האחרונה לימדתי עברית ל-4 רופאים בב"ח ברזילי. הגיעו מגיאורגיה ולימדתי אותם בחדר ניתוח.
רוח ההתנדבות מפעמת בי בכל רגע.
בתקופת הקורונה, כל מורה שחלה, זכה לביקור עם זר ומאפה בכל המרחב.
מאוד נהנית בחליבה – תחום חדש ומעניין, צעירים מודל לחיקוי, אנושי ומקצועי.
וכך יש לדליה סדר יום עמוס מאוד וכולו התנדבות מגוונת במקומות רבים. נפגשנו בבוקר ובערב בחליבות בדיר וברפת – אני עייפתי והלכתי להתקלח ולישון והיא לאפות עוגות ולהתנדב עם חיילים.
אישה מיוחדת ברוח ההתנדבות!
