יבול שיא
הרפת והחלב

סטיבן רוזן יקיר ענף הרפתות ריאיון אישי עם הפרישה לגמלאות

7 דק' קריאה

שיתוף:

עבדתי עם סטיבן  רוזן שנים ארוכות וחיבבתי את המקצועיות והענייניות שלו, עם מזג נעים ונוח, ניתוח קר ומקצועי של תחומים שונים ברפת ובענף, ללא כל חשש להביע דעתו הנחרצת, על אף היותו עובד ממשלתי. לרגל פרישתו לגמלאות, נפגשנו לשיחה מעניינת עם הרבה הערכה ואהבה

 

תן כמה תחנות בהתפתחות הרפת כפי שאתה ליווית אותה..

הרפת הישראלית עברה שינויים גדולים מאוד, בעשורים האחרונים ובעצם, מאז הקמתה לפני מעל ל-100 שנה (חגגנו השנה 100 לחקלאית…). תחומים רבים טופלו וקודמו והביאו גם לתוצאות מרשימות מאוד ברפת ובענף.

התפתחות טכנולוגית אדירה – כשהתחלתי, כבר היו מכוני חליבה, לא חלבו ביד אך לא היו מסירי גביעים ולא הייתה אוטומציה. עבדנו עם אלפא לוואל – דואווק שנחשב למתקדם, כשהפרה סיימה להיחלב אור נדלק, הסרנו ידנית ושטפנו. זה נחשב למתקדם.

בהמשך, נכנס מסיר הגביעים האוטומטי ואנחנו אימצנו אותו מהר.

מיחשוב – ברפת לא היה מחשב וכמרכז ענף, הכנסתי PC ראשון עם תוכנה של קיבוץ ברור חיל בנגב, כאשר הטכנולוגיה הקודמת הייתה לוח לגו גדול שנשאר למזכרת בחלק מהמשקים.

תצפית דרישות – השקענו שעות רבות לאורך היממה וידענו כמה חלב נתנה כל פרה, מפעם בחודש בביקורת חלב.

עברנו מאוטומציה מינימלית לאוטומציה מתקדמת מאוד

 

עלייה בתפוקות הפרה

תנובת חלב לפרה – עלתה מאוד מאז תחילת ההדרכה שלי. התנובה הייתה גבוהה בחלב, יחסית למדינות אחרות אבל נמוכה ברכיבים – שומן וחלבון. בהמשך, המצב השתנה לטובה וגם בחמ"מ עלינו מאוד – טובים בשומן וגבוהים בחלבון, יחסית לגזע ההולשטיין בעולם.

הטיפוח הישראלי מקבל מחמאות גדולות, כולם השתמשו בהזרעה מלאכותית ושילמנו מחיר זהה בכל הארץ, על כל הפרים והזרמות. היינו חייבים להשתמש ב-30% פרים צעירים, כולם ידעו על הנתונים והתוצאות והשקיפות הייתה גדולה, כך שיכלו להשוות  – כך הטיפוח התקדם מאוד.

 

שיפור ממשקי עצום

בעשורים האחרונים התקדמנו משמעותית בכל התחומים המקצוע – מ-6 מ"ר לפרה שנחשב בסדר יחסית, כולנו התבוססנו בזבל בדרך לחליבה וריפדנו בקש ובחומרים נוספים. והנה הכול נעלם ברפורמה, עם הגידול בשטח לפרה. המהפך הגדול היה גם בשיטת הקילטור והצינון האינטנסיבי, כולל חצרות צינון ייעודיות.

צינון – שיפור עצום ודוגמה לעולם. היה צינון בחצר ההמתנה עם ממטרות פטיש ולא הביאו פרות לצינון בין החליבות. כיום יש עד 8 צינונים ביום, חצרות צינון ייעודיות, מאווררי הליקופטר יעילים שקטים וחסכוניים, כולל צינון מעל האבוס ועוד.

 

מה קורה בנושאי ההזנה שאתה בקיא בהם – לרבים נדמה, שדווקא כאן יש לנו דריכה במקום, תראה את מעמד המקצוע בכנס המדעי, שהיה פעם מרכזי ביותר…

בעבר הפרות אכלו בעיקר תערובת של תירס ושעורה, סובין, סויה, גרעיני כותנה אקלה ותחמיץ, בתוספת שחת אספסת יקרה.

היום נותנים גם מזונות נוספים כמו די.די.גי', גלוטן פיד, כוספה ליפתית ועוד – השינוי לא מאוד דרמטי. עבדנו בשיטת יחידות מזון וכיום במושגים כמו עמילן, חלבון שרידי..

טכנולוגיה של ההזנה – נכנסה עגלה מערבלת ואחר כך סלף. שיטת חלוקת המזון השתפרה ואיתה המדדים להזנה.

כניסת מרכזי מזון – הביאה לשינוי גדול מאוד. שיטת עבודה עם מרכזי המזון נכנסה תחילה למגזר המשפחתי והמרכז היה שייך לכל הרפתנים במושב. בהמשך, חלקם נמכרו למכוני תערובת. השיטה הזו ייחודית לרפת הישראלית – בעוד שבעולם, הרפתן מגדל את המזון לעצמו ומתכנן את המנה באחריותו.

החיסרון הגדול של הענף בישראל, הוא שענף הגד"ש בישראל הוא ענף נפרד – מרכז רווח עצמאי, שמוכר את המזון הגס לרפת, מה שמייקר את עלות ההזנה, גם במשק המשותף. מחיר המנה בישראל גבוה כי יש בה הרבה מתווכים באמצע, שלא קיימים בעולם – גד"ש, סוחרים, מרכזי מזון.

ההזנה היא הגורם המרכזי שמייקר את החלב בישראל, וזאת בנוסף לבעיות אובייקטיביות של המיקום החצי מדברי ואם חלילה יבוטל התכנון, אזי ניחשף לייבוא במחירים הרבה יותר נמוכים.

יש לבטל את מערכות התיווך כדי שמחיר המזון הגס לרפת יהיה מחיר הגידול בשדה, במיוחד כשמדובר על אותם חקלאים, בקיבוץ במושב, כדי להוריד עלויות.. המטרה צריכה להיות יותר גידול עצמי לשימוש עצמי ופחות מתווכים בדרך. ברוב העולם הרפתנים מגדלים לעצמם את המזון, בלי חישוב אלטרנטיבי, בלי סוחרים ומתווכים.

 

כיצד התפתחתה מערכת ההדרכה הממשלתית

התנהלות רפת החלב בישראל היא מדהימה ודוגמה נפלאה לעולם – רפתנים משכילים, פתוחים, משתפים בידע שצברו, למידה מתמדת ומוכנות לחדש ולהתנסות.

גם מערכת ההדרכה תורמת את חלקה להצלחת הרפתנים. זוהי מערכת הדרכה השייכת למדינה והקשר המשולש המיוחד של רפת-הדרכה-מחקר, הביא להעצמת הידע ברפת. המחקר קרוב לשטח והמדריך שמקשר בין המחקר לבין הרפת מאפשר להביא את החידושים לשטח ומנגד, לשדר לחוקרים את נושאי המחקר והמיוחדות שלהם וזו אחת ההצלחות הגדולות של הענף.

בשנים האחרונות יש צמצום רב במחקר ומספר החוקרים היישומיים הולך וקטן. הרבה חוקרים צעירים עוברים לרמת המולקולה ולנושאים תאורטיים. ההדרכה גם היא הצטמצמה, יש פחות רפתות והמקצועיות של המנהלים עלתה. עם כל זאת יש חשיבות להדרכה בחקלאות ובענף הרפת בפרט.

מדריכים צעירים היום טובים מאוד, משכילים ומוכשרים. בימים אלה אין שר חקלאות ומקומה החשוב של החקלאות במדינת ישראל, נמצא בתהליך נסיגה מהיר וחבל, כי המדינה צריכה חקלאות, קשר לאדמה ולאוכל בסיסי.

הרבה שנים, רוב המדריכים הגיעו מתפקיד ריכוז ענף ברפת , למדו ועברו להדרכה. כיום, מדריך מתחיל את דרכו אחרי לימודים בפקולטה, מקבל משכורת צנועה. רובם היו רפתנים שעבדו קצת, אבל הם יותר מוכשרים טובים ומשקיעים וכל דור טוב מקודמו. יחד עם זאת, לוקח להם יותר זמן ללמוד את הניהול מעבר לרקע המקצועי.

 

כחבר ותיק בענף שראה את כל השינויים בעשורים האחרונים, לאן לדעתך הולך הענף ומה אתה ממליץ לעשות?

הרפת היא יחסית, ענף יציב וטוב שמאפשר פרנסה טובה, אך עם הרבה השקעות.

זו פעם ראשונה שאני חושש!

המדינה לא שמה את החקלאות  בראש מעייניה, כל ההסכם ופתיחת התכנון, יציאת הממשלה מהענף וכל השינויים שהוסכמו, יגרמו לזעזוע גדול בענף והורדת הרווחיות. אני חושש מאוד מהתהליך ונקווה שמנהיגי הענף יעמדו בפרץ והרפתנים צריכים לדעת, שאין פרות קדושות וכל דבר בענף צריך להיבדק.

אחרי עידן התכנון – יהיה יתרון לגודל הרפת, עצמית ולא משותפת והיא יכולה להתייעל יותר.

רוב העובדים זרים וזולים יחסית וחלק מהעובדים צריכים לקבל שכר מעודד.

ייתכן וצריך לעבור לשני סוגי מכסות – מכסה א' כמו היום ומכסה ב' במחיר מופחת למוצרים שנמצאים בתחרות.

חשוב לשים זום על נושאי ההזנה ולפעול ברוח הקריאה של עופר קרול ז"ל להקצות כמה מאות דונמים לרפת והיא תגדל את המזון לצרכיה, בלי מתווכים שמייקרים מאוד את עלות ההזנה בהשוואה לעולם.
לצערי, אני לא צופה בשורות טובות בעתיד הקרוב…

מי מחליף אותך בעבודת ההדרכה המקצועית באזור?

במחוז גליל גולן נכנס אייל פרנק בעיקר לתחום ההזנה ואילו דודי בירן לנושא הסיכומים הכלכליים.

אני יוצא לגמלאות, ממשיך לעבוד במסגרת אחרת לא במשרה מלאה. מזמין את מי שרוצה ולעבוד איתי..

 

תודה לסטיבן על עשרות שנים של עבודה מקצועית מרתקת ומלאת סיפוק ועניין בענף מדהים!

תמונות

  1. סטיבן פורש לגימלאות אחרי 30 שנה כמדריך רפת
  2. בסיור המחלקה ברפת רביבים בנגב לפני כ-15 שנה
  3. נושא עלות ההזנה ברפת מטריד מאוד את סטיבן – לעבור לגידול עצמי…

 

מסגרת נפרדת 1

מניו-יורק להקמת קיבוץ ברמת הגולן

נולדתי בברונקס אשר בניו-יורק סיטי – רובע בעייתי שיש בו מכל העדות והלאומים וגם הרבה פשיעה. בן למשפחה יהודית חילונית טיפוסית שגם בה ההורים נולדו בניו-יורק. הסבא נולד במנהטן וסבתא בפולין. בגיל 11 עברה המשפחה לניו-ג'רסי מדינה שנחשבת לפרבר הצפוני של ניו-יורק כשלושת רבעי שעה נסיעה.

יש לי עוד 3 אחים ובצעירותינו אימא דאגה שבתום הלימודים, בבית הספר החילוני, נלך לבית ספר עברי של הקהילה הרפורמית כדי שנספוג קצת ערכי יהדות ומסורת. כך עד מסיבת הבר-מצווה ואז זה נגמר…

הייתי "המשוגע" של המשפחה – סוציאליסט שדוגל בקומונות, שוויון ואחדות. רציתי לעבור לקומונה באמריקה אבל זה לא היה מספיק רציני בעיני. אמרו לי שבישראל יש קומונה "רצינית באמת" וקוראים לה קיבוץ, שכבר עבר כמה דורות והחזיק באידיאולוגיה. רציתי לעלות לארץ, אבל אמרו לי שכדאי קודם להגיע לביקור התרשמות.

כך הגעתי לארץ עם חבר נוצרי והגענו לאולפן בקיבוץ בחניתה בגבול הצפון ושם נדלקתי על רעיון החיים בקיבוץ – ממש כמו שחלמתי. למדנו על היסטוריית עם ישראל ותולדות הקיבוץ ושם קיבלתי את ההחלטה שאני רוצה לקחת חלק בהקמת קיבוץ חדש.

חזרתי הביתה ואז קיבלתי הודעה שמקימים קיבוץ חדש בגולן, וכך חזרתי ארצה ב-1973, עם גרעין גדול, שמנה הרבה עשרות חברים משוגעים, כולם מצפון אמריקה. הכשרה של שנה יחד עם ישראלים – התחלנו בקיבוצים גונן ונאות מרדכי וסיימנו בדגניה א', שם פגשתי את אשתי לעתיד, נעמי, שהייתה נכדתו של יוסף בוסל האגדי, שהגה את רעיון הקיבוץ ונפטר בטביעה בכינרת בגיל 28.

ב-1974 עלינו לקיבוץ כפר חרוב בגולן, חודשיים אחרי שהגרעין הישראלי עבר לנקודת הקבע. התגייסתי לצה"ל אחרי המלחמה (שבה הייתי בגונן), הייתי שנתיים בשירות סדיר בגדוד נח"ל, שעבר הסבה לגדוד שיריון. במילואים הייתי כמו כולם בגולן, בחטיבה המרחבית באזור נפאח.

 

כפר חרוב

קיבוץ חדש על המצוק של רמת הגולן ומשקיף על הכינרת. בהתחלה עבדתי בגן הירק, אחר כך במפעל ועם תום השירות הצבאי ב-1976 עבדתי בהקמת אתר חמת גדר. אחרי שנתיים,  ב-78, עברתי לרפת ומאז אני בענף.

נכנסתי לריכוז הענף למשך כארבע שנים ויצאתי ללימודי הנדסאי רפת במדרשת רופין. בתום הלימודים חזרתי לרכז את הענף במשך שנתיים ואז הגיעה הפנייה של מריו טינסקי ז"ל, שהיה רכז התארגנות הרפת בעמק הירדן וגייס אותי כמדריך אזורי במשרד החקלאות להחליף את ברוך זינגר מקיבוץ גשר שהלך לעולמו.

בתקופה ההיא, לימודים בפקולטה לא היו תנאי קבלה והסתפקו גם בתואר הנדסאי שעבר השתלמויות רבות. עבודת הגמר שלי הייתה על "שימוש בפרוגסטרון סינטטי על פרות חוזרת והתעברותן". המנחה היה ד"ר חיים שטורמן ז"ל.

מאז אני מדריך אזורי בשה"מ – תחילה בלשכת בית שאן-עמק הירדן ובהמשך, במשרדים המדהימים שבנו לכל המחוז לרגלי הגלבוע.

לסטיבן ולנעמי יש שני בנים ובת. הבן בגדול בווינה ועוסק בווטרינריה. הבת עם משפחתה גרה בכפר חרוב וכך יכול סטיבן להנות מקשר רצוף עם שני נכדיו. היא עובדת כעובדת סוציאלית במתנ"ס גולן לעזור לשילוב אנשים עם צרכים מיוחדים להשתלב בחברה וגם מטפלת במוזיקה. גם הבן הצעיר גר בקיבוץ שעבר שינויים גדולים מאז הקמתו…

תמונות

  1. כפר חרוב על הצוק ברמת הגולן
  2. סטיבן וסרג'יו מחליפו ברפת של לפני עשור

 

לסטיבן רוזן חברנו

דברים שנאמרו בהתרגשות על ידי רמי פיש, רכז התארגנות עמק הירדן, רמת הגולן  והמעיינות, בכנס סיכום כלכלי בעמק ביולי האחרון

 

אני רוצה להקדיש את הכנס הזה לחברנו סטיבן רוזן

סטיבן החל את עבודתו במשרד החקלאות ביולי 1988 – מעל 31 שנה.

הוא עוסק בעבודתו כמדריך רפת וכתזונאי באזור העמקים ורמת הגולן. בנוסף, הינו מעורב עד עומק נשמתו, בכל דבר הקשור להתפתחות הרפת הישראלית:

מעל 30 שנה מנתח ומציג את הסיכומים הכלכליים, השוואות בין משקים ברמה המקצועית ביותר, השוואות הקשורות לעשרות פרמטרים. דבר העוזר לרפתן ללמוד מטעויות שלו ולהפיק לקחים והכי חשוב, ליצור אופק לשיפור והתקדמות של הרפת הבודדת.

סטיבן הוא חלוץ בהשוואות בין משק הקונה את האוכל או מייצר אותו בעצמו. השוואות בין רפת בודדת או איחוד של מספר רפתות. בין רפת באזור גיאוגרפי ואקלימי קשה לאזור יותר ממוזג ונוח אקלימי.

במשך השנים הרבות, הספיק סטיבן רוזן  להציג את ענף הרפת ברחבי העולם ולא לחינם. לעניות דעתנו, הרבה בזכותו – נחשבת הרפת הישראלית לשם דבר ולמובילה בעולם.
בתחום ההזנה תרם ותורם סטיבן רבות לאורך כל השנים. זהו תחום מורכב עם המון מיקרו אלמנטים שסטיבן שוחה בהם והבקיאות והתחדשות שלו לאורך השנים יצרו לו שם ארצי ועולמי בקרב הרבה תזונאים. יכולת ההבנה שלו בספרות זרה עזרה לו רבות להיות רלוונטי בתחום.
סטיבן עבר עם הרפת שינויים גדולים באסטרטגית ההזנה, מהזנה פרטנית להזנה כולית, מבליל יבשות המכיל מזון גס בלבד, למנה עם עשרות פריטים וכן, מנת העגלות עם דגש לקבוצות גיל.

תחום נוסף שסטיבן עסק בו, לאורך השנים, ומעניק לו הרבה קרדיט בתחום הוא ביצוע של עשרות רבות של ניסויים והשוואות ברפת הבודדת. ניסויים שביצע יחד עם חוקרים אחרים, הוצגו כמעט מידי שנה בכנס השנתי של כלל הרפתנים במדינת ישראל.

עשרות מוצרי מזון שאנחנו מאכילים את הפרות שלנו נבדקו ונבחנו עי סטיבן וכמובן תרמו רבות לשיפור ההזנה בארץ.

מה שבולט בסטיבן רוזן  הוא היושרה הפנימית והאמינות שלו בתוצאות הניסויים. האינטגריטי של סטיבן. הינה הסמן הבולט בכל מקום שבו נכח.

הליווי של סטיבן רוזן את הרפת הבודדת, הפך לשם דבר. סיור ברפת על כל השלוחות שלה מהעגל הבודד עד סככת היבשות, מהמכון חליבה  עד מרכז המזון. כך, במשך כל יום, כל השנים. ביקור ברפתות, הפקת לקחים, הכנסת שינויים ומתן פתרונות להצלחת  הרפת.

אני מצרף את איחוליי ושל כל הקהל. והעמיתים שיושבים פה היום, להמשך של עוד הרבה הרבה שנות עשייה בתחום.

אני רואה פה עצירה רגעית מתודית והמשך של סטיבן בליווי הענף, אולי בתחומים קצת שונים.

סטיבן רוזן  ימשיך איתנו.

תודה לך!

תמונות

  1. רמי פיש, רכז התארגנות עמק הירדן באירוח רפתנים בעין גב
  2. אולם ההרצאות המרכזי במועצה האזורית עמק הירדן שצופה אל הכינרת

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
בכנס, בהשתתפות עשרות רפתנים מהדרום ונציגים מהרשות הפלסטינית, הוצג המיזוג בין חברות פרוג'קט בר והרמן שיווק וכן הובאו סקירות מקצועיות להעשרת הידע של ציבור הרפתנים. בכנס הוצגה השותפות החדשה בין 'פרוג'קט-בר', בבעלות 50% של
2 דק' קריאה
בזמן שמכונות תעשייתיות ענקיות טווות שטיחים, רוקמות דוגמאות, ומייצרות ברבע דקה את מה שאמור להיות מיוצר בהקפדה ובתשומת לב – יש את מי שעושה את המלאכה כמו פעם, באופן הרבה יותר ידידותי לסביבה והרבה
12 דק' קריאה
שיר אור גורדון ממושב בית זית, מדריכת יוגה ומטפלת גוף נפש, מספרת על הרצון לפתוח מרחב תרגול יוגי רוחני.   אומרים שהתרגיל הכי קשה בתרגול יוגה הוא להניח את המזרן על הרצפה. וכן, להתחיל להגמיש
4 דק' קריאה
אורי גנני מספר על ילדותו בכפר ויתקין, על מעשי קונדס שערך עם חבריו במושב ועל העצב העמוק שבהתבגרות  האוצר ממרסיי  נושא , שמאד היינו ערים לו בילדותנו בכפר ויתקין, היה עתיקות. זה היה בעיקר
4 דק' קריאה
להיות רווקה מזדקנת במושב זה גרוע יותר מאשר רווק מזדקן. לרווק מזדקן יש אחות שתדאג לו. רווקה מזדקנת לעולם תהיה עוול על אחיותיה ואחיה ובסופו של דבר על הקהילה. סוף החורף. אני השתדלתי לעשות
לרגל הוצאת ספר הילדים "לשרהיה שיר שמח" מספרת השחקנית והמחזאית רובי פורת שובל, כיצד למדה להשתמש בשמחה ככלי להתמודדות עם מצבי לחץ – ועל העולם הקסום שגילתה בסבתאות הספר "לשרהיה שיר שמח" הוא לא
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן