מסלול האיסוף וחלוקת האוכל ברפתות
יבול שיא
הרפת והחלב
עוזי דובלין

שותפות ההזנה ברמת צבי עוזי דובלין – רפתן ותיק

2 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

שותפות ההזנה ברמת צבי: בנינו מערבות משותפות בסיסיות לאחסון מזון, עובדים יותר בנושאי הזנה, מושקעים בציוד וביכולת אחסון לשחתות ברפת ומשום כך, השכר בעבור כל אלה נותר בידנו ולא בידי מרכז המזון החיצוני. בשנים 1977- 1978, ניבנו מרכזי מזון רבים במושבים. גם ברמת צבי, עלתה השאלה מה צורת ההזנה הנכונה לרפתות שלנו. ערכנו סיורים במרכזי מזון גדולים, אך גם בכאלו שבחרו להקים משהו צנוע, ללא השקעות גדולות. הכיוון לא היה לגמרי ברור ומשכך, הוחלט לבנות בשלב הראשון, בור תחמיץ משותף ולהמשיך להתבסס על מכון התערובת שלנו.

בשנים הראשונות חילקנו תחמיץ, תערובת ושחת, ללא ערבול ובתחילת שנות ה-80 רכשו החברים עגלות מערבלות ומאז אנחנו מאביסים בבליל. ההתחלה הייתה מלווה בחשש ולכן העגלות היו לרוב משומשות, כדי להפחית עלויות וסיכון, אך בהמשך נרכשו עגלות חדשות. מהר מאוד, גם בור התחמיץ הראשון לא הספיק, כדי להכיל את הכמות הדרושה והשקענו בבורות נוספים.

צוות התחמיץ
צוות התחמיץ
חברה עצמאית שיתופית

הפסקת הפעילות דרך אגודת המושב, לקראת סוף שנות ה-80 (של המאה הקודמת), חייבה אותנו למצוא פתרון למכון התערובת וכך הקמנו את חברת "רמה" אשר שוכרת את המכון מהמושב, מתפעלת אותו ומשמשת אותנו, לצורך הארגון הפיננסי גם של רכישת הירק לתחמיץ ולהכנתו. בשבועות האביב האחרון, עסקנו בהכנה של כ-10,000 טון תחמיץ המיועדים להאבסתן של כ-1,800 חולבות. בכל הרפתות במושב כ-2,200 חולבות. בליל החולבות שלנו מורכב כיום משחת דגן, שחת קטניות, תערובת, תחמיץ חיטה, גפת תירס ומי גבינה.

מדוע בחרנו בדרך זו – התשובה אינה אחת ויחידה

שותפות ההזנה ברמת צבי: התשובה שלי היא, כי התפתחנו לתוך העניין, מאחר ובחרנו שלא להקים מרכז מזון וכן משום שעמד לרשותנו מכון תערובת, ברמה טובה מאוד. היתרון בשיטה זו –  הרי כל אחד מאיתנו מושקע בטרקטור, בעגלה מערבלת ובמתבנים, ומשאבים אלו עשויים לכאורה, להיות מנוצלים טוב יותר במסגרת מרמ"ז. בעבר, כל רפתן גידל ירק ושחתות וסיפק למשקו את מרבית המזון הגס, פעילות זו היוותה חלק מעבודת הרפת ומשכרו של הרפתן. עם השנים, הפסקנו את גידול הירק בשל חוסר במים ועלותם הגבוהה, רוב הרפתנים עברו אז לצריכת מזון מהמרמ"ז והעבירו בכך, נתח נכבד מעבודתם ומשכרם לגורם זה, המעסיק עובדים, מובילים ומכשור רב.

אנחנו עובדים יותר, מושקעים בציוד וביכולת אחסון לשחתות ומשום כך, השכר בעבור כל אלה נותר בידנו


אין כאן "הוקוס פוקוס", חלק מיום העבודה שלנו מוקדש למזון, להכנתו ולהובלתו וכך אנו מותירים בידנו, גם את התמורה בעבור זה. ממבחן התוצאה אנו למדים כי הרפת ברמת צבי, התקדמה מאוד בשנים האחרונות. סככות חדשות ניבנו, טרקטורים וציוד נרכשו והחשוב ביותר הוא, כי במרבית המשקים קיים דור צעיר ממשיך. כמו כל רפתני ישראל אנו מודאגים מאוד מיחס הממשלה אלינו ומהדחף הפופוליסטי להצטייר, כמי שמטפל ביוקר המחייה והפתרון המיידי שנשלף בדמות הגדלת הייבוא באופן פרוע.

 

אני אופטימי, כי נצליח בכוחות משותפים לסכל מגמה זו ובטוח, כי לרפת הישראלית ולרפתות ברמת צבי, צפויות עוד שנים רבות של שגשוג והצלחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות
9 דק' קריאה
אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את
4 דק' קריאה
פטירתו של יורם גרינבלט, צייר וחבר קיבוץ מעברות, לאחר מחלה ממושכת,  מחזירה אותי שנים אחורה לשנות השבעים – תשעים לתקופה בה נפגשו חיינו האמנותיים והחברתיים לעתים קרובות. כאשר אני מהרהר בביוגרפיה של יורם באותה
2 דק' קריאה
לתושבי ההרחבה של קיבוץ אדמית טענות קשות לקיבוץ. ההרחבה מאוישת כבר שש שנים, אבל  יושביה סובלים מהיעדר תשתיות בסיסיות,  כמו מדרכות  ותאורת רחוב. בקיבוץ מודים שיש בעיה,  אבל  טוענים שהיא תבוא על פתרונה, כאשר
6 דק' קריאה
דילוג לתוכן