התנועה הקיבוצית קיימה אירוע הוקרה לפעילי התנועה שהיו שותפים להובלת המאבק להשבת החטופים. אסתר בוכשטב, אימו של יגב ז"ל: "הצטרפות התנועה הקיבוצית לפעילות המטה ולמטות השטח תמכה במשפחות וחיזקה את המאבק". הצלם זיו קורן: ״גיליתי עם ישראל מדהים״
*תמונה ראשית: פעילי התנועה הקיבוצית בכיכר החטופים. צילום: אגף תקשורת ודוברות התנועה הקיבוצית
התנועה הקיבוצית קיימה בכיכר החטופים אירוע להוקרת פעילי התנועה השותפים להובלת המאבק להשבת החטופים, בראשם אילת סלע-יונגרמן, מנהלת קשרי הממשל של התנועה המלווה מאז השבת השחורה את משפחות ומטה החטופים בפעילות במחאה ובכנסת, ולדניטו שהוביל וריכז את פעילות האוהל של התנועה הקיבוצית בכיכר החטופים, שעומד ופועל בכיכר מאז אותה שבת. ליאור שמחה באירוע ההוקרה לפעילים. צילום: התנועה הקיבוצית
"המאבק עוד לא הסתיים, ונמשיך לעשות הכל להשבתם של החטופים החללים שנותרו בעזה. אבל למרות זאת אנחנו עוצרים ומוקירים את הפעילים שלנו שתמכו וחיבקו את המשפחות, אספו, ארגנו והפעילו" אמר ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית.
"תודה ענקית בשם כל התנועה על ההובלה ועל המעמסה. תודה לאילת, שעברה טלטלות בכנסת עם המשפחות ועם המטה, על שהובלת את זה, היית עם המשפחות והייתי שם בשבילם ובשבילנו"
"תודה לדניטו, שהחזיק את האוהל של התנועה בכיכר בכל מצב – בחורף, בקיץ, ברוח, בשמש, ולא ויתר לאף אחד מאיתנו. הוא ידע להגיד גם את המילים הקשות שצריך, ולרתום אנשים וקיבוצים שלמים".
"תמיד הרגשתי שאתם מאחורי ושאני לא עושה את זה לבד", אמרה אילת בהתרגשות. "כל אחד עשה מה שהוא יכול, בזכותכם יכולתי לעשות את זה".
אסתר בוכשטב, חברת קיבוץ ניר עוז ואימו של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי, הגיעה להודות לפעילים בשם משפחות החטופים. "בשבעה באוקטובר נחצו חיי לשניים. החיים עד אז – חיים בקיבוץ, משפחה. החיים אחר כך – הפקרה, טראומה, מאבק להשבתם של רימון ויגב, שכול, המשך המאבק להחזרת כל החטופים".
"בשבוע הראשון המדינה לא היתה באירוע. אנחנו, שרגילים לחיות בקהילה, הרגשנו בתוך האימה והפחד את הלבד והבדידות, הבנו שעלינו למצוא מסגרת למאבק", סיפרה בוכשטב. "הפעילים עזבו את חייהם ובאו להיות נוכחים ועושים באירוע קשה ומתמשך. הצטרפות התנועה הקיבוצית לפעילות המטה ולמטות השטח, תמכה במשפחות וחיזקה את המאבק בפעולות בכיכר, קבלות השבת, ליווי המשפחות בכנסת".
"אני באה מקהילה, כל חיי הבוגרים חייתי בקהילה. השנתיים האחרונות לימדו איתי בדרך הקשה על החשיבות של הקהילה ועל החשיבות של הקשר בין הקהילה לחברה, לסביבה, למדינה וגם לעולם. סולידריות, חמלה וערבות ההדדית הם ערכים שצריכים להוביל אותנו".
דני בר גיורא, מנכ"ל מטה החטופים, סיפר על החוויה שלו בשנתיים האחרונות. "שום דבר שעשיתי לא דומה למה שקרה פה. שום דבר לא הכין אותי לזה. החודש האחרון היה הקשה מכולם. ההימתחות של הסוף הייתה בלתי נסבלת. תוך כדי זה אנחנו בהצטמצמות מאוד גדולה בתרומות ובמקורות ההכנסה, ונאלצים להתאים את עצמנו למציאות המתהווה ולהבין איך אנחנו מלווים ומשרתים הכי טוב את המשפחות שנותרו, בתקווה שהמסע הזה יהיה קצר".
"בשבילי זו חוויה מרתקת להיפגש עם קיבוץ, במיוחד במצב של הקושי, של השכול, ראו כמה הביחד הזה חשוב. כמה השותפות, הפשוטות והיופי שממעטים לפגוש בה נוכחת בהם. תודה על כל מה שעשיתם. תודה על כך שאתם איתנו עד שכל זה יגמר".
לאחר הטקס, התאספו הפעילים לשמוע את הרצאתו של הצלם זיו קורן, שפועל בשנתיים האחרונות ללא לאות לתעד כמה שיותר את הזוועות, הפציעות, הקשיים, וגם את היופי של החברה הישראלית, השמחות הקטנות של החיים שאחרי והשיקום המפרך. במסגרת מאמצי התיעוד גם הוציא ספר, והציג את צילומיו בתערוכות שנפתחו ב-70 מדינות, עורך יותר מ-500 הרצאות.
"כבר שנתיים אני עובד 18-19 שעות ביום. השליחות הזו נותנת לי המון כוח", סיפר. "אני מודה שיש לי את הזכות להיות מתעד בתקופה הזו. הייתי רוצה שהתמונות האלה יהיו נגישות לכל אחד. שאי אפשר יהיה להכחיש. אני מדבר על עובדות. אני לא פרשן ולא כותב הגיגים. יש מי שיעשה את זה, אני מתעד. זה התפקיד שלי".
"הדבר הכי משמעותי שיצא מהשנתיים האלה זה לגלות עם ישראל מדהים", סיפר זיו בהתרגשות. "הייתי הרבה במלחמה באוקראינה. כל הזמן ביקשו ממני להשוות. אני לא אוהב להשוות, אבל כששם החוק הראשון שיצא עם פרוץ המלחמה היה לאסור על גברים בגילאי 18 עד 60 לצאת מהמדינה כדי שיתגייסו – פה ראינו את ההיפך. גם מי שהיו בחו"ל, עם משפחות, פצועים, בטיול אחרי צבא – באו להתגייס. ראינו פה התגייסות אזרחית כשהמדינה לא הייתה שם. ולראות את הערבות ההדדית הזו ואהבת החינם הזו היה הדבר הכי מדהים שנתקלתי בו".
