יבול שיא
הרפת והחלב
אברהמי 2

אבא, הבאתי צלחת!

6 דק' קריאה

שיתוף:

את ההישג הגדול שלו כמאמן – העפלה עם קבוצתו, אליצור קריית-אתא, לליגת העל, הקדיש שרון אברהמי מגניגר לאבא שלו, שהנחיל לו את שירו. כשקורה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, כתב עוזי חיטמן, זה ממש יפה

זו הייתה אמורה להיות עבור קריית-אתא עונה של כיף. של סבבה. סבבה זה מקום בפלייאוף העליון (8-1), זה קידום של צעירים מוכשרים שגדלו במועדון, וזה אולם שנוהרים אליו קצת יותר צופים. מצד שני, זו הייתה אמורה להיות עונה של עלייה עבור הפועל נהרייה ומכבי רמת-גן, שגם הצטיידו בהתאם (תקציב, שחקנים וכו'). והנה, עולם הפוך: אלה שלא התכוונו – עלו, ואלו שהתכוונו – נשארו כיתה.  

תשאלו, גם אני שאלתי, איך ניתן להסביר את זה? הרי על פי ההיגיון והשכל הישר, בעולם שבו סופרים תקציב ו"שמות", ו"זרים"; בעולם שבו הגודל כן קובע – מחכה לך בסוף הדרך הפרס הגדול. מסתבר שלא תמיד. לא בהכרח. עובדה, כשיש לך ערכים כמו מוטיבציה, וגאוות יחידה, ו"אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד", ורוח מועדון, וגם קהל נאמן, שלפני שהוא בא לראות ניצחונות, הוא בא לתמוך בקבוצה שלו, ואם היא מנצחת – סחתין; ואם לא – לא נורא, נהיה יותר טובים בפעם הבאה – אז בעולם הזה יש גם דברים שעולים על כל העדיים.   

אני מרחיק במנהרת הזמן. להפועל כפר-בלום כדורגל של שנות ה-60 היה את זה (חוץ מהמאמן-שחקן מנחם פרובילר, הבלם זיו גורדון, הקשר המחונן חיים זוהר, ועוד כמה וכמה בועטים מוכשרים מקיבוצי האזור). גם להפועל גליל עליון של עונת 92/3' היה את זה (חוץ מפיני גרשון, דורון שפר, בראד ליף, ועוד כמה ז'לובים מחוננים). 

השנה, היה את זה, כאמור, לקבוצת הכדורסל של אתא, שבניגוד לכל ההערכות המוקדמות השאירה מאחור קבוצות משופשפות ומשופעות בכל מה שנמצא בארגז הכלים של ההיגיון – הפועל נהרייה ומכבי רמת-גן. 

בהתחלת הפלייאוף, כאשר אתא דרסה ברבע הגמר את רמת-השרון, 1-3, עוד אמרנו, נו, בסדר, אתא סיימה את העונה הרגילה במקום הרביעי, רמת-השרון הייתה חמישית, מתקבל על הדעת. אבל אחרי שהיא הדבירה בחצי הגמר את נהריה, שסיימה את העונה הרגילה במקום הראשון, 1-3, התחלנו לשפשף את העיניים. בהמשך, בסדרת הגמר מול מכבי רמת-גן, שנגמרה בסוויפ שלא מתחבר לשום שכל, 0-3, התבלבלנו לגמרי. את ההסברים למה שקרה כאן, בנוסף למה שכבר נגענו בו, ביקשנו משלושה, מהמאמן שרון אברהמי, מהיו"ר נפתלי בנטוב, ומהמנהל המקצועי של נבחרות ישראל, פיני גרשון, שאין בלטה בכדורסל הישראלי שהוא לא מכיר.

אברהמי 1
שרון אברהמי. כשהתפוח לא נופל רחוק מהעץ

מסודרים עם תקציב 

נפתלי בנטוב הוא היו"ר של אתא. יו"ר נצחי. בשנה הקרובה הוא יהיה היו"ר הכי ותיק בליגת העל, אחרי שמעון מזרחי (מזרחי בענף מ-69', בנטוב מ-76', אבל בנטוב רק בן 69. ויש עוד הבדל ביניהם, שמעון קיבל קבוצה מן המוכן, ועוד קבוצת-על, בעוד בנטוב התחיל מאפס, מליגה ג').  

איך אתה מסביר את ההישג שלכם, אני שואל אותו, הרי היו לפחות ארבע קבוצות עשירות מכם, וגבוהות מכם, ועם ספסלים ארוכים משלכם? "זה הכול עניין של רוח ספורטיבית, נחישות וחיבור. הכול התחבר לנו השנה". 

מה החלק של שרון בחיבור הזה? 

"שרון הוביל את הקבוצה, והוא עשה את זה בשתי הסדרות האחרונות בלי הזר השני שלנו, שנפצע. כל מי שעלה במקומו – ידע שזה עליו. שרון לא נתן להם הנחות". 

הרומן שלכם עם שרון הוא רב שנים. תסביר לי את הדבקות שלכם בו, ושלו בכם. 

"שרון הגיע אלינו פעם ראשונה לפני 20 וכמה שנים, בתור שחקן. עלינו אתו מארצית ללאומית ולליגת העל. בתור מאמן הוא התחיל אצלנו. אני הראשון שנתתי לו קבוצה בליגה הלאומית. הוא איש מקצוע מעולה ובנאדם טוב. אני מעריך מאוד את האישיות שלו, את המסירות שלו לעבודה, את הקשר שלו עם השחקנים".  

הוא יאמן אתכם גם בליגת העל? 

"כן, זה כבר סגור. אתמול התחלנו בהכנות לעונה הבאה. אנחנו כבר מסודרים עם תקציב, כ-6.5 מיליון שקל, תקציב סביר, שכן התקציב של רוב הקבוצות היום בליגת העל נע בין שישה לשמונה מיליון שקל". 

אתה מתערב לו בהחלטות המקצועיות? 

"תשאל את הבן שלך (שאימן עונה אחת את אתא – א"ב), הוא יודע טוב מאוד. מה שנתתי לו (חבל ארוך) – אני נותן לכל המאמנים. לא השתניתי". 

בנטוב הוא מלח הארץ. הוא קיבוצניק שנולד בטעות בעיר. בן קריית-אתא. היה צנחן בגדוד 202, ושחקן מן המניין בהפועל קריית-אתא. היום הוא גר בלבון, יישוב קהילתי בתחומי המועצה האזורית משגב. אני שואל אותו על יחיעם, אבא של שרון, והוא אומר לי שהוא אחד מהצוות. חבר בצוות החשיבה של הקבוצה. הם נוסעים יחד לכל משחקי החוץ. "יש לו דעות, יש לו הבנה, יש לו מה לתרום. תענוג לשמוע אותו", אומר בנטוב.  

בשנים האחרונות הצטרף לשולחן גם החתן של יחיעם, גיסו של שרון, גם הוא פריק של כדורסל ומעורב בכל החלטה מקצועית שמתקבלת. גם יהודית ז"ל, אימו של שרון ואשתו של יחיעם, שנפטרה במפתיע לפני כמה חודשים, הייתה מעורבת בקבוצה. עזרה לבנטוב בניהול המשרדי של המועדון, וגם הצטרפה לרוב משחקי החוץ. בקיצור, שרון הביא אתו לקבוצה את כל המשפחה.               

בן טיפוחים 

פיני גרשון, ייאמר לזכותו, חזר אליי די מהר. הוא בדרך לחו"ל, אבל מצא לי זמן. "אני מודה לך", אמרתי לו. "באהבה", הוא אמר לי. נו, טוב, הוא בטח זוכר לי את חסד ימינו המשותפים בגליל, כאשר הוא היה על הקווים ואני על הדיווחים. מה שלומך, ובן כמה אתה הוא מבקש להתעדכן בפתח שיחתנו. בן ככה וככה וחצי, עניתי לו. "וואלה, לקראת הסוף כבר סופרים גם את החצאים", הוא אומר בחיוך דק, ומספר שגם הוא כבר התחיל לספור חצאים. 

ולענייננו: עד כמה אתה מופתע מההישג של אתא, שעלתה על חשבון קבוצות חזקות יותר ועשירות יותר, כמו נהריה ורמת-גן? 

"אני מופתע מאוד. אני חושב שמכבי רמת-גן הייתה הקבוצה הטובה בליגה. היו לה שחקנים טובים יותר, מה גם ששרון לא שיתף בסדרת הגמר את הזר השני שלו, שנפצע. לנצח את מכבי רמת-גן, שיש לה שני זרים וספסל עמוק יותר – זה הישג גדול. לעשות את זה בסוויפ – זה גדול מאוד. אני חושב שההבדל בין שתי הקבוצות היה הדרך שבה שרון ניהל את הקבוצה, הנהיג אותה, וניצל את הכלים שהיו לו".   

איפה מונחים השמיים שלו? 

"הוא בין המאמנים הצעירים הטובים בארץ. לשמחתי, יש לי בנבחרות ישראל לא מעט בני טיפוחים שהגיעו לליגת העל ועשו הצלחות יפות. הוא אחד מהם. אני חושב שהוא יצליח גם בליגת העל. חשוב גם איזה קבוצה הוא יבנה".  

בזכות מה הוא נבחר לאמן את נבחרת הקדטים של ישראל? 

"שרון עובד באיגוד הכדורסל כבר תשע שנים. הוא אימן את כל הנבחרות הצעירות. הוא מסור מאוד לעבודה, מתחבר לשיטה שלנו ומצליח בה". 

מה זו "השיטה שלנו"? 

"אנחנו משחקים כדורסל שמתאים לנמוכים, והוא התאים את עצמו. הוא מאוד קפדן, יצירתי, לויאלי, לומד כל הזמן, יודע לעבוד בצוות עם העוזרים שלו, ולא עף לו הפוני בהצלחות. הוא גם לא מאבד אותו בהפסדים. ברור שיש לו דעות משלו, אבל הוא לא מתנפח, לא כשהיה בליגת העל, וגם לא כאשר הצליח עם הנבחרות. הוא תמיד מקשיב ומיישם. הוא בחור על הכיפאק. זה הכי חשוב". 

לקדם כמה שיותר צעירים 

ועכשיו, קבלו את החתן, את שרון אברהמי. הוא נולד בשמיר, באוקטובר 73', וקצת אחרי שהתחיל להקפיץ כדור בקבוצת הקטסל של הקיבוץ, שאומנה על ידי פיני גרשון, עברו הוריו, שרצו לינה משפחתית, לגניגר. ההתקדמות שלו כשחקן הייתה מרשימה. בגיל 17 הוא כבר שיחק בקבוצת הבוגרים של הפועל גבת מהליגה הראשונה. בהמשך העלה את אתא לליגת העל, ובעונה האחרונה שלו כשחקן לבש את הגופייה של הפועל עמק יזרעאל מהליגה הלאומית. ב-2006 הוא התחיל את קריירת האימון שלו. אימן את אתא, את עפולה, את אוסישקין, אחר כך את הפועל תל-אביב, ומאז 2017 הוא שוב עם אתא.  

ההכרה ביכולות שלו הביאה אותו לאימון נבחרת הקדטים של ישראל. במקביל לתפקידי האימון שלו, ניהל אברהמי עד לפני שש שנים גם את הכדורסל בעמק יזרעאל.  

הוא איש שיחה נעים ולבבי. אין לו מניירות ויש לו ענווה. לשאלה שלי לגבי המטרות של אתא לפני פתיחת העונה שהסתיימה, הוא אומר שהן היו די צנועות: לבנות קבוצה שתיכנס לפלייאוף, ולקדם כמה שיותר צעירים. אף אחד לא דיבר על אליפות, מה גם שבסדרת רבע גמר הפלייאוף נפצע להם אחד הזרים, קני פנדרברוק, כך שהם נשארו עם זר אחד בלבד, אמין סטיבנס, ובל נשכח שהזרים הם בדרך כלל האקס פקטור של כל קבוצה. והנה, מעז יצא מתוק. המקום שפינה פנדרברוק נתן עוד דקות לישראלים, והם הוכיחו את עצמם. נוצר חיבור מעולה, בלי טיפת אגו, ועם הגנה שלא אׅפשרה שום סל קל. זה עבד. וזה הצליח.    

קודם כל עם נהריה. "למדנו אותם, נגענו להם בנקודות הכואבות, וידענו שאם יהיו משחקים צמודים, הלחץ יהיה עליהם, כי הם היו פייבוריטים. וזה מה שקרה". 

גם שרון מסכים שהסדרה מול מכבי רמת-גן, שנגמרה בנוק-אאוט, הייתה די בלתי נתפסת. לפני הסדרה פיני אמר לו – הם בקשר טוב כבר הרבה שנים, מאז ששרון אצלו בנבחרות – שהוא לא יודע איך הם עברו את נהרייה, "אבל מול מכבי רמת-גן אין לכם סיכוי. זה ייגמר ב-0-3 להם".  

זה לא ריפה את ידיך? 

"לא. הרגשנו טוב אחרי נהרייה, וזה עבד גם נגד רמת-גן. שלטנו בסדרה. הורדנו אותם מסקור של מעל 90 נק' למשחק, ל-60 ומשהו נקודות למשחק". 

את ההישג הקדשת לאבא שלך. תסביר. 

"הגיע לו. גם בגלל הסיפור עם אימא שנפטרה. אבא מלווה אותי לכל משחק, מגיל מאוד צעיר, והרגיש לי נכון לתת לו את החלק שלי בזכייה".   

לעלות יותר קל מאשר להישאר. מה ישאיר אתכם בעונה הבאה בליגת העל 

"קודם כל לעלות זה מאוד קשה. גם להישאר זה קשה, וזה יהיה קשה בגלל הדרך שלנו, לבנות קבוצה שתתבסס על צעירים. אני מאמין שאם נבנה את הקבוצה כמו שצריך ונפגע טוב בזרים, והאולם שלנו באתא יהיה מלא ובאווירה טובה – נצליח לעמוד במטרות שלנו, שבשנה הראשונה זה קודם כל להישאר בליגה".  

למה אתה עוד שואף, כמאמן? 

"לממש את היכולות שלי וליהנות. כרגע זה להפוך את קריית-אתא לבת-בית בליגת העל".   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
בכנס, בהשתתפות עשרות רפתנים מהדרום ונציגים מהרשות הפלסטינית, הוצג המיזוג בין חברות פרוג'קט בר והרמן שיווק וכן הובאו סקירות מקצועיות להעשרת הידע של ציבור הרפתנים. בכנס הוצגה השותפות החדשה בין 'פרוג'קט-בר', בבעלות 50% של
2 דק' קריאה
בזמן שמכונות תעשייתיות ענקיות טווות שטיחים, רוקמות דוגמאות, ומייצרות ברבע דקה את מה שאמור להיות מיוצר בהקפדה ובתשומת לב – יש את מי שעושה את המלאכה כמו פעם, באופן הרבה יותר ידידותי לסביבה והרבה
12 דק' קריאה
שיר אור גורדון ממושב בית זית, מדריכת יוגה ומטפלת גוף נפש, מספרת על הרצון לפתוח מרחב תרגול יוגי רוחני.   אומרים שהתרגיל הכי קשה בתרגול יוגה הוא להניח את המזרן על הרצפה. וכן, להתחיל להגמיש
4 דק' קריאה
אורי גנני מספר על ילדותו בכפר ויתקין, על מעשי קונדס שערך עם חבריו במושב ועל העצב העמוק שבהתבגרות  האוצר ממרסיי  נושא , שמאד היינו ערים לו בילדותנו בכפר ויתקין, היה עתיקות. זה היה בעיקר
4 דק' קריאה
להיות רווקה מזדקנת במושב זה גרוע יותר מאשר רווק מזדקן. לרווק מזדקן יש אחות שתדאג לו. רווקה מזדקנת לעולם תהיה עוול על אחיותיה ואחיה ובסופו של דבר על הקהילה. סוף החורף. אני השתדלתי לעשות
לרגל הוצאת ספר הילדים "לשרהיה שיר שמח" מספרת השחקנית והמחזאית רובי פורת שובל, כיצד למדה להשתמש בשמחה ככלי להתמודדות עם מצבי לחץ – ועל העולם הקסום שגילתה בסבתאות הספר "לשרהיה שיר שמח" הוא לא
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן