נפטר האומן הפוליטי דב אור נר מקיבוץ חצור אשר יחד עם תמר דוברובסקי קבר לפני 20 שנה יצירת אומנות בבארי
*תמונה ראשית: דב אור נר. איש שלום, מהגדה השמאלית של המפה. צילום: יוסף הוכמן (מתוך אוסף תצלומי על המשמר)
לכתוב על האומן דב אור נר בלשון עבר, זו משימה לא פשוטה עבורי. אישיותו ויצירתו כמו מבקשים את הבלתי אפשרי, ללוות אותנו עוד שנים רבות.
הייתי עם דב בקשרים אומנותיים ואישיים קרוב ל-50 שנה. נוכחותו עומדת לנגד עיניי לאורך השנים, כמו היה עבורי האח הבוגר, כזה שתמיד מוכן לתת עצה טובה בכל תחום שהתבקש, בשיקול דעת, מתוך נוחות ורוגע.
הגם שלא היינו נפגשים בתדירות, בעיקר מסיבות של מרחק ומיקום, כאשר נפגשנו, השכלתי תמיד ללמוד ממנו דבר מה חדש. בעיקר התרשמתי מהמחויבות והחריצות האישית שלו כלפי יצירתו. "אין יום ללא קו", התגאה במעשה היצירה היום יומי שלו, גם בגילו המתקדם ובריאותו הרופפת.
התרשמתי מהאינטלקט המלווה את יצירתו. מהחשיבה המנומקת. מיכולת הניסוח המינימליסטית ומהשקפת עולם פוליטית ואומנותית מוצקה ומדויקת. אני, הצבר יליד הארץ, שעולם הדימויים שלו מאוד מקומי, התרשמתי מרוחב האופק והמבט שלו, ומהיכן דב שאב את רעיונותיו. כאומן שוטט במרחבי תולדות האומנות ורתם אותם אל יצירותיו בהתאם להשקפת עולמו הפוליטית והאומנותית.
הנאום של היטלר הפחיד אותו
דב אור נר היה מהראשונים בישראל ככלל ובתנועה הקיבוצית בפרט שהתמודד דרך יצירותיו עם שאלות מושגיות, אינטלקטואליות-פילוסופיות. דב היה אומן פוליטי במובן העמוק והרחב. איש שלום, מהגדה השמאלית של המפה.
בין יצירותיו הרבות והמגוונות התבלט עיסוקו האובססיבי בדמותו של היטלר. דב סיפר שבילדותו בשנות ה-30 בביתו בפריז שמע דרך הרדיו את נהימותיו של היטלר כמו היו נביחות של כלב. הנאום הפחיד אותו למרות שלא הבין את משמעותו, מאוחר יותר כעבור עשרות בשנים הד הנאום ההיטלראי חזר אליו ביצירותיו.
"בד רנרוא" הוא ספר אומנות העוסק ביצירת דמותו של היטלר, בפרשנותו האומנותית של דב אור נר לדמות הרשע. עורכת הספר, האוצרת וחוקרת האומנות טלי תמיר, כתבה על העטיפה הפנימית:
"האומן דב אור נר, יליד פריז, 1927, חבר קיבוץ חצור מ-1955 פעיל משנת 1970 כאומן מושגי-פוליטי. בשנת 2000 חזר אור נר אל הציור ופיתח סדרה מתמשכת של דפי רישום, שהדמות המרכזית בהם היא של דמותו של היטלר, או, באופן קיצוני אף יותר, דמותו שלו מחופשת להיטלר, במסווה של "בד רנרוא": אומן ששמו נגזר מהיפוך האותיות של דב אור נר". […] "ההיטלרמאניה האובססיבית של אור-נר, חורגת מגבולות התרבות אל עבר הברברי, המקאברי והפורנוגרפי".
יצירתו של אור נר היא אות אזהרה לכולנו , גם בנו יכול הרשע לדבוק בהיפוך כזה או אחר. ראו הוזהרתם!
אומנות קבורה בבארי
"דב אור נר, פעולה בפלנטה הקרובה 2070-1970" הוא ספר שני בעריכת טלי תמיר המתעד את פעילותו המושגית-אקולוגית של האומן. הספר עשיר בדימויים חזותיים של פעילותו האומנותית-חברתית, ומצביע על רוחב יריעת עשייתו.
בספר ניתן מקום מצמרר מבחינת העיתוי לפרויקט אומנותי של אור נר והאומנית תמר דוברובסקי המבקשים לענות על שאלתו של אלבר קאמי: "האם חשבת אי-פעם להתאבד?".
במסגרת הפרויקט מחזירים האומנים אל הטבע את יצירות אומנותם אותם קברו במספר אתרים אומנותיים, ביניהם בשנת 2004 בגלריה לאומנות בקיבוץ בארי.
על גבי השלט-מצבה שהוצבה במקום הקבורה נכתב:
"ביום חמישי 19 לאוגוסט 2004
בשעה 14.00 בקיבוץ בארי
שליד רצועת עזה, הוטמן חומר תרבותי,
עשרות יצירות אמנות
של תמר דוברובסקי ושל דב אור נר.
במשך השנים הן יהפכו
לחלק בלתי נפרד מאדמת בארי".
היצירות יהפכו לחומר אורגני בלתי נפרד מהאדמה.
מצבת אבן זו היא עדות לפעילותם היצירתית של האומנים בבארי לפני 20 שנה. האסוציאציות למציאות העכשווית של 7 באוקטובר צפות ועולות כחלק ממרחב הזיכרון.
לוח השיש נמצא בארכיון השומר הצעיר ביד יערי, גבעת חביבה.
דב אור נר חבר אל חבורת ה"משותף קיבוץ" והיה מהמרכזיים שבה. השתתף בתערוכותיה והביע דעתו על מהות פעולתה. היה שותף לצוותי חשיבה תנועתיים בנושא האומנות. בעיצוב דרכו של האומן הקיבוצי משנות ה-70. דעתו נשמעה בפורומים תנועתיים שונים: ברית התנועה הקיבוצית, ובמדורי האומנות. דב היה פעיל וקובע דעה לגבי יעדי גלריית הקיבוץ וכן בכל רעיון אומנותי ראוי שעמד על הפרק.
דב בעצמו הציג והשתתף בתערוכות נחשבות במוזיאונים וגלריות בארץ ובחו"ל.
דמותו ויצירתו נשארות עמנו כעדות לכוח היצירה המנוסחת והמאתגרת שלו, מחלחלות אל הזיכרון ומזינות את העתיד.
לרבים, ואני ביניהם אבד לא רק אומן מקורי ואיכותי, אלא גם ידיד אמת. דב יחסר לי עד מאוד. עם משפחתו, ילדיו ונכדיו, קיבוץ חצור וידידיו הרבים אבלים וכואבים על לכתו מעמנו בשיבה טובה.
