יבול שיא
הרפת והחלב
איילה כפיר עם הנכדה

"אנחנו בכל מיקרה נחזור"

5 דק' קריאה

שיתוף:

אומרת אילה כפיר, יו"ר ועד ההנהלה של קיבוץ מנרה, שכל 250 תושביו פנו ושוהים בבתי מלון * ביום חמישי שעבר חגגו חברי הקיבוץ 81 שנה לעליה לקרקע, בחדר האוכל של קיבוץ אלונים * כמות החוגגים והשמחה הגדולה הראתה עד כמה כולם קשורים בקשר עמוק למנרה * האם כולם יחזרו לחיות בקיבוץ? את השאלה הזאת דוחים בינתיים עד לסוף המלחמה

*תמונה ראשית: אילה עם הנכדה. צילום: וולודיה לייקין

אילה כפיר היא יו"ר הנהלת קיבוץ מנרה שעל גבול הלבנון, שכל 250 תושביו מפונים זה למעלה מ-100 ימים מבתיהם. "כאשר החלה המלחמה פינו אותנו למלון בטבריה, כשליש מהאוכלוסיה," היא אומרת. "חלק מהחברים, המבוגרים מאוד, נמצאים במקומות יותר סיעודיים בעמק הירדן ומקומות אחרים. אחרים שוכנו במלונות אחרים סביב טבריה או שמצאו פתרונות אישיים."

איילה היא בת מנרה.. את הקריירה הארוכה שעברה החלה כמורה, כיהנה כמנהלת בית ספר האזורי-יסודי "עלה גבעה" ומנהלת אגף החינוך במועצה האזורית גליל עליון. במשך שלוש השנים האחרונות איילה משמשת כיו"ר וועד הנהלת הקיבוץ. איילה נשואה לשלומי כפיר ולבני הזוג ארבעה ילדים. "בת אחת חזרה עם בעלה למנרה ורכשו בית בקיבוץ, אז הם מהמפונים של מנרה עם שלושה ילדים. ויש לנו עוד שלושה ילדים: בקיבוץ עמיר, בצפון עמק החולה, ביפו ובמושב בית יצחק," מספרת אילה באושר.

המון מבנים נפגעו

בימים כתיקונם מתגוררים במנרה 105 חברי קיבוץ, 66 תושבים ו-80 ילדים, כולם מפונים היום מלבד חברי כיתת הכוננות. למנרה יש מדרום לקיבוץ חוות פטם גדולה ומצליחה שמושבתת מאז פרוץ המלחמה. עוד בתחילת המלחמה פינו המגדלים את הלול מהפטמים, כדי שלא ייתקעו ללא טיפול בשטח או ייפגעו. למנרה יש שטחי מטעים נשירים בהר: דובדבנים, תפוחים, נקטרינות, קיווי. המטעים מנוהלים בשיתוף עם תאגיד "בראשית". כמו כן, לקיבוץ יש כרם יין, בשיתוף עם יקב הרי גליל. למעשה כל מה שנצפה מהגבול מושבת במנרה. לקיבוץ יש עוד בעמק החולה מטע אבוקדו (בשותפות עם סאסא) ושטחי גד"ש.

"אנחנו מאוד קרובים לגבול אבל לא ברמה שאנחנו רואים את הפנים של אנשי חיזבאללה," מסבירה אילה. "בזמנו, כשיצאו מלבנון עשו פנו הפרדה. הנמיכו את הכביש שלא יהיה חשוף אז אנחנו לא רואים אותם אבל במשקפת אנחנו נצפים לחלוטין מכל הצד הדרומי של הקיבוץ על ידי הכפר הלבנוני הקרוב, כפר מאז'.

"כאמור כל הצד הדרומי והמערבי שלנו חשוף ומנרה מוגדרת כשטח צבאי סגור. כשהתחילו הקרבות הלבנונים פגעו במבנים של הקיבוץ. הבתים שלנו על קומות אז כשפגעו בדירה או שתיים במבנה, בעצם הנזקים הם על כל הבניין, 5-8 דירות. יש נזקים גדולים בקיבוץ שאנחנו לא יודעים כרגע לאמוד אותם עד שלא נהיה שם.

"לא הזדמן לי להיות בקיבוץ ובכלל אומץ לב זה לא דבר שמאפיין אותי, אבל בעלי היה כמה וכמה פעמים עד שכבר לא נתנו לבוא. אנחנו גם גרים בשכונה הדרומית של הקיבוץ. הבית שלידנו ממש קרס, הבית שלנו כפי שידוע לנו לא ניזוק אך לא היינו שם מאז."

כיו"ר הנהלת הקיבוץ את שומעת את הלך הרוחות בקיבוץ, לגבי חזרה לחיים במנרה.

"תראה, בא נגיד כך – לגבי המבוגרים של הקיבוץ אין בכלל שאלה – הם במוד של 'עברנו את פרעה – נעבור גם את זה'. למבוגרים אין בכלל ספקות בנושא, את חלקם בכלל היינו צריכים להכריח לצאת מהקיבוץ ממש בפעולות שכנוע נמרצות, כולל להיעזר בבנים שעדיין בקיבוץ, כי באמת קשה היה להם לעזוב את הבית. הם לא שמעו על דבר כזה.

"מנרה לא קיבוץ רב דורי. אני בת קיבוץ אבל יש מעטים כאלה שנשארנו. אז יש הפסקה של כ-15 שנה עד שקלטנו חברים חדשים, הם היום החוט שדרה של הקיבוץ, אז בעצם כל האוכלוסיה של המשפחות עם הילדים הם כולם נקלטים חדשים יחסית, בערך 44 חברים חדשים וקצת יותר מ-60 חברי קיבוץ. האנשים האלה מבטאים קשר מאוד מאוד עמוק למנרה.

"אנחנו נפגשים כל הזמן – חגגנו ביום חמישי האחרון 81 למנרה בקיבוץ אלונים. במפגש ראינו עד כמה הם מאוד אוהבים ומתגעגעים למנרה ושמחים לכל מפגש. אנחנו לא שואלים אותם אם הם יחזרו או לא, כי בזמן הזה זו שאלה לא רלבנטית. כאשר נבין איך יראה היום שאחרי המלחמה אז כמובן נתחיל לעבוד על זה, אבל לעת עתה אנחנו לא שואלים ולא מתחקרים – זו שאלה שכל אחד מודאג ממנה אבל היא לא נדונה אצלנו בציבור כי היא לא רלבנטית למועד הזה. זו שאלה שמדאיגה, היה לנו מאוד קשה להגיע לצמיחה במנרה ואנחנו מאוד מקווים שזה לא ישיג אותנו לאחור, אבל אנחנו לא שואלים והאנשים שלנו מבטאים קשר מאוד חזק למנרה."

אנשי קיבוץ מנרה חוגגים 81 שנה לעלייה לקרקע בחדר האוכל של קיבוץ אלונים
חברי מנרה חוגגים 81 שנה לעליה לקרקע בחדר האוכל של קיבוץ אלונים. צילום: וולודיה לייקין

81 שנה למנרה

קיבוץ מנרה נוסד ב-19 בינואר 1943 וכאמור, ביום חמישי שעבר נערך ערב חגיגי לציון 81 שנה לעליה לקרקע. "את חג ה-80 חגגנו באוגוסט האחרון, כי ינואר זה לא זמן לחגיגות במנרה, חיכינו לקיץ כדי לחגוג בחוץ. היה לנו חג מאוד גדול ויפה עם כל הבנים והחברים," אומרת איילה. "עכשיו ציינו את שנת ה-81. ערכנו את החגיגה בחדר האוכל של קיבוץ אלונים, לקט ישראל תרם לנו את הקייטרינג שלנו שהיה פשוט נפלא, באו המון אנשים, גם הוותיקים מאוד שנמצאים היום בקיבוץ כנרת, גם המבוגרים שנמצאים במלון או אצל הילדים שלהם, גם בני הקיבוץ – היה כל כך שמח וכייפי שזה היה ממש נהדר. הנשיא בירך אותנו בסרטון מוקלט ובאמת הייתה התרוממות רוח מצד כולם. אז בדקנו את הדופק ל מנרה אבל בלי שאלות קשות, גילינו שהקשר חזק והאהבה למנרה היא עצומה."

כמה זמן אפשר לחיות בחדר קטן אחרי מעל 100 ימים?

"לחיות במלון בחדר הקטן זה קשה ביותר. אז יש מלונות פחות טובים ויותר טובים אבל סך הכל אצלנו לפחות, שזה מלון יחסית פשוט, היחס הוא מאוד טוב, כולם עושים מאמץ כדי שיהיה לנו טוב, אין לי שום מילה רעה להגיד, רק תודה, אבל זה קשה. פשוט קשה להיות במלון אפילו לא לאכול את האוכל שלך, זה להיות כל הזמן במקום צפוף בלי הנוחות הפרטית שלך.

"אז רבים יוצאים ובאמת יצאו, היינו בהתחלה יותר מלון, בעיקר שכרו דירות כי גם להיות אצל ההורים או אצל הילדים זה לא שמחה גדולה לאורך זמן. לסיכום, זו סיטואציה באמת מאוד מאוד קשה, במיוחד למשפחות עם ילדים, אבל בינתיים זה המצב – אין להיכן לברוח ממנו. זה מורכב ביותר."

אנשים אומרים "לא נחזור עד שחיזבאללה לא יורחק מהגבול". מה את אומרת?

"אני לא הבן אדם המתאים להתייחס לסוגיות האלה, קטונתי מלומר מה תהיה הסיטואציה, אבל בסך הכל אני לא מחליפה את המדינה. אז ראשית, זה מצב מאוד קשה, גם ההחלטה לחזור בביטחונות כאלה או אחרים היא קשה, כי מי שבנה את ביתו ויש לו משק – זה הבית שלו, כך או אחרת. לכן אני לא כל כך שואלת את השאלה הזאת, כי באמת שאלה מאוד מורכבת לכל בן אדם באופן פרטי אבל במובן שאנשים יבחרו להעתיק את מקום מגוריהם לפריפריה זו מכה לא פשוטה."

שנים שמעתי מתושבי הצפון שהם לא מפחדים, שזה ביתם וזה מה שיש והיום אומרים לי שהכל השתנה אחרי ה-7 באוקטובר.

"אני חושבת שהמודעות לבעייתיות הייתה כבר קודם, אני חושבת שכבר מזמן זה לא שכולם אומרים 'אנחנו לא מפחדים'. תראה, אנחנו חיים פה ובישראל הגבול הוא הגבול. וזה לא חשוב – אתה תעזוב את הגבול הזה אז הגבול יהיה הקו הבא, אנחנו במצב שאנחנו לא יכולים לוותר על רצועת הגבול. המציאות שלנו היא באופן כללי מורכבת, כללית לכל המדינה.

"כלומר זו לא בעיה רק של תושבי גבול הצפון ושל עוטף עזה, זה משהו שמאוד אפייני לישראל ולדעתי צריך לחשוב על פתרונות ארוכי טווח ואולי גם קצת מטיבים עם הפלשתינים. אנחנו חושבים שלא צריך להשאיר אותם על הגבול מולנו אבל בסופו של דבר צה"ל או המדינה יחליטו ואנחנו נצטרך להחליט אם אנחנו חוזרים או לא. אני יכולה להגיד לך שאנחנו בכל מיקרה נחזור, אנחנו חלק מהחבורה הוותיקה של מנרה שהשאלה הזאת לא עומדת אצל על הפרק."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף הפעולה יעשה שימוש ביכולות בינה מלאכותית (AI) לתכנון ואופטימיזציה של חומרים כימיים להגנת הצומח, לטובת פיתוח קוטל עשבים בספקטרום רחב עם מנגנון פעולה (MoA) בר קיימא חדשני לחקלאים רחובות, ישראל – פברואר 21,
2 דק' קריאה
ההסכם מדגיש את מחויבות שתי החברות לפיתוח פתרונות ביולוגיים חדשניים לחקלאים באזל, שוויץ ורחובות, ישראל – 20 בפברואר, 2024 – סינג'נטה, חברה מובילה בתחום החקלאות החדשנית ולביא ביו בע"מ, חברה המפתחת מוצרים ביולוגיים לחקלאות
< 1 דק' קריאה
משפחת פרחן כבר חוותה שני פינויים – מחבל ימית ומגוש קטיף * קרן פרחן מדמוני, מכוכב מיכאל, מעלה את זיכרונותיה כילדה בימית וכנערה באלי סיני * היא מספרת איך הצליחה להתגבר על קשיי חייה
11 דק' קריאה
עולמה של שרה, ממקימי קיבוץ בעמק הירדן, שעלתה לארץ בעקבות האהבה, מלא בסתירות. היא נישאת לדויד החלוץ השרירי, אך לא שוררת ביניהם אהבה; היא הופכת לגננת הראשונה של התנועה הקיבוצית אך עושה זאת כדי
4 דק' קריאה
בשנת 2000, התקופה שבה החלה ההפרטה וארוחות הערב בחדר האוכל התמעטו, יצא בכפר עזה ספר מתכונים בעריכת מיטל כסלו שבאותה עת התמודדה עם מחלת הסרטן. בימים אלה עלה הספר לאתר דיגיטלי בידי בתה נוי,
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן