יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 144427279

אנטי 

4 דק' קריאה

שיתוף:

עבודה שוויצרית, מקלחת צרפתית ונקניקייה גרמנית. הדי בן עמר הוא איש העולם הגדול

קראתי בזמנו בעיתון שמדענים במתקן המחקר התת קרקעי שבסרן שבשווייץ, ליד ז'נבה, הצליחו ללכוד אנטי חומר למשך עשירית השנייה, ואין לי אלא לומר ששוב אנו רואים עד כמה הקלישאה שמדענים הם אנשים המנותקים מהמציאות וחיים במגדל שן, נכונה. 

אילו היו המדענים הללו מסרן, שווייץ, מחוברים למציאות שבה אני, למשל, חי, הם היו יודעים כמוני שכל מה שקניתי בשנים האחרונות בתור חפצים שימושיים, כמו מכשירי אלקטרוניקה, ציוד ומכשור ביתי וצעצועים לנכדים, הכול עשוי מאנטי חומר שנוטה להתפרק מיד, בין רבע שעה ליומיים מהרגע שהוצאת אותם מהאריזה, ולפעמים הם נוטים אפילו להתפרק בתוך האריזה עצמה. 

עד כדי כך הם עשויים מאנטי חומר, המכשירים הללו, עד שבמקום שבו מכרו לך אותם מוכנים מיד להחליף לך למכשיר או צעצוע חדש, כי מי שמכר לך אותם יודע שהם שווים אנטי כסף, ועל כן לאחר שכבר שאבו ממך את הכסף האמיתי בזמן הקניה, זה שעבורו הזעת דם בעבודה קשה, אין להם בעיה שתחזור שוב ושוב ותחליף אותם לאנטי מוצר חדש. 

שעון קוקייה ענק 

למעשה, מאז שעיקר ייצור המוצרים עבר למזרח הרחוק, הצליחו המדענים הפועלים שם לפתח תופעה פיזיקלית חדשה שנקראת אנטי שימוש, ומשמעותה שהמוצר שקנית הוא שימושי ועובד טוב כל עוד לא ניסית להפעיל אותו. לעומת זאת, מרגע שעלה בדעתך להוציא אותו מהאריזה ולנסות לעשות בו שימוש, וגרוע מכך, לעשות בו את השימוש שלו הוא ממש נועד, פונקציית האנטי שימוש מיד נכנסת לעבודה ואתה מתחיל להזיע ולצרוח ולהטיח את המכשיר החדש בקיר, ולא מבין למה כשלוחצים על כפתור ההפעלה המכשיר החדש עושה הכול חוץ מאשר להתחיל לפעול כמו שכתוב בחוברת ההפעלה. 

שלא לדבר על המקרים הידועים שבהם כפתור ההפעלה נכנס עם הלחיצה אל תוך גוף המכשיר ונעלם, ורק מעת לעת כשאתה מנענע את המכשיר אתה שומע את כפתור ההפעלה האובד משקשק אי שם בקרביו. 

אין לי אלא לקנא במדענים הללו שבסרן, שווייץ, על שכמה חודשים מאז שסיימו לבנות את המתקן הגרעיני התת קרקעי הוא עדיין מסוגל לפעול, ושבכלל הוא התחיל לעבוד ברגע סיום הבנייה, כשלחצו על כפתור ההפעלה. 

ככה זה כנראה כשהעבודה נעשית כמו פעם, בשווייץ. 

מצד שני, מאחר שב-20 או 30 השנים האחרונות הצלחתי ללכוד במעבדה הפרטית שלי הרבה מהחומר הקרוי אנטי אמוּן, הרשו לי להיות ספקן ולחשוב שעם כל הסודיות שבה נתון המתקן הזה אי שם מתחת לאדמה בסרן שבשווייץ, מתקן שרק למורשי כניסה מיוחדים מותר להגיע אליו, אולי מה שהם עשו שם עם כל המיליארדים שלנו זה לבנות עמוק מתחת לאדמה שעון קוקייה ענק? מי ערב לכם שבסרן בשווייץ לא מותקן מתחת לאדמה שעון קוקייה גדול שבמקום שיופעל על ידי קפיץ מתיחה הוא מופעל על ידי כוח גרעיני, ופעם בשעה יוצאת ממנו ציפור ענקית שעושה קוקו ושואלת אם כבר יש מסגדים בסביבה? 

על השוויצרים אני מוכן להאמין הכול. 

מקלחת מלכותית 

זה לא שיש לי משהו נגד השוויצרים דווקא. אדרבא, לשוויצרים אני מוכן לסלוח על הרבה בזכות שני דברים: האחד הוא שוקולד הטובלרון, הבנוי משולשים המסמלים את הר המטרהורן, שוקולד שעד לפני כמה שנים נסיעה לחו"ל בלי לעצור בדיוטי פרי ולקנות ממנו לא נחשבה לנסיעה. כל זאת, אגב, למרות שהיצרנית השוויצרית חברת "קראפט" נקנתה על ידי חברת "מונדלז" האמריקאית שכבר העבירה חלק מהייצור לסלובקיה השכנה, ועל כן השימוש בסמל המטרהורן נאסר עליה על פי החוקה השווייצרית! 

רציניים השווייצרים האלה.  

והדבר השני שבזכותו אני מוכן לסלוח לשוויצרים הם המדים המגוחכים שלובשים אנשי המשמר השוויצרי של האפיפיור. כי מי שלובש מדים מגוחכים כאלה עבר כבר מספיק דברים קשים בחיים ואין סיבה שאוסיף עוד על צערו. 

אבל חייבת האמת להיאמר: גם נגד הצרפתים יש לי מטען של אנטי חיבה, מאז שנסעתי לראשונה עם הוריי לחו"ל ב-1969 ובין השאר עברנו במלונות שונים ומוטלים בצידי הדרכים, ותמיד כששאלנו איפה המקלחת הצביעו לנו במבט מוזר על קצה המסדרון, לפעמים בכלל לא של אותה הקומה, וטרחו להדגיש לנו שאם נרצה להשתמש בה זה מגיע בתשלום נוסף, ויש להכין את צוות המלון או המוטל לאירוע היוצא מן הכלל הזה. 

מה שמסביר לי שמסורות נשמרות לאורך שנים, כי מן הידועות היא שכבר לואי ה-14 מלך צרפת נהג להתקלח באופן הבא: לאחר שהשכים קום ועשה את צרכיו והתלבש בכל פאר מחלצותיו והגיע והתיישב על כיסא המלכות, היה משרת ממשרתיו מגיש לו מטפחת לחה על מגש של זהב, והמלך היה מרים את המטפחת בשתי אצבעות ומנגב בה את פניו, ובזו הסתיימה המקלחת המלכותית. 

מה שגם מסביר את ההתפתחות העצומה של תעשיית הבשמים בצרפת. 

נקניקייה מידלדלת 

מטבע הדברים אם אזכיר כאן את האנטי חיבה שלי לגרמנים כולכם תצפו מיד שאשנא אותם בגלל השואה ושישה מיליון יהודים, ובגלל דוד ודודה שלי הילדה ודוד שנספו באותה שואה ושאני קרוי על שמם, אבל כאן בטור הזה אני עוסק רק בדברים רציניים, ועל כן אני תוהה דווקא על הדבר הבא: איך ייתכן שהגרמנים מוכרים נקניקיית פרנקפורטר שאורכה 30 סנטימטר בתוך לחמנייה שאורכה שבעה סנטימטר בקושי???  

איך עושים דבר כזה??? 

ואיך אני אמור לאכול את מה שיוצא משני הצדדים של הלחמנייה? הרי רוב הנקניקייה מידלדל ותלוי משני עבריה של הלחמנייה, וכמה כבר קשה למדינה שמצאה פתרון סופי, המדינה שהמציאה את המרצדס ואת הב.מ.וו., למצוא פתרון לנקניקייה הארוכה הזו על ידי שייצרו עבורה לחמנייה מתאימה???  

לא אסלח! 

בבריטניה טיילתי בשנות ה-70 כהיפי עם תרמיל גב, נעתי בטרמפים ממקום למקום, ובכל מקום בו חניתי אכלתי ארוחת בוקר שהייתה מורכבת מחביתה עם בייקון, נקניקייה מטוגנת, שעועית מבושלת ברוטב ואפונה מעוכה, הכול בליווי טוסט, ועל כל זה נוספה קערת פורידג' שהיא סתם דייסה כבדה. פלא שאחרי כל האנרגיה הזו שהארוחה הטעינה אותם יצאו הבריטים לכבוש ולשעבד חצי עולם ונעשו לאימפריה? אחרת מה היו עושים עם כל הקלוריות העודפות? 

ופלא שאחרי כל האוכל הזה שהם אכלו מהמושבות שתחת שלטונם, עשרה מיליון הודים מתו בבנגל ברעב, וכ-60 מיליון הודים (!) בסך הכול מתו ברעב תחת שלטונם של הבריטים במאות ה-19-18?  

ופלא על כן גם שגאנדי היה כל כך רזה? 

ובכל זאת לא על ארוחת הבוקר האנגלית אני כל כך אנטי בריטניה – לא ולא! 

אלא לא אסלח להם על שוויתרו על המנדט שניתן להם על פלשתינה בוועידת סן רמו ב- 1920 מידי חבר הלאומים "לסייע ליישוב היהודי ולהבטיח הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל" לשון המנדט, ועזבו את הארץ, והפקירו אותנו בידי מי שהפקירו, והניחו לנו להגיע למצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו.  

ולך דע לאן עוד נגיע מכאן! 

על זה לא אסלח להם לעולם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מורן חג'בי, תושבת מושב יכיני וחברת הנהלת המועצה האזורית שער הנגב, מתארת את היכרותה עם ראש המועצה אופיר ליבשטיין, שיצא מביתו בכפר עזה עם נשק ונהרג בקרב מול המחבלים, בו נרצח גם בנו עידן
4 דק' קריאה
שר החקלאות, חה"כ אבי דיכטר, נפגש עם שר העבודה התאילנדי לצורך העמקת שיתופי פעולה בתחום החקלאות * השר דיכטר: "אחרי מאמצים בינלאומיים רבים אנחנו מקדמים היום בשורה נוספת לחקלאות הישראלית ולציבור החקלאים – עובדים
2 דק' קריאה
אמר מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה בצל המלחמה  מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח השתתף בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה בצל המלחמה,
2 דק' קריאה
כלים חקלאיים? אומנות מקומית? הרדיו הראשון? בכנס הארכיונאים דנו בשאלה מה חשוב להשאיר לדורות הבאים *תמונה ראשית: "מפת שבילי הזיכרון היישובי" תוביל את המבקר בין אובייקט אחד למשנהו. צילום: יובל דניאלי  לאחרונה הרצאתי בכנס
3 דק' קריאה
פירות הקיץ המתוקים מתחילים להיקטף תחת האיום מלבנון. על אף הרצון העז של החקלאים לקטוף את פרי עמלם, חלק מהתוצרת יירקב על העצים בשל המצב הביטחוני *תמונה ראשית: מטע דובדבנים בצפון רמת הגולן. ככל
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן