האם האפשרות שחייל צה"ל יירה ויהרוג מפגין פלסטיני, לא משום שהוא חש סכנה לחייו, אלא משום שככה בא לו, היא כל כך מופרכת? * גל הירש, גאורגיה, איילה חסון ויואב יצחק
על מה לא להעמיד לדין, ועל מה כן
הבקשה/דרישה של ארה"ב, שצה"ל יבחן מחדש את הוראות הפתיחה באש, שהושמעה בעקבות ההודאה שיש "סבירות גבוהה" שהעיתונאית שירין אבו עאקלה נהרגה מירי של חייל צה"ל, אפשרה לראש הממשלה יאיר לפיד להתייצב בעמדת הפטריוט הישראלי האולטימטיבי. "שיהיה ברור", אמר לפיד בשבוע שעבר, "אני לא אתן שיעמידו לדין לוחם בצה"ל שהגן על חייו מירי של טרוריסטים, רק כדי שנקבל מחיאות כפיים בחו"ל".
אמירה נחרצת שאי אפשר שלא להסכים לה. לא יועמד לדין לוחם של צה"ל שהגן על חייו מירי של טרוריסט. לא יעלה על הדעת. אבל מה עם לוחם של צה"ל שירה והרג מפגין פלסטיני, שהיה במרחק של עשרות מטרים ממנו ולא סיכן את חייו כהוא זה? מה לגבי העמדה לדין של חייל כזה, ולא בשביל לקבל מחיאות כפיים מחו"ל, אלא בשביל לצמצם את ממדי ההרג הלא נחוץ של מפגינים פלסטינים?
על פי נתוני "בצלם" שפורסמו בשבוע שעבר, מאז תחילת השנה נהרגו מאש חיילי צה"ל 79 פלסטינים, לפחות 18 מהם נערים וילדים. חלקם טרוריסטים, חלקם מפגינים. בחלק של המפגינים נמצאים נערים וילדים. מקצת ההרוגים היו לא טרוריסטים ולא מפגינים, אלא מי שאיתרע מזלם והם נקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
האם האפשרות שחייל צה"ל יירה ויהרוג מפגין פלסטיני, לא משום שהוא מאיים עליו ולא משום שהוא חש סכנה לחייו, אלא משום שככה בא לו, היא כל כך מופרכת? לא סבירה? מבין הנערים בבית הספר תיכון בליך, אלה שבקבלת הפנים לח"כ איתמר בן גביר צעקו לעבר מפגיני השמאל – "שיישרף לכם הכפר" ואולי באירועים אחרים צועקים "מוות לערבים", האפשרות שכשנער כזה יתגייס לצבא וימצא את עצמו בסיטואציה של עימות עם מפגינים, יירה במפגין ללא סיבה מוצדקת, היא כל כך בלתי מתקבלת על הדעת? (בית הספר בליך בתור דוגמא אקטואלית. על "מוות לערבים" גדל היום חלק לא מבוטל מהדור הצעיר בישראל, מכאן גם האהדה הרבה שזוכה לה ח"כ בן גביר אצל צעירים). אילו חשש החייל היורה, שמעשה כזה יציב אותו בסכנה של העמדה למשפט צבאי, הרשעה ומאסר, אולי היה נרתע מלבצע אותו, אבל היום הוא מבין שסכנה כזו לא קיימת.
החייל שירה והרג את שירין אבן עאקלה, לא ידע שהוא יורה בעיתונאית? כן ידע? אנחנו כבר לעולם לא נדע.
כל מי שיש בו גרם של רדיפת צדק
העיסוק המרכזי הנוכחי של איילה חסון בשבועות האחרונים, הוא בעוול הנוראי שעשתה הפרקליטות לגל הירש. בשבוע שעבר פורסם שמו של עד המדינה שגויס להעיד נגד הירש, עו"ד גור פינקלשטיין שהורשע בניסיון שידול לרצח, וחסון התנפלה בחדווה על החשיפה. בשפתה שלה בשישי האחרון: "הערב בשישי, כל מי שיש בו גרם של רדיפת צדק, לא יישאר אדיש. מאז שעבדתי על הסרט על גל הירש, נלחמנו לחשוף את מעשיו של עד המדינה. הערב תבינו עוד, על עצמת האנרגיה שהושקעה בניסיון להפליל את הירש". (באוקטובר לפני שנה הוגש כתב אישום נגד הירש באשמת העלמת הכנסות בסכום של למעלה משישה מיליון ש"ח שקיבל על שירותי ייעוץ שנתן למשרד ההגנה בגאורגיה. הירש טען שכתב האישום נועד להצדיק את סיכול המינוי שלו לתפקיד מפכ"ל המשטרה).
עימות מעניין מכיוון בלתי צפוי, הנוגע למרכיב השוחד בפרשה הגאורגית, שיוחס להירש ובוטל, מתפתח בימים אלה בין איילה חסון והעיתונאי העצמאי יואב יצחק (איש ימין, לא ממצביעי מרצ). אחרי שבריאיון בערוץ 14 הצהיר יואב יצחק, בניגוד למצופה ממנו ולתדהמתו של המראיין שמעון ריקלין, שעדותו של יוסי כמיסה לפיה הציע לו אביגדור ליברמן לפני 20 שנה 100 אלף דולר כדי שירצח קצין משטרה, העדות הזו "לא שווה שום דבר" (פרשה שגם אותה חשפה איילה חסון ועסקה בה ממושכות), ואז התפנה יצחק לטפל בגל הירש ובסיפור שהיה בגאורגיה.
ציוץ שלו בטוויטר בשישי האחרון: "פרשת גל הירש. העובדות: חברת דיפנסיב שילד ביצעה עסקת נשק עם גאורגיה. חמשת השותפים התחלקו ברווח בסכום 30 מיליון ש״ח: ארבעת השותפים הישראלים, ובראשם גל הירש, קיבלו כל אחד 6 מיליון ש״ח. השותף החמישי, שר גאורגי, ש'סידר' את העסקה המושחתת, קיבל 6 מיליון ש״ח. שוחד.
”מדוע, אם כן, נגנז תיק השוחד? התשובה: מיכאל בנימיני, אחד משלושת שותפיו של הירש, הסתלק מהארץ בתחילת החקירה ולא שב. הוא היה איש הקשר לשר הגאורגי. בנימיני שמר בחקירה על זכות השתיקה. בלא עדותו, ולאחר הסתלקותו מישראל, אישומי השוחד תקועים. הירש, כמו יתר השותפים, ידע על המנה החמישית".
מה יש ליואב להגיד על איילה חסון אחרי התכנית שלה בשישי? ציוץ שלו בראשון: "תיק השוחד בגאורגיה עודנו פתוח: בניגוד לכזבי אילה חסון וגל הירש בערוץ 13 – תיק השוחד לא נסגר בחוסר אשמה. חסון פועלת משיקולים זרים ומפרסמת שוב ושוב כזבים כאילו תיק החקירה בגין עבירות שוחד והלבנת הון נסגר בחוסר אשמה. בכך היא מטעה את הציבור".
התגובות המלבבות מאוהדיה הלא מעטים של חסון, לא אחרו להגיע. "עיתונאי חובבן. סמרטוט שמחפש צומת לב מהשמאל". "נדפקה לך הקופסה אהה? או שנדפקה, או שמישהו משלם לך". וכיו"ב.
המשך ללא ספק יגיע. לא בטוח שזה כולל גם המשך הזמנתו של יואב יצחק לראיונות בערוץ 14.
