ההצעה לקבוע כמה מסלולים לבחירת המזכ"ל הבא של התנועה – הנהלה, מועצה, אסיפה, קלפי – נועדה להנדס את תהליך בחירתו. עד כה ידענו על מסלול צעירים, מסלול לימודים, מסלולי קבלה לחברות והנה נולד לנו מסלול חדש: מסלול לבחירת המזכ"ל.
המסלול הזה שמציעה ועדה מטעם מזכירות התנועה, שבחנה את אופן בחירת המזכ"ל, התקבל בה פה אחד. לא מפתיע. כשמציגים הצעה בעייתית,
תמיד עדיף לקבלה "פה אחד". זה יוצר מצג של כאילו אמון בסחורה, גם כשהיא פגומה. איך כתב משה סנה בטיוטת נאום שלו: "טיעון לא משכנע, להרים את הקול."
המספר הקובע -בחירת מזכ"ל התנועה הקיבוצית
45% זכרו את המספר הזה. המספר 45% מסמל את הכמעט תקלה שקרתה בבחירות האחרונות. ניר מאיר הגיע אליהן בוטח בעצמו אחרי ארבע שנות כהונה וכמעט חטף אי-אמון,
כאשר ליאור שמחה שבא "משום מקום", קיבל 45% מהקולות. אז עוד פעם 45%?! חס וחלילה. תקלות כאלו יש למנוע. מה עושים? משנים את שיטת ההצבעה. נותנים עדיפות להנהלות – הקרובות לשולחנו של ניר מאיר.
שלא תהיינה אשליות: זהו משחק מכור. וככל שהוא מכור, כך הוא מדיר ממנו עוד ועוד חברי קיבוצים. כיום, מה שקרוי "התנועה" – זהו קומץ של פעילים ומנהלים. גילדה. מפקדה ללא חיילים.
זה נכון, אגב, גם ללא מעט קיבוצים. ברגעי מבחן אמיתיים – כשהציבור אומר את דברו – מתגלה לעתים הפער העצום בין עמדת ההנהלה לעמדת החברים. את הפער הזה נועדה ההמלצה החדשה לבחירת המזכ"ל לסגור. מה לסגור? לאטום!
מה שכנראה לא מבינים במזכירות התנועה, או שדווקא כן מבינים ורוצים בזה, הוא שככל שמתקדמים עם התהליכים שבהם לא סופרים את החברים, כך מאבדת מזכירות התנועה מתוקפה הציבורי. מאידך,
יש בכך יתרון. מי צריך את כאב הראש שעושים הנודניקים באספות; אפשר לסגור הכול "בין חברים". עוד מעט יתחיל שיוך נכסים ומכירת עסקים ולא צריך יותר מדי ברברנים ואידיאולוגים בסביבה.
מבלי לפגוע באיש, שמתם לב בוודאי שבעשורים האחרונים משרת מזכ"ל התנועה עוברת מראש מועצה אזורית לראש ארגון כלכלי וחוזר חלילה; הלאה מחנכים, הלאה אנשי רוח, אנחנו בעידן היעילות.
דווקא עכשיו, כשהאמצעים האלקטרוניים מאפשרים לשתף בהחלטות בקלות רבה, מספר גדול של חברים, בורחים אל תהליך הצבעה ששם את הדמוקרטיה מאחור.
כמה פשוט היה למשל, לו ניתן לכל מתמודד להפיק סרטון קצר על עצמו, עם עוד שני ממליצים שיסבירו מדוע "דווקא הוא"; החברים יצפו בסרטונים ויקישו בטלפון הנייד את בחירתם.
כמה קל, כמה פשוט, כמה משתף. מפלגת העבודה תקתקה כך את הפריימריז והתוצאות נודעו בתוך זמן קצר. תנו הסבר למה לא הולכים על זה. למה?! הרי אתם רוצים עאלק, שישתתפו מקסימו חברים, לא ככה?!
להרביץ בכיס
הצרה הגדולה היא שלחבר אין היום שום סנקציה כלפי מזכירות התנועה. גם את הזכות לבחור את המזכ"ל עומדים לקחת לו. טעות, בעצם יש לו סנקציה. ועוד איך יש לו:
אם שמתם לב, בכל תהליכי ההפרטה – אלו שגם מזכירות התנועה גיבתה – לא הפריטו תקציב אחד: של המס התנועתי. בניגוד למס החבר המפלגתי – שפעם שילם הקיבוץ וכיום משלם החבר – את המס התנועתי ממשיך לשלם "הקולקטיב". כשזה נחוץ לו, גם המפריט נוהג כבולשביק.
אתם יודעים למה לא הפריטו את המס התנועתי? הנה התשובה: הם מ-פ-ח-ד-י-ם! אנשים, מזכיר תנועה ומנהלים, שבוחנים כל החלטה דרך הפריזמה הכלכלית והתועלת לפרט, לא יפריטו את המס התנועתי. מהלך כזה עלול לחשוף את מידת האמון והצורך בהם. על זה לא מהמרים.
בתהליך סירוס הדמוקרטיה, המתרחש למול עינינו, לא נותר לחבר דבר להרוויח, זולת את מיסיו. כשיסיר את מיסיו, יסיר גם את כבליו. זה הנשק האחרון שנותר בידיו ומן הראוי שלפחות יאיים בהפעלתו. כסף! הכו את היריב בנשקו שלו. איך לא חשבנו על זה?!
בחירת המזכ"ל התנועה הקיבוצית: תמונה- באדיבות המצולם
תגובה אחת
כאשר מנכ"לית בעבר נתלית בשולי הג'לביה של המזכ"ל לאורך כל הדרך, ברור לחלוטין לאן יובילו יתר הנבחרים…