יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2023 06 06 142329

בין הציבורי לאישי

5 דק' קריאה

שיתוף:

הטלית היהודית המסורתית כדגל שלאורו מתרחשת המהפכה הציונית-קיבוצית ואיורים ארוטיים ל"שיר השירים" בתערוכת מחווה לשרגא ווייל בגלריית זוזו שבעמק חפר

שרגא ווייל: בין ספרית פועלים לשיר השירים – האמן כמאייר וגרפיקאי, היא תערוכת מחווה למפעל חייו ויצירתו העשירה, המגוונת ומרובת השנים של האמן שרגא ווייל שחיי ויצר בקיבוץ העוגן. ואכן, אין מתאימה יותר מגלריית "זוזו" בעמק חפר להיות אכסניה לתערוכה זו. יצירתו מתחברת היטב עם מטרות הגלריה להוות גלריה להנעה חברתית ומרחב תצוגה לקידום אומנות ותרבות עכשווית באזור שכה היה קרוב לליבו. היוזמה לערוך תערוכת מחווה לאמן שרגא ווייל הייתה של תמי סואץ, מנהלת הגלריה.

Screenshot 2023 06 06 142348
כרזת ספריית פועלים, 1952, עמל וספרות

לחיות מהאומנות 

שרגא נולד בניטרא אשר בסלובקיה בשנת 1918. לאחר תלאות המלחמה בהונגריה הצטרף מטעם תנועת השומר הצעיר כמלווה של קבוצת נערים ניצולי שואה במסגרת עליה ב', נתפס על ידי הבריטים, נכלא באי הגירוש בקפריסין ובשנת 1947 הגיע לקיבוץ העוגן בו הקים את ביתו ובו יצר כל חייו עד פטירתו בשנת 2009.  

יצירתו האומנותית של שרגא ווייל היא רב תחומית (ציור, איור, פיסול, הדפס, צילום, קרמיקה, אומנות סביבתית ואדריכלית ועוד). אוצרת התערוכה ענת גטניו, בתבונה רבה, בחרה למקד את התערוכה העכשווית תחת המטריה הגראפית העשירה והאיכותית של האומן. בחירה מושכלת שעושה טוב לאומן ולתערוכה. למעשה שרגא ווייל נשאב לגרפיקה על ידי תנועת השומר הצעיר עוד בהונגריה שלאחר המלחמה. לפי בקשת הנהגת התנועה עיצב את "דיברות השומר" שהן הקוד הערכי של התנועה.  

התקופה בה מיקדה האוצרת את התערוכה נעה סביב שנות ה-60-50, הגם שמוצגות בה יצירות מאוחרות יותר המצביעות על שינויים בדרכו האומנותית.  

שרגא השתייך לדור האומנים שהגיע לקיבוץ לאחר מלחמת העולם השנייה מטעמים אידיאולוגיים וראה באומנות כלי תרבותי המשרת רעיון חברתי-פוליטי גדול וצודק:  

"הרגשתי מחויבות לצרכי החברה וקיבלתי על עצמי עבודות 'מקצועיות' בכל התחומים שהיו דרושים: בגרפיקה שימושית, קישוטי חג ובניינים, אילוסטרציות ועיצוב ספרים, וכמובן כרזות פוליטיות…" 

שרגא בחר להיות אומן חבר קיבוץ שמקום עבודתו הוא הסטודיו לאומנות שלו, בדיוק כמו כל מקום עבודה אחר בקיבוץ. ביקש להתפרנס מאומנותו מתוך נאמנות קיבוצית. הבין שחובת ההוכחה עליו. בחירה זו לחיות מהאומנות לוותה את דרכו לאורך חייו.  

כדי לממש רצון זה העמיד שרגא ווייל את כשרון היצירה הגראפי שלו לרשות התנועה בארץ. היה למעצב ב"ספריית פועלים", בכתבי העת התנועתיים והמפלגתיים, בעיצוב כרזות במערכות הבחירות, ועבור אירועים תנועתיים ומעל הכול עבור קיבוצו העוגן. ברור שלהחלטה זו היו מחירים. לא תמיד היה חופשי לאייר ולצייר את אשר חשקה נפשו. מגבלות ה"הזמנות" היו מחייבות…  

מקורות יצירתו של ווייל שואבים השראתם מהאומנות המרכז אירופאית הקלסית ובעיקר מהמאפיינים הקישוטיים שלה. מהאומנות והמציאות היהודית הטרגית שעברה עליו ועל העם היהודי בתקופת השואה. מהריאליזם החברתי שביקש לתאר את המציאות בהתהוותה ועימה הזדהה פוליטית, וממקורות מקראיים היסטוריים (כדוגמת בית הכנסת היהודי בכפר נחום) אותם פגש בסיוריו בארץ.  

הגדת פסח תנועתית בין גלות לגאולה 

אחת מהיצירות החשובות לדעתי של ווייל שניתן לה מקום של כבוד בתערוכה, היא הגדת הפסח של הקיבוץ הארצי אותה עיצב בשנת 1950. ההגדה אוירה בצל שואת יהדות אירופה ולאור תקומת מדינת ישראל.  

בהגדה זו מרוכזים בצוותא המרכיבים המרכזיים של מקורות יצירתו העתידית. באיוריו להגדה מתאר האומן את עצמו כאדם השב למולדתו לאחר תלאות הגלות באירופה. יוצר דמות של אדם הקשור לאדמה, לשורשים, לטבע, ולהיסטוריה הארץ ישראלית רבת השנים. דמות מלאת אופטימיות, נחישות וחיוניות. הדמויות המקראיות המתוארות כדוגמת משה המוציא את בני ישראל מעבדות לחרות מתייחסות גם אל שנות קום המדינה. הטלית היהודית המסורתית נהפכת אצל האומן לדגל שלאורו מתרחשת המהפכה הציונית-קיבוצית. באותה עת שמשה ההגדה מקום לזיכרון השואה. האומן באיוריו מבטא זאת בעוצמה רבה, בכך מדלגת ההגדה בין הזמנים והתקופות. 

סדקים בקולקטיביות הרעיונית 

המתווים לספרים משנות ה-60-50 עוצבו בטכניקה הקלסית של גישושים וניסיונות ומלמדים את הדורות הצעירים כיצד בונים עטיפה לספר, כיצד מעצבים עמוד לחוברת בעידן טרם גרפיקה ממוחשבת. אפשר לחוש בהתלבטויות של האומן, בחיפוש הדרך הגרפית הנכונה שבאה לבטא רעיון.  

אני מאלה שטוען שהאומנים היו מהראשונים שסדקו את "הקולקטיביות הרעיונית" של הקיבוץ הארצי בפרט והתנועה הקיבוצית ככלל. שנה לאחר מותו של אנדרי ז'דאנוב (1896- 1948), הקומיסר לענייני מדע ותרבות של סטאלין שהוביל את הזרם הנוקשה של "הריאליזם הסוציאליסטי", הוציאה ספריית פועלים את ספרו "אמנות וחברה" כאשר את העטיפה אייר שרגא ווייל. עטיפה חריגה באופייה ובצורתה הגרפית משאר העטיפות העתידיות שהוא מאייר. העטיפה מתארת איור מופשט, קונסטרוקציה גאומטרית המזכיר גשר ברזל. חוסר הריאליזם שבה הוא ניגוד תהומי לתוכן הספר וההקדמה שלו המהללת את זרם "הריאליזם הסוציאליסטי" באומנות שהוא לדברי ז'דאנוב "ביטוי ליתרון החיים במאבקם והתמודדותם עם סערות המציאות". בתחושתי ביקש ווייל לערער על אותה אסכולה "במגרש הביתי שלה".

Screenshot 2023 06 06 142400
שיר השירים. ארוטיקה מקראית במציאות קיבוצית

שיר השירים לארוטיקה  

איוריו שהופיעו בפורמט אלבומי בשחור לבן למזמורי שיר השירים אשר לשלמה, הם מפסגות האיור הארוטי המגלה טפח ומכסה טפחיים. איורים מלאי תשוקה וחמדה לגוף הנשי. ההזדמנות שניתנה לאומן לשורר בציוריו שיר הלל גרפי לאהבה הארוטית, אף הם יוצאי דופן על רקע התקופה. ואכן שם התערוכה מצביע על שני הקצוות ביצירתו הגרפית של האמן. בקיבוצי היה נוהג, ואף אני אישית זכיתי ליהנות ממנו בשנת 1970, לתת מטעם הקיבוץ מתנת נישואין לזוג הצעיר הנישא בחופה הקיבוצית, את אלבום "שיר השירים" כהשראה גרפית לחיים מאושרים.  

התערוכה עניינה בין אומנות מוזמנת עבור התחום הציבורי לבין יצירות אישיות. היחס בין הציבורי לפרטי הוא אבן בוחן מרכזית אצל שרגא שבאה לידי ביטוי ביצירותיו בתערוכה זו.  

התערוכה מסודרת בשתי פאזות: בוויטרינות מיוחדות בצורת ח' שנבנו כדי לאכלס במסגרתן את עשרות הדימויים החזותיים הגרפיים, חלקם על פיסות נייר קטנות, סקיצות לכרזות, עטיפות ספרים ואיורי העיתונות התנועתית. הוויטרינות מאפשרות התבוננות אינטימית, קרובה ביצירות מכל צידי הוויטרינות ללא חשש של מגע ידיים או נזק אחר.  

ווייל ניחן במודעות עצמית של ארכיונאי שהקפיד לשמר כל פיסת נייר וסקיצה, כך שאפשר לעקוב אחר מסלול התפתחותו של רעיון גרפי. 

על הקירות תלויות יצירות שנעשו בשנות ה-50 המתארות בצבעי גואש בסדרה אוטנטית את הווי החיים הקיבוצי בעת ההיא, את מקום העבודה, את המרחב הציבורי. כובד המשימה מלווה בציורים שהומור דק נסוך בהם, על גבול הקריקטורה, כמו ביקש ווייל להצהיר שיש לקחת את החיים בפרופורציה, בחיוך קל, גם אם המשימה העומדת לפתחנו רצינית וכבדת משקל.  

העושר הכמותי הרב של היצירות לא מכביד על המתבונן. בעיצוב התערוכה הושקעה מחשבה "מינימליסטית" הנותנת כבוד לדרך החיים הקיבוצית בו בחר האומן לחיות וליצור.  

ווייל שולט בטכניקות הגרפיות והציוריות באופן מדויק ומרשים. אמון על הציור האקדמי ועל הזרמים המודרניים הסימבוליים. הוא מלהטט בהם ומפגין מיומנות מוחלטת. בהדפסי הרשת שלו הוא מגיע לסולם צבעים רב שכבתי. חלקם הודפסו בסדנת ההדפס בגבעת חביבה וגאוותו הייתה שהוא הצליח להגיע למנעד רחב של עד 40 צבעים! 

מרשימה ביותר היא סדרת ציורי הדיוקן העצמי בסטודיו האומן, שהיא קולז' שנוצר בטכניקה של הדפסי רשת, בה מתאר האמן את הטריטוריה האישית והאינטימית ביותר שלו, את ה"אטליה" בה נוצקת היצירה האומנותית, כאשר דמותו ואיור ידיו המציירות נוכחים ולא מרפים. האומן מבקש לשתף את הרבים בחוויית היצירה שלו מהמקום האישי ביותר.  

אל תערוכה חשובה זו חברו בצוותא שני ארכיונים: 

ארכיון משפחת ווייל-עמית בהעוגן שבאמצעות פרויקט "האטליה של שרגא" משמרת את אוצרותיו האומנותיים של האמן.  

ארכיון יד יערי בגבעת חביבה בו נמצא ארכיונו האישי של שרגא ווייל (חטיבת האומנים הקיבוציים) שמעל מאה פריטים גרפיים הושאלו ממנו לתערוכה זו. בהזדמנות זו ברצוני לשבח את עזרתה של הארכיונאית מיכל שרייבר על עזרתה הרבה לאוצרת בעבודתה.  

תערוכה מומלצת שהיא עדות של תקופה.  

שרגא ווייל: "בין ספרית פועלים לשיר השירים" 

האמן כמאייר וגרפיקאי 

אוצרת: ענת גטניו 

זוזו גלריה להנעה תרבותית. רח' גשר העץ 46 פארק התעשיות עמק חפר 

הגלריה פתוחה בימי, שלישי, שישי ושבת 14.00-10.00 או בתאום טלפוני 054-4278951

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5-15/6/2024, רחבי עמק יזרעאל תמונה ראשית: שלמה ארצי – צילום: גיא סידי בחג השבועות, המועצה האזורית עמק יזרעאל מציינת 23 שנים לאירועי "חלב ודבש" עם מופעים מוזיקליים של מיטב היוצרים.ות והמבצעים.ות בארץ ופעילויות מגוונות
3 דק' קריאה
איתן בן צבי, בן 43 מקיבוץ נצר סירני, נשוי ליעל ואב ל4 בנים נכנס החודש באופן רשמי לתפקיד מזכ"ל התנועה החדשה בשומר החדש. במסגרת תפקידו יפעל למען כ-20 אלף חניכים וחניכות מ-22 מועצות אזוריות,
2 דק' קריאה
אורי רונן מאור הנר ולהקתו הפולק סטונרס בשיר שנכתב ממשבר אישי וקיבל משמעות חדשה בעקבות אירועי 7 באוקטובר In my wildest dreamsI never imagined That I׳ll be the onethat standsChildren are running,Mothers are hidingAnd
3 דק' קריאה
הרבש"צ דן אסולין ז"ל וטל ממן ז"ל, מכיתת הכוננות של מבטחים נהרגו בגבורה בקרב מול המחבלים שפרצו ליישוב. עימם נהרגו: איתי נחמיאס ז"ל, גיל אביטל ז"ל וליאור בן יעקב ז"ל מישע * אביו של
11 דק' קריאה
ב-1942 נוסד המכון ללימודי החקלאות של האוניברסיטה העברית, מה שלימים הפך לפקולטה לחקלאות ברחובות * איזה גלגולים עברו על הפקולטה לחקלאות? כיצד לימדו ולמדו בפקולטה למרות השתתפות המרצים והסטודנטים במלחמות ישראל – ומהי תרומתה
12 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן