יבול שיא
הרפת והחלב
מתוך התערוכה עידן העבד של אמיר נוה

בעקבות המשמעות שאבדה

3 דק' קריאה

שיתוף:

הגיגים ושאלות פילוסופיות, קיומיות ופוליטיות, שניעורו בעקבות מגפת הקורונה מהוות נקודת מוצא לאשכול התערוכות המוצג עתה במשכן לאמנות בעין חרוד והמתכנס תחת הכותרת ע.ו.ל.מ.ו.ת

עמית כבסה, כריאקציה לתחושת הריק והאין שהתהוו בגין המגיפה; מגיפה שפרעה במורגל ובמוכר, מציג בתערוכתו "בור", ציור גדל ממדים של שדה שבמרכזו נפער בור שחור המשתלט על מרחב השדה. כבסה אינו מסתפק רק בייצוג  השדה – שדה הנוטה לתיאור מרומז, הנע בין האימפרסיוניסטי למופשט, אלא "זורע ושותל" בו את חומרי השדה עצמו היינו, רגבי אדמה ופסולת. כמענה לבור השחור שנפער בימי קורונה, ולריק הקיומי והיצירתי, הציב כבסה, בכל אחת משתי הפינות של חלל התצוגה מקבץ של מבנים דמויי מבני פולחן בהם משובצות מסגרות ציור מהודרות, כמתוך תקווה ותפילה ששחור הבור יתמלא באור.  

אמיר נוה מכנה את תערוכתו "עידן העבד" וכותב, בין היתר, בטקסט המלווה את תערוכתו: "המחשבה על עבד ללא אדון ריתקה אותי; הניסיון להפריד בין שני מצבים קיומיים שהתרבות כולה מושתתת עליהם. מה קורה לעבד במצב של היעדר אדנות, כזו שמכתיבה בביטחון את הדרך?"

מתוך התערוכה יציבה רעועהשל אורית חופשי צילום דניאל חנוך
מתוך התערוכה יציבה רעועה של אורית חופשי צילום דניאל חנוך

התערוכה של נוה המורכבת מגופים פיסוליים וציורים מציעה לצופה עולם המאוכלס ביצורים היברידיים והנשלט בחוקיו של "דרוויניזם חברתי," או לחלופין, עולם של תוהו וכאוס. עבודותיו ניתנות לקריאה גם כמעין וורסיה אישית ל"גיהינום" מתוך הטריפטיכון "גן התענוגות הארציים" של היירונימוס בוש או לזו של "ניצחון המוות" של פיטר ברויגל האב.

בעולם שברא נוה מתקיימים בדחיסות על רקע כתום לוהט יצורים ובעלי חיים מעוותים ואברי גוף קטועים בעלי כוח חיות משל עצמם. בציורים אחרים נשמרת היררכיית היחסים "אדון-עבד" כשבאחד מהם, דמותו של ה"עבד" מעוצבת כגוף אדם-חיה מעוות ונטול ראש וכמי שכל ייעודו הוא לשאת על גבו את דמותו הזקופה של ה"אדון".

האפקטיביות של ציוריו של נוה נובעת מהניגוד בין המסר המייסר והאכזרי העולה מהם לבין שפתם הצורנית הלירית;  שפה צורנית היוצרת אף היא ניגוד בין הפיגורטיבי למופשט, בין כתם וקו פונקציונאלי ותיאורי לבין כתם וקו אוטונומי. בנוסח אחר, נוה דובר את התכנים הקשים והמייסרים של ציוריו בפיוטיות ובנימה רכה וענוגה.  

עדשת מצלמתה של נועה בן-נון מלמד מעדיפה מראות מינוריים; מראות הנסוגים ל"רקע" ושהמבט אינו משתהה עליהם. בתערוכתה הנוכחית המכונה "אטלנטיס" כשמה של היבשת האבודה האגדית, מוצגות שתי סדרות תצלומים במנעד שחור-לבן.

הסדרה הראשונה צולמה, על פי הטקסט שכתבה: "…במקומות שחשבתי שיש סיכוי למצוא בהם רמזים ליקום המיתי שנכחד: חופי ים שוממים, יערות שרופים, אוניות טרופות, נופים בלתי מזוהים, מעל ומתחת למים."  בסדרה השנייה, בן-נון מלמד צללה ושלתה ממצולות ארכיון תצלומיה את ה"דחויים" שבהם, והחילה עליהם מלאכת פירוק והרכבה מחדש וזאת באמצעות טכניקות של עריכה במחשב. על סדרה זו – בה כל תצלום שוזר ומאחה פרספקטיבות התבוננות שונות ומראות מקוטעים – כמו גם בסדרת התצלומים הראשונה, שורה אווירה של קיפאון, אלם ומוות.

בתערוכתה "יציבה רעועה" של אורית חופשי, לוחות-עץ מהווים את המצע וחומר הגלם הכמעט בלבדי לבניית עבודותיה. בתערוכתה, מוצגים הדפסים של חיתוך-עץ המפגינים מיומנות טכנית ורישומית וירטואוזית, מבנים פיסוליים גיאומטריים ומינימליסטיים שחלקם משמשים בה בעת ככני תצוגה להדפסות חיתוך העץ, ומבנים פונקציונאליים, "לא אמנותיים" לצרכים פרוזאים: סולם ומחסן ארעי לכלי עבודה.

באחד מפסליה הקובייתיים מינימליסטיים – שעל משטחו העליון מתנוסס הדפס עץ בשחור-לבן המתאר צמחייה סבוכה הרוחשת תנועה וחיים – שמדפנותיו המושחרות מבצבצות ונגלות לפתע עקבות המפסלת שחרטה בעץ ויצרה בו דמויות שפניהן חרושות קמטים.

הן בהדפסים על נייר והן באלה בהם שולב חיתוך העץ עצמו ורישום מתוארים מראות של נוף טרשי, שדות מתולמים או סבך עצים וחלקת יער. באחד מההדפסים מתוארים על רקע שדה שתלמיו מתכנסים לנקודת מגוז, גבר ואישה הרוכנים כלפי האדמה. חרף הימצאותם של הגבר והאישה במרחב משותף, כל אחד מהם עסוק ומצטנף בעולמו הוא ומנוכר לזולתו. תמה החוזרת בהדפסים נוספים המוצגים בתערוכה.  

בתערוכתה, חופשי יוצרת מחד גיסא, מפגש בין שתי מסורות אמנות מודרניות ה"עוינות" זו לזו; מפגש  בין מסורת ההדפס של חיתוך העץ האקספרסיבית הגרמנית מראשית המאה העשרים לבין הפיסול המינימליסטי האמריקאי מאמצע שנות השישים של המאה הקודמת, ומאידך גיסא, היא יוצרת וורסיה אישית לשתי המסורות האמנותיות הללו. את החומרים התעשייתיים "הקרים" נטולי כל מבע אישי של הפיסול המינימליסטי האמריקאי, היא ממירה בלוחות עץ "חמים" ומעניקה להם אף את מגעה האקספרסיבי של המפסלת שלה, בעוד שמסורת הדפסי חיתוך העץ האקספרסיבית הגרמנית זוכה תחת מפסלתה של חופשי, להפחת עומק פרספקטיבי ולתיאור ריאליסטי.        

"ע.ו.ל.מ.ו.ת", אוצר: יניב שפירא, משכן לאמנות עין חרוד. עד ה- 7.05.2022 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ואז אחיה הקטן, שואל: "לאן היא נעלמה?" והאם בכאבה נאלמת, והאב בצערו מקמט את מצחו – והם משתדלים, באמת משתדלים, לתת תשובות לילד קטן שמחפש את אחותו ולא מוצא הגיון במציאות החדשה  זה מתחיל
פרופ' חיים רבינוביץ', מדען עתיר-מעש ותהילה בתחום המחקר החקלאי, כיהן כדֶקָן הפקולטה לחקלאות ברחובות וכרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים * בין היתר ידוע רבינוביץ' כמי שפיתח את עגבניות השרי באשכולות, שהפכו ללהיט עולמי * אחד
10 דק' קריאה
מה גורם לו לאדם להיות תמיד במקום של נתינה? * הנתינה של רון פרומרמן תמיד באה ממקום של לרצות לשמח את האחר, השמחה היא המוטו * במהלך חייו, רון מתנדב למען החיילים הבודדים, גם
7 דק' קריאה
אומנית, עוסקת בציור, איור ועיצוב גרפי. "נולדתי בכפר סאלד וגרתי כאן מרבית חיי. אדמת עמק החולה היא הבית שלי והנופים הם הלב, ואני לא מפסיקה להתפעל מכמה יפה הטבע שלנו כאן ומביעה את זה
2 דק' קריאה
המוות שפלש חזק מדי לתוך הקיבוץ, הריק שבין האין חג לאין חול וכלב חרדתי אחד *תמונה ראשית: תורן בכניסה לבארי. במקום יום העצמאות נפער חור  והינה, לפחות אצלי, השתרר לו פוס מוזר כזה. פוס
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן