יבול שיא
הרפת והחלב
מתוך התערוכה עידן העבד של אמיר נוה

בעקבות המשמעות שאבדה

3 דק' קריאה

שיתוף:

הגיגים ושאלות פילוסופיות, קיומיות ופוליטיות, שניעורו בעקבות מגפת הקורונה מהוות נקודת מוצא לאשכול התערוכות המוצג עתה במשכן לאמנות בעין חרוד והמתכנס תחת הכותרת ע.ו.ל.מ.ו.ת

עמית כבסה, כריאקציה לתחושת הריק והאין שהתהוו בגין המגיפה; מגיפה שפרעה במורגל ובמוכר, מציג בתערוכתו "בור", ציור גדל ממדים של שדה שבמרכזו נפער בור שחור המשתלט על מרחב השדה. כבסה אינו מסתפק רק בייצוג  השדה – שדה הנוטה לתיאור מרומז, הנע בין האימפרסיוניסטי למופשט, אלא "זורע ושותל" בו את חומרי השדה עצמו היינו, רגבי אדמה ופסולת. כמענה לבור השחור שנפער בימי קורונה, ולריק הקיומי והיצירתי, הציב כבסה, בכל אחת משתי הפינות של חלל התצוגה מקבץ של מבנים דמויי מבני פולחן בהם משובצות מסגרות ציור מהודרות, כמתוך תקווה ותפילה ששחור הבור יתמלא באור.  

אמיר נוה מכנה את תערוכתו "עידן העבד" וכותב, בין היתר, בטקסט המלווה את תערוכתו: "המחשבה על עבד ללא אדון ריתקה אותי; הניסיון להפריד בין שני מצבים קיומיים שהתרבות כולה מושתתת עליהם. מה קורה לעבד במצב של היעדר אדנות, כזו שמכתיבה בביטחון את הדרך?"

מתוך התערוכה יציבה רעועהשל אורית חופשי צילום דניאל חנוך
מתוך התערוכה יציבה רעועה של אורית חופשי צילום דניאל חנוך

התערוכה של נוה המורכבת מגופים פיסוליים וציורים מציעה לצופה עולם המאוכלס ביצורים היברידיים והנשלט בחוקיו של "דרוויניזם חברתי," או לחלופין, עולם של תוהו וכאוס. עבודותיו ניתנות לקריאה גם כמעין וורסיה אישית ל"גיהינום" מתוך הטריפטיכון "גן התענוגות הארציים" של היירונימוס בוש או לזו של "ניצחון המוות" של פיטר ברויגל האב.

בעולם שברא נוה מתקיימים בדחיסות על רקע כתום לוהט יצורים ובעלי חיים מעוותים ואברי גוף קטועים בעלי כוח חיות משל עצמם. בציורים אחרים נשמרת היררכיית היחסים "אדון-עבד" כשבאחד מהם, דמותו של ה"עבד" מעוצבת כגוף אדם-חיה מעוות ונטול ראש וכמי שכל ייעודו הוא לשאת על גבו את דמותו הזקופה של ה"אדון".

האפקטיביות של ציוריו של נוה נובעת מהניגוד בין המסר המייסר והאכזרי העולה מהם לבין שפתם הצורנית הלירית;  שפה צורנית היוצרת אף היא ניגוד בין הפיגורטיבי למופשט, בין כתם וקו פונקציונאלי ותיאורי לבין כתם וקו אוטונומי. בנוסח אחר, נוה דובר את התכנים הקשים והמייסרים של ציוריו בפיוטיות ובנימה רכה וענוגה.  

עדשת מצלמתה של נועה בן-נון מלמד מעדיפה מראות מינוריים; מראות הנסוגים ל"רקע" ושהמבט אינו משתהה עליהם. בתערוכתה הנוכחית המכונה "אטלנטיס" כשמה של היבשת האבודה האגדית, מוצגות שתי סדרות תצלומים במנעד שחור-לבן.

הסדרה הראשונה צולמה, על פי הטקסט שכתבה: "…במקומות שחשבתי שיש סיכוי למצוא בהם רמזים ליקום המיתי שנכחד: חופי ים שוממים, יערות שרופים, אוניות טרופות, נופים בלתי מזוהים, מעל ומתחת למים."  בסדרה השנייה, בן-נון מלמד צללה ושלתה ממצולות ארכיון תצלומיה את ה"דחויים" שבהם, והחילה עליהם מלאכת פירוק והרכבה מחדש וזאת באמצעות טכניקות של עריכה במחשב. על סדרה זו – בה כל תצלום שוזר ומאחה פרספקטיבות התבוננות שונות ומראות מקוטעים – כמו גם בסדרת התצלומים הראשונה, שורה אווירה של קיפאון, אלם ומוות.

בתערוכתה "יציבה רעועה" של אורית חופשי, לוחות-עץ מהווים את המצע וחומר הגלם הכמעט בלבדי לבניית עבודותיה. בתערוכתה, מוצגים הדפסים של חיתוך-עץ המפגינים מיומנות טכנית ורישומית וירטואוזית, מבנים פיסוליים גיאומטריים ומינימליסטיים שחלקם משמשים בה בעת ככני תצוגה להדפסות חיתוך העץ, ומבנים פונקציונאליים, "לא אמנותיים" לצרכים פרוזאים: סולם ומחסן ארעי לכלי עבודה.

באחד מפסליה הקובייתיים מינימליסטיים – שעל משטחו העליון מתנוסס הדפס עץ בשחור-לבן המתאר צמחייה סבוכה הרוחשת תנועה וחיים – שמדפנותיו המושחרות מבצבצות ונגלות לפתע עקבות המפסלת שחרטה בעץ ויצרה בו דמויות שפניהן חרושות קמטים.

הן בהדפסים על נייר והן באלה בהם שולב חיתוך העץ עצמו ורישום מתוארים מראות של נוף טרשי, שדות מתולמים או סבך עצים וחלקת יער. באחד מההדפסים מתוארים על רקע שדה שתלמיו מתכנסים לנקודת מגוז, גבר ואישה הרוכנים כלפי האדמה. חרף הימצאותם של הגבר והאישה במרחב משותף, כל אחד מהם עסוק ומצטנף בעולמו הוא ומנוכר לזולתו. תמה החוזרת בהדפסים נוספים המוצגים בתערוכה.  

בתערוכתה, חופשי יוצרת מחד גיסא, מפגש בין שתי מסורות אמנות מודרניות ה"עוינות" זו לזו; מפגש  בין מסורת ההדפס של חיתוך העץ האקספרסיבית הגרמנית מראשית המאה העשרים לבין הפיסול המינימליסטי האמריקאי מאמצע שנות השישים של המאה הקודמת, ומאידך גיסא, היא יוצרת וורסיה אישית לשתי המסורות האמנותיות הללו. את החומרים התעשייתיים "הקרים" נטולי כל מבע אישי של הפיסול המינימליסטי האמריקאי, היא ממירה בלוחות עץ "חמים" ומעניקה להם אף את מגעה האקספרסיבי של המפסלת שלה, בעוד שמסורת הדפסי חיתוך העץ האקספרסיבית הגרמנית זוכה תחת מפסלתה של חופשי, להפחת עומק פרספקטיבי ולתיאור ריאליסטי.        

"ע.ו.ל.מ.ו.ת", אוצר: יניב שפירא, משכן לאמנות עין חרוד. עד ה- 7.05.2022 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
לפני כחודשיים נבחר מרחב התיירות במושב ציפורי לייצג את ישראל בתחרות של ארגון התיירות העולמי של האו"ם (UNWTO) ככפר תיירותי מהטובים בעולם * מאחורי ההצלחה המדהימה עומדת מאירה צור, יזמית ופעילה חברתית, שבעבודה מאומצת הצליחה לייצר
7 דק' קריאה
עמותת 'להתחיל מחדש' שהוקמה על ידי שרון כהן, פועלת להצלת חמורים ושאר בעלי חיים שכבר מאות שנים חיים בהזנחה חמורה וסובלים התעללות קורעת לב. "נשבר לי הלב" אומרת שרון כהן מייסדת העמותה להתחיל מחדש
2 דק' קריאה
בזמן שיוצרים מכול העולם שואבים השראה משאון העיר והרעש – לוהאריה שואבת את השראתה מהחיים השלווים במושב. השקט, פכפוך מי המזרקה בגינה, המעיינות הזורמים ואפילו נקישה של נקר על העץ – כולם מובילים אותה
4 דק' קריאה
(בשבוע שעבר התחלנו טיול בעכו. הנה החלק השני…)  בר סַאמַא سَمَا   נפגשנו שוב עם דני ארמה ועלינו איתו לגג החדש של בר סאמא או שמיים. 360 מעלות של נוף עוצר נשימה הנפרש סביב היושבים
4 דק' קריאה
"אהבה, לימונדה וכתב יד רדוף" הוא שמו של ספרה האחרון, השמיני במספר, מאת לידיה גורדון קנכט מגעתון. סיפור אהבה וגם סיפור מתח, המשלב נגיעות ספרותיות ופילוסופיות במפגש עם כתבי אבן גבירול  "להרוג יהודים, כך
2 דק' קריאה
בניגוד לקונצנזוס, "מלחמת ששת הימים" נותרה עבור מפקדי גדוד 33 פצע מדמם. 22 לוחמים שנהרגו ביממה אחת במתקפה לכיבוש רמת הגולן שנערכה בהערכות חפוזה. מפקדי הגדוד, שרובם חצו את שנת השמונים לחייהם, בשיחה נוקבת
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן