יבול שיא
הרפת והחלב
תמונה 1 ביג דיש

גלילית שפה יפה

8 דק' קריאה

שיתוף:

על שם מי קרויות המורדיות בגדות? אילו ילדים נחשבים יקרים בכפר הנשיא? מה עוללו הצעירים האיילתים ביום גידול, ומה לובשות הנקניקיות במנרה? קבלו את מילון הסלנג הלא שלם של קיבוצי הגליל העליון. מומלץ לקרוא יחד עם קפה ענפים ועוגת קקי של פרות

*תמונה ראשית: ביג דישס, איור: מתי עמלי

כפי שהדגים יפה קרמבו (רמי הויברגר) בסרט הקאלט "מבצע סבתא", אחד המאפיינים הבולטים של קיבוצים הוא סלנג שרק מי שנולד ו/או גר מספיק שנים בקיבוץ יבין אותו ואת מקורו, וישתמש בו בכל הזדמנות. אלו מילים או אמרות שאין להסביר ושיש מין ליכוד או גאווה שיתופית בעצם השימוש בהן. אז נכון ש"שלא תגמור לי כמו מוטי בננה בציריך" הופקע מזמן מקיבוץ עסיסים והפך לנחלת הכלל, אבל לכל קיבוץ יש גם סלנג פרטי שהתהווה בחצרו. קיבוצים כמו איילת השחר, ברעם, להבות הבשן, שדה נחמיה וכפר הנשיא, אף הגדילו לעשות והעלו על הכתב/האינטרנט מילון מקומי שמאגד את כל אותן מילים שזר לא יבין, ושחלקן השתרשו שלושה דורות אחורה. איגדנו דוגמאות נבחרות, ללא יומרה להניח שזהו המילון השלם של קיבוצי הגליל העליון אבל זוהי בהחלט אסופה, או התחלה. נמשיך במועדון לחבר.  

א 

אבירים (נאות מרדכי) – לחם מטוגן/פרנץ' טוסט. Arme ritter ובתרגום חופשי הוא "לחם אבירים" בגרמנית, כך מכונה שם המאכל מכיוון שהיה זול ואכלו אותו חיילים עניים. את השם הביאו ארצה החלוצים הגרמנים (וכך הוא נקרא בלהבות הבשן), והמנה עצמה הוגשה בשבתות בבוקר בחדר האוכל.  

אינוונטר (שמיר) -טקס מדידת הבגדים השנתי שהיה נהוג בימי הלינה המשותפת (מקור המילה ברומנית). 

אינטרסול (נאות מרדכי) בוידעם.  

אָרְמרִיטֶר (להבות הבשן), ע"ע אביר. "המאכל הזה נורא אופייני ללהבות הבשן. הגרעין הראשון, הייקי והנפלא שלנו, טבע את הביטוי הזה ואנחנו המשכנו לאכול אותו (בשבתות בבתי הילדים ואף לאחר תום הלינה המשותפת, ע"ט) ולקרוא לו כך. את זה גם הנכדים שלי מכירים", אומר עופר מיכאלי, חבר הקיבוץ ובעל חיבה לתחום הבלשנות והארכיונאות.  

ב 

ביג דישס (איילת השחר) – שטיפת כלים גדולים. בעיקר על ידי המתנדבים. תענוג מפוקפק במיוחד בערב שישי. 

בּוֹמְסוֹת (כפר הנשיא) – כינוי לבאמפרים בכבישי הקיבוץ.  

ג 

גבשושיות (מנרה) – ע"ע "בומסות".  

גנב (גונן) – מפצל חשמלי. לדוגמה: "היי, מה עשית עם הגנב של השקע שמעל למדף? צריכה לטעון גם את הטאבלט של אלון וגם להדליק את הלפ-טופ".  

גנשע (גדות) – גן שעשועים (במקור ראשי תיבות, אין צורך להשתמש בגרשיים). לדוגמה, מסרון במקומי: "אם מישהו ראה את חבצלת בשעה וחצי האחרונות, שישלח אותה בבקשה לגנשע. אני מחכה לה שם".  

גורף (שמיר) – מגב.  

גרעין שרה דבולט (כפר הנשיא) – כל מי שנקלט בקיבוץ שלא במסגרת קבוצה או בגין נישואים. נקרא על שם החברה הראשונה שהעזה למחות על קיפוח. לדוגמה: "ברוך כהן הוא מגרעין שרה דיבולט?", "מה פתאום, הוא נשוי לבת משק".  

פרלמנט קפה ודיבור סטלני 

נראה שאחד הגורמים שהופכים מילון מקומי לעשיר הוא הפז"מ של הקיבוץ, כלומר כמה זמן הוא כבר מתקיים מאז כונה "נקודה". זהו המקרה של איילת השחר, שהמילון המשעשע שלו נמצא באתר האינטרנטי של הקיבוץ. שפת הדיבור האיילתית, הידועה בעושרה ובשימוש הרב שנעשה בה, מבוססת על מור"קים מקומיים ונהגית בדיקציה מיוחדת ש"מושכת" את הסוף של המילים. "זה קיבוץ מאוד ותיק שהסלנג שלו התבסס מהחלוצים והמקימים והתגבש גם על בסיס זה שהיישוב היה חקלאי והיו בליל שפות, הווי צבאי, דברים שהיום כבר לא תקינים פוליטית, 'פרלמנט קפה' וקיבוץ גלויות שמתוכו יצא משהו מקומי", מאבחן צליל לנדסמן, 55, בן הקיבוץ שהרכיב את המילון המדובר לפני כעשור. "אני חושב שהיו באיילת כמה גיבורים מקומיים שציטטו הרבה מהאמרות שלהם. זה היה פעם מקום מאוד כפרי והחשיבו מאוד את הפיזיות והכוח של האדם על חשבון דברים אחרים, כמו להיות מלומד. פעם גם לא היה יותר מדי, לא היו טלוויזיה וטלפון, והיו חבורות והווי וככה גם נולדו הצ'יזבטים" (שהיוו את הבסיס לסלנג, ע"ט). צליל עצמו הוא מפיק סרטים וחקלאי שמתגורר בכרכום ("בשביל האיילתים זה כפר קוצים שלא נמצא על המפה") ולא חי בקיבוץ 28 שנה, אבל "אני עדיין משתמש בביטויים כאלו, יש דברים שזלגו הלאה לצבא ולמרכז (הארץ, ע"ט) ולמשפחה, גם כינויים שהם לא בדיוק כינויי גנאי, למשל על הטייס השלומיאל", הוא צוחק. 

ד 

דבק פני (מחניים) – דבק "טיק טק" (על שם פני אור, שהביאה את הדבק מאנגליה לקיבוץ).  

דובה (הגושרים) – שמיכה עבה (יש לומר במילעיל). לדוגמה: "קור אימים! תוריד דובה מהארון בחדר שינה!".  

דּוּפִּיָּה (חולתה) – צינור השקיה לגינה. דו-פיה (לפי הבלוג "עברית שפה קשה", נקרא כך גם ברחובות).  

דְּרוּז (כפר הנשיא) – מטעי פרדס ואבוקדו בשטח שמול איילת השחר. לדוגמה: "צריך מכונית דחוף, שכחו את בוב ויניו בדרוז".  

דְּרוּפֵייס (שדה נחמיה) – סוכריות ליקריץ. דוגמה: "אין מצב שאני קונה לו דרופייס בכולבו! זה יהיה לו מר והוא יירק הכל על המדרכה".  

דרך על הבלטה (איילת השחר) – במילים אחרות: השתגע, ירד מהפסים.  

ה 

הגבעה (איילת השחר) – בית הקברות המקומי.  

הנוּקְטָה (שדה נחמיה) – מבנה האבן הניצב מצפון למרפאה ומשמש כארכיון לחללי הקיבוץ ("נקודה" בערבית).  

ז 

זליג מגלגל חביות בשמיים (איילת השחר) – נאמר על רעש הרעמים החזקים, כמטאפורה לרעש חביות הנפט הריקות, שגלגל זליג ישראלי, החצרן, מהמוטור שסיפק חשמל למשק בעבר הרחוק.  

ח 

חאדא (כפר בלום) – חדר האוכל. "שמעתי שפותחים את החאדא בשלישי בערב, עם פיצות לילדים ומשחקים על הדשא".  

חומיות (איילת השחר) – ע"ע "בומסות" ו"גבשושיות", קרויות כך ע"ש חומי שיצק אותן.  

חבל טרזן (כפר בלום) – הפינה הכי שווה בירדן כולו, שצמודה לקיבוץ.  

חיבור מוט'קה (חולתה) – חיבור "מהיר" עם הברגה לצינור גינה. ע"ש מוט'קה הדרי הגנן, שהחזיק כנ"ל לכל עת ועל כל צרה.  

חילוצית (איילת השחר) – הסובארו הישנה והטובה של המוסך. כולל חילוץ שיכורים ממסיבות. 

יומני היקר שלום  

"סלנג נוצר על ידי אנשים צעירים בתקופות מכוננות", מאבחן רוביק רוזנטל, שעוסק בנושא השפה כבר 25 שנה בצורה אינטנסיבית, והוציא, בין היתר, את הספר 'ירוק בעיניים' – אנתולוגיה של ההומור הקיבוצי הכולל מילון בסופו. רוזנטל היה חבר קיבוץ נחשון במשך 24 שנה ואחיותיו הן ממייסדות כפר סאלד, שם מתגוררת מרבית משפחתו. "פעם הקיבוץ היה מאוד שונה מהחברה החיצונית וסלנג היה מאוד אופייני, כמו שלחרדים, להבדיל, יש שפה שזר לא יבין", הוא אומר. "בזמנו, לפני שנות ה-90 וההפרטות, היו גם הבדלים (בהקשר של הסלנג, ע"ט) בין התנועות. למשל ב'קיבוץ הארצי' קראו לעיתון המקומי 'עלון' ובתק"ם קראו לו 'יומן'. אלו דברים שעברו מדור לדור, אבל כיוון שהשיטה כל כך השתנתה, שמות מונחים שמשתמשים בהם היום השתנו, כמו 'מנהל קהילה' במקום 'מזכיר'. בזמנו מושגים כמו 'שיוך' ו'נכסים' לא היו קיימים", הוא אומר. רוזנטל אינו סבור שיש היום סלנג כלל קיבוצי חדש, "כי כל עולם המונחים המשותף נעלם, כבר לא חיים את אותם החיים בתוך הקיבוצים והניידות ביניהם שונה מפעם. היום צריך לאתר את הסלנג בתוך כל קיבוץ". מכיוון שהקיבוצים היום מצויים, לדבריו, בתקופת מעבר, הז'רגון המקומי מושפע בהתאם ו"צריך לעשות הבחנה בין הסלנג הקיבוצי עד שנות ה-90 ומה שקורה מאז ההפרטה". אולי לא מפתיע, אם כך, שהמילה שזכתה לארבעה כינויים שונים (וסביר שיש עוד) היא "באמפר" – המצאה של 30 השנים האחרונות, מאז עלתה משמעותית תנועת המכוניות "הפרטיות" בכבישי הקיבוץ הצרים והלא נוחים – מגמה שהתעצמה עם כניסת וגדילת ההרחבות.  

י 

יבשן (מחניים) – מייבש כביסה.  

יום גידול (איילת השחר) – יום לימודים בו נשארו בני הנוער בחדרי הנעורים במקום ללכת לביה"ס, על-אף הדפיקות הנמרצות של המטפלות על הדלת. התירוץ היה – "אני נשאר בבית לגדול". 

ילדים יקרים (כפר הנשיא) – ילדים מיישובי הסביבה המתחנכים במערכת החינוך של הגיל הרך בתשלום. לדוגמה: "תגידי, מי זה הילד עם החולצה הירוקה?", "אה, זה ילד יקר".  

כ 

כדורי ראש השנה (חולתה) – כדורי שוקולד. לדוגמה: "לא מביאים לכיתה עוגת יום הולדת בגלל הקורונה. נכין כדורי ראש השנה".  

ל 

ליגנין (כפר גלעדי) – טישיו. לדוגמה: "חגית, יש לך אולי חתיכת ליגנין? יונתן עשה אפצ'י ענק, יש לי בכיס רק מסיכה חד-פעמית".  

מ 

מגדל (נאות מרדכי) – מיכלזון (או בשמו העברי "אפרון"). לדוגמה: "בואו נלך לטייל ליד האבוקדו, יש שם ג'ון דיר ומגדל ישנים, הילדים יכולים להיתקע שם שעות".  

מנת שבת (כפר הנשיא) – מנת הזנה לילדים בשבת בבוקר שהושמה בסלון המשפחתי למען לא יעיר הטף את ההורים. בימים ההם המונח היה ייחודי לקיבוץ, כי הונהגה בו לינה משפחתית מאז 1965 – שנה שבה ברוב הקיבוצים הילדים עוד סובבו את הראש לקיר בבית הילדים.  

מורדיות (גדות) – ע"ע "בומסות" ו"חומיות", קרויות ע"ש מורדי גולן שיצק אותן.  

מויש'לה (גדות) – מאפה נקניקיה בבצק, מהתפריט הקבוע והמזין של יום שישי בצהריים בחדר האוכל.  

מניונים (הגושרים) – כדורי שוקולד (כונו כך הרבה לפני הסרט המצויר של פיקסאר).  

מסוקק (איילת השחר) – שדכן (ציוד משרדי).  

מסייכת (מחניים, הגושרים) – ע"ע "מסוקק".  

מילי (כפר בלום) – פולקע מצופה פירורי לחם.  

נ 

נסע לאירופה (איילת השחר) – נפטר, עבר מן העולם, מת.  

נקניקיה בחלוק (שדה נחמיה) – ע"ע "מויש'לה".  

נקניקיה בפיג'מה (נאות מרדכי, מנרה) – ע"ע "מויש'לה" ו"נקניקיה בחלוק"

תמונה 2 נסע לאירופה
נסע לאירופה. איור: מתי עמלי

אין עברית, אין אוכל 

חלק מהביטויים שואבים את מקורם משפות אחרות, ומקורם בחברי הגרעינים מהניכר. מיכאל בן דרור (80) משדה-נחמיה (חוליות) שחיבר את "אלף בית של חוליות" – לקסיקון הקיבוץ שראה אור ("בפאר גדול") לפני בערך שמונה שנים, מסביר: "אנחנו קיבוץ הולנדי במקורו והיחיד בארץ שנוסד מגרעין הולנדי. לכן הייתה לנו שפה פנימית שלנו והרבה ביטויים שקשורים לכך. למשל, אסור להגיד אצלנו 'אסור'. אומרים 'לא מותר', זה עניין חינוכי שהגיע מהולנד. 'מעל שבת', זה 'אחרי צאת השבת', או שאומרים 'חצי שש' במקום חמש וחצי כשמתייחסים לשעה". בנוסף, הקיבוץ עצמו נקרא במקור 'חוליות' ועל אף ששמו הוחלף בדרישת הסוכנות הציונית, הרי ש"רק בתשבצים ומראש פינה דרומה אנחנו 'שדה נחמיה'", בן דרור מזכיר. "במגרש הביתי ובצפון העמק, כשמדברים על שדה נחמיה באופן לא פורמלי, קוראים לנו 'חוליות'".  

גם בכפר הנשיא האנגלוסקסי עבר היחס לשפה העברית תהפוכות רבות ודוגמאות מתוך המילון מראות שהגרעין המייסד נתן את הטון וחלק מהביטויים הם למעשה המילים עצמן באנגלית. "לולי פופ", למשל, היא סוכריה, פשוטו כמשמעו. אבל לא כולם היו שבעי רצון. דוקומנט ששרד מתוך אחת מאספות הקיבוץ ב-1951 מעיד כי העניין הבוער שעל סדר היום היה השפה העברית וחוסר ההצלחה דאז בהנחלתה. ההצעות, הרלוונטיות, לפיכך, היו: לבקש אוכל בחדר האוכל בעברית בלבד (אוכל לא יוגש לחברים המדברים בשפה אחרת), להחזיר לסטטוס של "מועמדות" כל חבר שאינו מתאמץ ("באופן תמידי", כך במקור) ללמוד עברית, לדבר רק בעברית בזמן העבודה ולהטיל את האחריות לכך על בעלי הענפים, ולבחור בחוג רחב של אנשים שמוטל עליהם התפקיד להיות "נודניקים" בקשר לעברית. "אחרי החלטה פוזיטיבית באספה יש לי הכוח לגשת לחבר ולבקש ממנו לדבר עברית או לצאת את חדר האוכל", התבטא אז החבר שמואל חצור בעניין.  

ס 

סוזי המוצצת – (גדות) עגלה ששאבה ואספה כותנה שנשפכה על האדמה. נגררה משנות ה-70 ועד שנת 2000 על ידי טרקטור case אדום, גדול, כבד ולא יעיל באופן כללי, וכינויה המאוד לא הולם מגדרית לא יוחס לכאורה לדמות נשית ספציפית.  

סיבוב (מנרה) – פולקע המחובר לכרע עוף (שאפשר להחזיק). דוגמה: "תהיה בנאדם, תשאיר לי את הסיבוב האחרון בתבנית! ייקח לפחות עוד רבע שעה עד שיוציאו עוד אחת מהמטבח ואני גמור מרעב".  

סקוויג'י (כפר הנשיא) – מגב לשטיפת רצפות, בתרגום חופשי מאנגלית.  

סְקְרוּבּ (שמיר) – ביצה מקושקשת.  

ע 

עוגת קקי של פרות (להבות הבשן) – עוגת שמרים מגולגלת.  

עוף חתונה (מלכיה) – כנף עוף מצופה. לדוגמה: "אמא! הבטחת לנו עוף חתונה לשבת!".

תמונה 3 עוגת קקי של פרות
עוגת קקי של פרות. איור: מתי עמלי

פ 

פדודים (הגושרים) – פירות האזדרכת. לדוגמה: "אל תשחקו 'דג מלוח' ליד הספרייה. יש שם מלא פדודים ואתם תחליקו עליהם".  

פופ עוף (שדה נחמיה) – ע"ע "עוף חתונה".  

פִּינְדָּקָאס (שדה נחמיה)- ממרח בוטנים, תרגום מהולנדית.  

צ 

צמר גפן (כפר הנשיא) – שמיכות הפוך בבתי הילדים בלינה המשותפת.  

ק 

קושקוש (כפר גלעדי) – ביצה מקושקשת, ע"ע "סקרוב".  

קְנאק (איילת השחר) – יכולת טכנית ויכולת תפיסה. חסר קנאק – אין לו את זה. קנאקר – יש לו. 

קפה ענפים (איילת השחר) – קפה ירוד מעורבב בדגנים קלויים. "לא רוצה את הקפה ענפים שלך! תזמין אותי לאספרסו בשלום עלחם".  

קלוגים (כפר הנשיא) – כפכפי עץ.  

ר 

רודה (כפר הנשיא) – אספקה קטנה. חנות למצרכים בסיסיים שהקנייה בה התאפשרה רק בתלושים. נקראה כך על שם הזבנית המיתולוגית של הקיבוץ.  

ש 

שוקופן (חולתה) – שוקולד למריחה. נקרא ע"ש האקונום אברהם פן ז"ל, שהיה מכין שוקולד לפי מתכון משלו.  

שבועיימניק (גדות) – חדש בקיבוץ, מי שרק הגיע (יכונה כך, בתוספת הרמת אף, גם אם הגיע לפני 20 שנה). לדוגמה: "זאת המזדה של, נו, השבועיימניקית הזאת. היא לא יודעת שפה חונה הקלאב קאר של הצימרים".  

שבת'ה (כפר הנשיא) – שבת+תה. ארוחת ארבע ומפגש חברתי לחיילים וצעירים בשבת אחה"צ. 

שטח שלוש עשרה (כפר בלום) – בית הקברות, ע"ע "הגבעה". "ברור שהטקס השנה יתקיים בשטח שלוש עשרה. איפה אתה רוצה שהוא יהיה?".  

שנופים (להבות הבשן) – כנפיים מצופות.  

שקדיות (מעין ברוך) – שקדי מרק. "אלונה, שימי עין כשמיקה שופכת שקדיות, אחרת כל השקית בתוך המרק שלה".  

ת  

תלתון (כפר הנשיא) – מהמונח "תלת", כלומר "שלוש". כיתות בית הספר היסודי חולקו בתחילה לשתי קבוצות חברתיות בנות שלוש כיתות. כיום בתלתון הצעיר יש שתי כיתות ובתלתון הבוגר ארבע. לדוגמה: "מישהו הבין אם ההנחיות החדשות של 'הכיתה הירוקה' חלות על התלתונים במקרה של מאומת?".  

הביאו את תל אביב 

ומה קורה היום? "יש לנו הרחבה ענקית והם הביאו אלינו את השפה התל אביבית, כך שאני מניח שהסלנג ילך וישתנה, כי מי שחדש לא מבין את ההתחכמויות והדקויות האלה", אומר מיכאל בן דרור משדה נחמיה. ומצד שני, הוא מוסיף, "אצלנו, למשל, שותים תה. זה נורמלי. אבל בכפר בלום, שכנתנו מדרום שותים תיי ומבטאים בהתאם, וזה בסיידר שהולכים לבית סייפר. וכך גם בדור רביעי". גם עופר מיכאלי מלהבות הבשן לא בטוח בכמה מתוך הסלנג המקומי נעשה וייעשה שימוש: "אני מתגאה בלקסיקון שלנו וחושב שהוא עשיר, אבל הנכדים שלי כבר לא מכירים את הרוב. הם כן יודעים מה זה ארטמריטר". צליל לנדסמן לא בטוח כמה מהמור"קים ההם של איילת השחר מוכרים היום לדור הצעיר, "כי חלק מהדמויות כבר לא איתנו. המילון היה ניסיון לתפוס איזושהי תקופה שאני לא באמת יודע אם היא ממשיכה ומתגלגלת". מבחינת השימוש בהווה, הוא מניח ש"95 אחוז הולך לארכיון ו-5 אחוז הולך לפנתיאון". אבל גל גלילי (51), חבר הקיבוץ, אומר ש"זה בהחלט עובר מדור לדור. הדור הצעיר ממשיך את המסורת של חיתוך הדיבור והסלנג, זה לא נעצר".  

פורסם ב"על הצפון"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבי לב כבר בן 83 ולאורך שנות חייו, גם כשעבד כשכיר במשך 34 שנה ב"האחים מילצ'ן", תמיד היה חקלאי ופרדסן * לפני כחודש השיק את "לב של חקלאי" – ספר זכרונותיו, מנעוריו כחקלאי וכאחיו
10 דק' קריאה
אני כותב כמה ימים לפני יום הזיכרון לחלל צה"ל ויום העצמאות. מלא רגשות ובעקר תפילות – אני מאחל לכל החטופים לחזור הביתה מהר, שכוחות הביטחון ישמרו על השלום ועל עצמם, שכל הפצועים והמשפחות שעברו
3 דק' קריאה
במושב משֹואות-יצחק בדרום יש שתי אנדרטאות זו לצד זו – האחת לזכר הנספים בשואה והשנייה לזכר הנופלים במלחמות ישראל * אבנר חורש – מורה דרך וחבר המושב דור שני – מספר על תולדות היישוב,
6 דק' קריאה
שחקנית החיזוק בת ה־107 שבוחרת להסתכל קדימה * תמיד מעדיפה לראות את הכוס החצי מלאה  השבוע סיפר לי מושבניק שלא מזמן הוא חגג יום הולדת 70. איחלתי לו מזל טוב ושאלתי איך חגגו. בקול
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן