הדס דניאלי ילין לא שוללת ריצה לתפקיד מזכ"לית התנועה הקיבוצית

לריאיון, בשעת ערב, הגיעה הדס דניאלי ילין לאחר ביקור צפוף ברפסודיה בכינרת, טעונה בהתרגשות מן הדור הצעיר. היא אופטימית להכעיס. הרפסודיה נתנה לה עוד סיבה. למה להכעיס? כי זו אופטימיות שבאה מבפנים, שקשה להתווכח אתה. מהיכרות עם לא מעט קיבוצים, ועם תלונות של חברים שלא סופרים אותם, קשה למצוא את כל נקודות האור שהדס דניאלי ילין (48, יגור), המִשְׁנָה החדשה למזכ"ל התנועה, מצביעה עליהן. אולי עניין של נקודת תצפית ושל תחום העיסוק.   

לפני שלושה חודשים סיימה הדס דניאלי ילין להיות מנכ"לית התנועה והחליקה לתפקיד המִשְׁנָה למזכ"ל ניר מאיר.  

את מקומה כמנכ"לית תתפוס נטע קדם שוורץ (42, עברון), מנהלת הקהילה של הקיבוץ ועובדת סוציאלית במקצועה. בקרוב היא תוצג כמועמדת יחידה לאישור המועצה ומן הסתם תתקבל.   

ניר רצה משנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית

לא רק בגלל הסיבוך הלשוני שיוצר המונח המִשְׁנָה, שאלתי את הדס מי המציא את תפקיד הזה? לשר יש סגן; לרמטכ"ל יש סגן, מה פתאום למזכ"ל יש מִשְׁנָה? מאיפה ההיררכיה המשונה הזאת? 

הדס: "ניר מאיר יצר את התפקיד במטרה לחלק את הסמכויות בינו לבין המשנה. קשה להשתלט על עבודת המזכ"ל לבד, אז יש משנה. אני לא יודעת למה זה נקרא משנה ולא סגן. עבודה יש לכולם והרבה. אני עובדת היום קשה וכך היה גם בהיותי מנכ"לית".  

אחרי המזכ"ל והמשנה, מה תפקיד מנכ"ל/ית התנועה? 

הדס: "המנכ"לית היא הגורם התפעולי. היא עובדת בבניית הצוות של המטה. יש 60 פעילים, יש פעילים חלקיים, מערכי יעוץ, יש תנועות נוער, יש גופי תרבות. לכל אלה היא קשורה ויושבת בהנהלותיהם". 

בינתיים עוד גוף קיבוצי נסגר – התזמורת הקיבוצית 

"נכון. הייצוג הקיבוצי בה היה מאוד נמוך. אחרי עשר שנות פעילות עם עיריית נתניה, העירייה הפסיקה לתקצב אותה. ניסינו שותפות עם עיריית ראשון לציון, אבל הנגנים הצביעו ברגליים לטובת הסימפונית ירושלים ועברו אליה. נקווה שמשהו מהרוח הקיבוצית שהייתה בה תישאר". 

יועצת בכל החזיתות 

משיטוט ברשת, אפשר למצוא לא מעט חומר על הדס, בעיקר בתחומי הניהול וההעצמה הנשית: ראיונות כתבות, קורות חיים, השכלה, עיסוקים מחוץ לתנועה ובמסגרתה, עצות למנהלות מתחילות ועוד. 

ליגור היא הגיעה מערד בשנת 2000, ומאז היא שם עם בן זוגה הרן (אדריכל) ושלוש בנותיהם. היא למדה פסיכולוגיה בירושלים ופסיכולוגיה ארגונית-תעשייתית בטכניון ועשתה עוד שלל קורסים בתחום. 

היא הייתה יו"ר באלונים, מנהלת קהילה בסער, יועצת במפעלים של משמר העמק ויראון והספיקה ללוות 50 קיבוצים מכל הסוגים בייעוץ ובהנחיה. מחוץ לתנועה היא פעלה בתחומה ברפא"ל, במכללה למנהל, במכון "שורשים", מכון "ברנסקי", בחברת "אבני דרך", שייעצה לקיבוצים. זאת רשימה לא מלאה.    

 תרצי להציג את המוטו שלך? 

"בשבילי העבודה בתנועה היא שליחות. אלה השנים המשמעותיות של חיי. ייעצתי בהרבה מקומות נחשבים, אבל אצלי לא הכול נמדד בכסף. גם הנערים ברפסודות כתבו על הכרזות שלהם: שלא הכול נמדד בכסף. בשנת 2000 התחלתי לעבוד עם אהרון ארז (הסוללים, חברת 'אבני דרך' ע.ד). במקביל הכרתי את בן זוגי והצטרפתי ליגור. 

ראיתי אז את המשבר בעיניים. היה קשה. בעת ההיא היה נדמה ששכונות ושיוכים יצילו את הקיבוץ. המשבר היה כל כך עמוק שלא הייתה ברירה. היום ברור ששיוך קנייני יוצר בעיה ומצב חדש, אבל כל קיבוץ צריך לעשות את מה שמתאים לו.

הצלחנו להסיר את הפקק שהיה בעניין חלופת האגודה וכ-65 קיבוצים הולכים על זה. אני מאמינה שהשיטה הנוכחית בקיבוצים, אחרי השינויים שנעשו, היא בת קיימא.

אני בן אדם מאוד אופטימי. כמי שהצטרפה לקיבוץ, יש לי את הזכות להיות עם עיניים קצת חיצוניות וקצת פנימיות. בדברי על אסטרטגיה, כוונתי היא שהקיבוץ יתקיים לאורך הרבה שנים.

אני מאוד מאמינה בתנועה הקיבוצית ובתרומתה לחברה בתחומים של חיילים בודדים, שנת שירות, תל"ם (תעסוקה לימודים מגורים). הדמוקרטיה והבחירה של הפרט חשובה והיא הדבר הכי חזק בקיבוץ. אני מאמינה בבניית מנהיגות מקומית ואנחנו עוזרים בזה." 

קפה ביקום 

הדס משתבחת בכך שבחודשים האחרונים, מטה התנועה הצליח לסכל איומים על הקיבוצים בעבודה מורכבת יחד עם שותפים. לדבריה, אלו היו איומים משמעותיים בתחומי המיסוי שחסכו לקיבוצים כסף גדול; בתחום המסלול המהיר לפתרון המשבר בדיור, שאיים על הרבה קרקעות חקלאיות; בתחום הרפורמה בחקלאות, אומרת הדס, שמתקיים דיאלוג עם הממשלה והיא מאמינה שניתן יהיה להגיע להסכמות, "בזירה זו יש חמש מפלגות שאנחנו עובדים איתן. על החברים לדעת שכאשר יש איומים משמעותיים, התנועה היא-היא הגורם, שיחד עם שותפים מהמרחב הכפרי, יכול להתמודדות עימם".  

עוד דבר שהדס משתבחת בו, הוא ההחלטה להעביר את בית התנועה ליקום. היא אומרת שזו לא עוד "אבולוציה של ההתכווצות התנועתית", כפי שכתבתי כאן לאחרונה, ומבטיחה שזה יהיה "מקום חדשני שכף לבוא אליו. יהיו בו סמינרים והשתלמויות, אנשים יגיעו מכל הארץ, או יעצרו בדרך כדי לשתות אצלנו קפה.

היום אנשים לא באים לבית התנועה בגלל הפקקים ובעיות החניה. ביקום זה לא יקרה. הייתה גם בעיית המחיר של המשרדים במרכז תל-אביב, הרבה חברות שאינן של היי-טק יוצאות משם".     

 לשאלה על תלונה שנשמעת לא אחת מפי חברים, ש"במטה התנועה לא מכירים את התמונה האמיתית בקיבוצים, כי מדברים רק עם ההנהלות, וזה מה שמאפשר להם להציג תמונה אופטימית", משיבה הדס: "התפקיד של ההנהלות הוא לנהל את הקיבוצים.

זה לא התפקיד של מטה התנועה. יש לנו מוסד לגישור ובוררות שחברים יכולים להיעזר בו; יש את אגף חברה. עיקר העבודה שלנו היא לייצג את האינטרסים של הקיבוצים כקיבוצים ולתת להם כלים לפתח את הקהילה. על החברים אחראית הנהלת הקיבוץ".   

זה נוגע גם לאפשרות שבחירת המזכ"ל הבא תהיה על ידי ההנהלות ולא החברים. החבר נהיה פיון 

"הדמוקרטיה והבחירה של הפרט היא הדבר הכי חזק בקיבוץ. בעניין בחירת המזכ"ל, כל  קיבוץ יחליט איך לבחור. יש קיבוצים שזה מאוד מעניין אותם והחברים באים להצביע, יש קיבוצים שבהם אחוזי ההצבעה מאוד נמוכים". 

זה לא תפקידם לעורר מודעות בקרב החברים? ועדת הבחירות לכנסת עושה קמפיין, יש סרטונים 

"אינני רוצה שייבחר מזכ"ל שיודע לעשות סרטונים. מי שביקשה את העברת ההכרעה להנהלות הקיבוצים הייתה ועדת הבחירות שראתה את הבעייתיות בשיטה הקודמת. בוועדה שהציעה את השינוי היו חברים בין היתר שיבולת שופט, שימי בראון ויעקב בכר, שאינם ממזכירות התנועה".  

החברים שמנית הם מזכירות בנשמתם. כנראה נוח שהחברים אדישים, הבחירה עוברת להנהלות 

"הדבר הכי טוב שיקרה, זה אם חברים יגידו שהם רוצים קלפי. התהליך המבורך הוא שהחברים ירצו ללכת לקלפי". 

"הגיע זמן מזכ"לית התנועה הקיבוצית"

"יש מאפיינים של ניהול נשי", אומרת הדס דניאלי ילין, כמי שנושא ההעצמה הנשית הוא במקום בולט באג'נדה  שלה. בהקשר זה היא זכתה לראיונות "מלטפים" מאתרים ועיתונים העוסקים בתחום. לדבריה, "קיומם של המאפיינים הנשיים הוכחו מחקרית והם כוללים נושאים כמו אמפתיה ויכולת שת"פ". 

לטענה שיש גם ניהול נשי לא הכי אנושי ושראיתי חברות מנהלות קרבות בוץ על תפקיד פוליטי, היא משיבה, כי "בפריצת הדרך נשים היו צריכות לאמץ מאפיינים גבריים כדי להגיע. 

לנשים היה קשה להתקדם בלי אימוץ מאפיינים גבריים. קח לדוגמא את התנועה הקיבוצית: עד היום היו בה רק שתי מזכירות כלליות (סנטה יוספטל ועליזה זהר) ומזכירת פנים אחת (עדנה סולודר). לא הגיע הזמן שתהיה מזכ"לית שלישית"? 

את מרמזת לעצמך? 

"לא, אינני מתייחסת דווקא לעצמי". 

אבל את לא שוללת שתרוצי? 

"לא, אני לא שוללת. כל דבר בעתו". 

פאוזה: אם תואר המשנה איננו רק בשביל עוד קצת כבוד לבוס, הנה הצעה: כמו שבקיבוץ הארצי היו פעם שני מזכ"לים – ותיק וצעיר – תבחר התנועה הקיבוצית שני מזכ"לים שותפים: חברה וחבר; בלי בוס ומשנה לבוס ועם בונוס של שוויון מגדרי.   

באחד המצעים שלך הדגשת: "עבודת אדמה ועבודה עברית". זה דועך 

“החקלאות השתנתה. היא ממוכנת, היא לא רק תאילנדים. יש קיבוצים שבהם חברים עדיין עובדים בשדה. לצערי בישראל לא אוהבים עבודת כפיים והקיבוצים לא שונים בזה. צריך להחזיר את הנוער לחקלאות, לחבר את הילדים לעבודה מגיל הצעיר; להפוך את ילדי ההרחבות לחברי קיבוצים, שיהיו חקלאים. אינני רוצה לוותר על החקלאות. אם נקשור את הנוער מגיל צעיר לענפים, נראה אותם שם".  

איפה הקיבוצים יהיו בעוד עשור? 

"צורת החיים של הקיבוצים תמשיך להיות מבוססת על ערבות הדדית, קהילתיות, קואופרציה ותרומה לסביבה. זה מתכון מנצח שיאפשר לנו לשגשג. אנחנו צריכים לזכור שאיננו כאן רק בשביל עצמנו".