יבול שיא
הרפת והחלב
יוחנן סימון מטפלות וילדים 1946 דיו וגואש לבן על נייר 1

החבר יוחנן

3 דק' קריאה

שיתוף:

הקיבוצניקים תמיד נחים על הדשא, הפעוטות מטיילים ברחבי הקיבוץ עם המטפלות. האומן יוחנן סימון צייר את הוויי החיים הקיבוצי באהבה גדולה. תערוכה מעבודותיו מוצגת בגלריית גן שמואל בו היה חבר

יוחנן סימון (1976-1905) הגיע לקיבוץ גן-שמואל כצייר אידיאליסט מגרמניה בשנת 1936 ללא רקע תנועתי. היה חבר קיבוץ לאורך 17 שנה עד עזיבתו בשנת 1953. למרות זאת הוא נחשב עד היום כסניגור האומנותי של הקיבוץ. סגנון הציור שלו הוא ריאליסטי, תיעודי המתאר את מציאות החיים בהיבט האופטימי הקולקטיבי והמלכד שלה.  

בימים אלה נפתחה תערוכה מיצירותיו של יוחנן סימון, במגרש הביתי שלו – גלריית קיבוץ גן-שמואל. 

האוצרת טלי תמיר (הביוגרפית של האמן. כתבה את הספר "יוחנן סימון: דיוקן כפול" בצמוד לתערוכת יחיד של סימון שאצרה בשם זה במוזיאון תל אביב בשנת 2001) בחרה לקרוא לתערוכה בשם "החבר יוחנן", כדי להמחיש את היות יוחנן סימון לא רק אומן מוכר וידוע אלא גם ובעיקר חבר קיבוץ נאמן שהשתתף בפועל בכל מעגלי החיים השיתופיים בקיבוצו. ואכן, יש בתערוכה אלמנטים מקומיים שזר לא יבינם, הגזורים מהווי החיים הפנימי ומתייחסים לאירועים ואישים חברי הקיבוץ.  

האמן שאול קנז ז"ל ממנו נפרדנו לאחרונה בעצב רב, הוציא לאור בשנת 1991 חוברת סיפורים וזיכרונות בשם: גן שמואל זה – בה הקדיש לערך יוחנן סימון מקום של כבוד. כתב קנז:  

" יוחנן סימון הוא הצייר של הקיבוץ … בציורים שלו החברים תמיד עייפים, הם נחים על הדשא. יוחנן מצייר בעמדה ליד השער, אולי זה בגלל מנורת הנפט שיוצאים לו ציורים כאלה. יש הורים שאומרים שיוחנן בכלל לא עובד. אבל אנחנו יודעים שזה הוא שמצייר את "משמר לילדים". כשאבא חזר משוויץ הוא עשה לו ציור, מתנה מהימים שהם עבדו יחד בפרדס. בכל חדר הייתה תמונה של יוחנן, למטה היה כתוב: בידידות – יוחנן". 

שיר הלל לגן שמואל 

הגלריה הייתה בעברה רפת הקיבוץ ששכנה במרכז ההתרחשויות האומנותיות אותם תיאר יוחנן בציוריו. התערוכה משלבת במסגרתה אוריגינלים בצבע על בד, חלקם כאלה שניתנו על ידי האמן כתשורה לחברים בקיבוץ. הציורים בריאליזם הפיגורטיבי שלהם הם שיר הלל לגן שמואל, נופיו, בנייניו וחבריו. סימון לא פוסח על פרטים וסיטואציות של חיים. מדבר אחד הוא מתעלם ביודעין: מציורי פָּנִים. לעתים הם לא קיימים ולעיתים מרומזים בלבד. הדמות האינדיבידואלית פחות חשובה, מה שמעניין הוא המעמד, ציבור המשתתפים בסצנות הקיבוציות המצוירות. יוחנן אוהב ילדים. הוא משלבם ברבות מההתרחשויות המצוירות. לדוגמה, התרחשות המתארת טיול פעוטות בחצר הקיבוץ עם המטפלת (סצנה אהובה במיוחד על האומן). יש הבדל בין מקבצי הילדים סביב המטפלת, השומרים על מרחק ודיסטנס, לאלה המצטופפים בחום ובהידוק משפחתי סביב דמות האם.  

במקביל אפשר להתרשם מהציור הקליל, ההומוריסטי שצויר לאירועי חג, להקרנה בפנס קסם, לעלון הקיבוץ, וכך סתם כדי להעלות חיוך על פני החברים בערבי שבת.  

בדברי המבוא לתערוכה כותבת האוצרת טלי תמיר: 

"יוחנן הנציח את האפוס של חצר הקיבוץ – זירה תוססת של פעילות, עבודה, מפגשים אנושיים, צמחייה ובעלי חיים, ותמיד – ילדים: מטיילים בשבילים, נוטעים שתילים, משחקים במגרשי הכדורסל והכדורעף, עובדים, רוקדים ולומדים, נציגיה המוכתרים של המהפכה הציונית של אותם ימים רחוקים".                                                 

בהמשך מציינת תמיר את ידו הרישומית הקלה שלכדה את הרגעים המשעשעים והעניקה בשיתוף פעולה עם בולק ידידו, רגעי צחוק והומור בערבי שישי של הקהילה".  

חסרה לי בתערוכה ההתייחסות למרחב הציבורי. יוחנן סימון הרבה בציורי קיר בקיבוצו. לימד את ציירי הקיבוץ הארצי בסמינרים מטעם ארגון האומנים התנועתי בגבעת חביבה, כיצד מציירים על קירות בתים (פרסקו) כחלק מתפיסת עולם בה לנראות האומנותית במרחב הציבורי יש משמעות חברתית-אידיאולוגית. (בהיסטוריה הפרטית שלו, טרם הגיעו לארץ ישראל, יצק סימון מים על ידו של דיגו ריברה, אומן ציורי הקיר המקסיקני הידוע בתקופת ניו-יורק שלו בשנת 1934).  

התערוכה מתאפיינת, מעבר לאיכויות האמנותיות המוכחות והמוכרות, בהעלאת הפכים הקטנים מהווי החיים המקומי אל קדמת הבמה, אל העין הציבורית. בתערוכה יש שילוב מפתיע בין הקליל לרציני. בין היד המתעדת את גודל השעה, לבין הקלילות המשמחת לבב אנוש כמו יין טוב. התערוכה היא מחווה לחבר יוחנן סימון מתקופת גן שמואל שלו.  

אומנות לכול

למה חשוב שיהיו גלריות קהילתיות? האם המְקוֹמִיּוּת באה על חשבון איכות אומנותית?

גלריות יישוביות קטנות הן עניין תרבותי-אמנותי גדול. גלריה קיבוצית כמו זו בגן שמואל היא נכס תרבותי מקומי ואזורי שיש לשמרו ולעודדו. חשוב שאוצרים כמו טלי תמיר משתפים פעולה עם הפריפריה היישובית ובכך תורמים להשבחת התערוכות המוצגות. ישבתי לשיחה קלה עם האוצרת האחראית אורית קוליקובסקי ושמעתי ממנה על דרכה לאוצרות ועל מאמציה ליצור גלריה קהילתית המתכתבת עם ציבור חברי הקיבוץ על שכבותיו, מאמץ הראוי לעידוד ושבח. הקיבוץ מצדו מעמיד לטובת העניין את מבנה הגלריה וההוצאות הנלוות לכך. אורית מספרת בגאווה על כמה פרויקטים אומנותיים קהילתיים שהתרחשו, ועל תוכניות עתידיות. 

עם זאת, עצתי לצוות הגלריה שידע למצוא את המינון הנכון בין תערוכות קהילתיות לבין תערוכות אומנותיות איכותיות שלא מתפשרות על טיב ואג'נדה.  

הגלריה לאמנות בגן שמואל 

ציורים, איורים, קריקטורות עלונים, צילומים. 

אוצרת: טלי תמיר 

אוצרת הגלריה: אורית קוליקובסקי 

נעילה: 1 באוקטובר 2022 

שעות פתיחה: יום ה' , 16:00 – 18:00 

יום ו' ושבת 14:00-11:00

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
סיפורה המרתק של טלי חזן, מושבניקית ברמות נפתלי, שהחלה את הקריירה כפקידה והיום היא בעלת חברה בינלאומית לייעוץ בפיתוח ציוד רפואי וקבלת תקנים למסחורו * במקביל לקריירה המרתקת שבנתה משמשת טלי גם כרכזת צוות
5 דק' קריאה
ביקור במושבות דרום הכרמל שהברון רוטשילד הטביע בהן את חותמו * אירוח שהוא חוויה אומנותית במלון ומרכז המוסיקה והאמנות אלמא * טיול של אמנות, יין והיסטוריה * טיול בין יקירי האמנות הישראלית לילי אלשטיין,
5 דק' קריאה
שירי קניגסברג לוי מורה לחינוך מיוחד, ממושב גיאה יזמה לפני כשנתיים את "ים של חברים", המונה כיום למעלה מ-32,000 חברים ב-42 קבוצות בכל רחבי הארץ * המורה שהתפרסמה כיוצרת סרטונים מצחיקים נרתמה לחשיפת תופעה
11 דק' קריאה
מגריפת חרא של סוסים לסינגל ראשון בגלגל"צ. נועם כשרי מכפר גלעדי היה הראשון שנתן במה לשי קולבר מגונן ולהקת "שאזאמט" בפסטיבל "גלילאו" שנערך מידי שנה בצפון גלילאו הוא פסטיבל מוזיקה שנערך מזה עשר שנים
5 דק' קריאה
עמותת "בשביל המחר" מוציאה לוחמים ולוחמות משוחררים למסעות בטבע כדי להתמודד עם החוויות הקשות שהותירה בהם הלחימה ומארגנת קבוצות תמיכה להורים של נפגעי פוסט טראומה  עמותת "בשביל המחר" מסייעת ללוחמים ולוחמות שהשתחררו מצה"ל, המתמודדים
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן