ארסון חנוקנאתוואדי, פועל תאילנדי שעבד כשנתיים באשדות יעקב איחוד, מצא את מותו כאשר יצא לעבוד במטעי הקיבוץ
יום חמישי 25 במאי. הבמה מוכנה, חבילות קש פזורות על הדשא, רוח קלילה מנשבת והכול ערוך ומוכן לטקס שבועות. בזה אחר זה נקראים לבמה תינוקות שנולדו השנה, אחריהם ילדי הפעוטונים והגנים. צלם מתעד משפחות מקושטות בזרים. הכול אומר חג. ואז מזמין הכרוז את חקלאי אשדות יעקב איחוד לעלות, אלא שלמרבה ההפתעה אלה שעולים לבמה הם שישה תאילנדים בטי-שירט לבנה שעובדים בענפי המטעים שלנו ומתאכסנים במבנה דו קומתי, מרחק פסיעה מחדר האוכל. בתוך החבורה בולט בחור גבוה יחסית עם גיטרה ביד שהתיישב והחל לנגן שיר תאילנדי בלבוש מערבי, כאשר חמשת חבריו מצטרפים אליו מעת לעת, בהם צעיר (שני מימין בתמונה) שנושא על כתפו הימנית תיק בצבע חום. איש לא שיער שאלה הן שעותיו האחרונות. השיר התקבל בתשואות ואחריהן קד קידה הגיטריסט קידה עמוקה לקהל ששב והריע בחום. בקרב הקהילה התאילנדית באשדות, המונה כ-15 איש, ניכרה התרגשות רבה ובעיקר תחושה של גאווה ושייכות.
למוחרת, יום שישי, יצאו התאילנדים כרגיל לעבודתם ובהם ארסון (29) שמכונה בפי חבריו "דוּ", למרות שהיה זה יום חג. הבחור, פרוד מאשתו ואב לשניים, נמצא באשדות מזה כשנתיים, התחבב על כולם והפך לאיש המים של הענף תחת שרביטו של חבר הקיבוץ יונתן חינקיס. משפחתו של ארסון מתגוררת במחוז נאן שבצפון תאילנד, חבל ארץ הררי שגודלו כמחצית ממדינת ישראל.
מאחר שרוב שטחי האבוקדו של אשדות נטועים בשיפולי רמת סירין, הוצמד לארסון רכב שטח "מיול" בעזרתו התנייד מחלקה לחלקה. עם הזמן למד קצת עברית ותקשר עם הישראלים בתערובת מוזרה של עברית ותאית.
אסון במטע האבוקדו
באותו יום שישי של שבועות עלה ארסון עם המיול בשעת בוקר לשטחי האבוקדו בסירין. כשהגיע לחלקה העליונה איבד את הכרתו מסיבה לא ידועה ונשאר יושב על הכלי המותנע. כעבור כשעה הגיעו למקום צמד צעירים מעובדי הענף עם ערכת קפה במטרה ליהנות מיום החופש, אז הבחינו במיול המותנע ועליו ארסון, אותו הכירו היטב, יושב על הכיסא ללא נוע. הם הבינו מיד שמשהו אינו כשורה והזעיקו את מנהלי הענף, אלה הזמינו כוחות הצלה שקבעו את מותו.
גופתו של ארסון הועברה למכון לרפואה משפטית באבו כביר כדי לקבוע מהי סיבת המוות אלא שמשפחתו בתאילנד סירבה לנתיחה. עבור הצעירים האשדותיים העובדים בענף, כ-20 במספר, תלמידי בית ירח, היה זה אירוע טראומתי, לאור העובדה שהכירו את ארסון ועבדו איתו. הם נפגשו עם עובדת סוציאלית שעזרה להם להתמודד עם האירוע.
עבור חבריו התאילנדים של ארסון, היה זה אירוע קשה לא פחות, וביום ראשון, יומיים לאחר המוות, הוזמן לאשדות נזיר בודהיסטי המתגורר ביבנאל, והלה, שהוא בעל ניסיון בתחום, ערך עימם טקס פולחן דתי כנהוג במקרים כאלה.
גופתו של ארסון אמורה הייתה להישלח לתאילנד, זאת למרות שעברו כמה שבועות מאז האסון. אורית אסטרחן, מנהלת חברת כח האדם "עז ש.ג" המייצגת עובדים תאילנדים בארץ, מסבירה שהטסת גופה היא פרוצדורה שאורכת זמן. המשפחה שלו כמובן יודעת ומתאבלת ועם הגעת הגופה, היא תישרף כנהוג אצל הבודהיסטים.
"מנסיוני, ואני לא רופאה" אומרת אורית, "אני יכולה להגיד שנתקלנו פעמים רבות במוות של צעירים מדרום מזרח אסיה שנגרם מכשל לבבי. ב-20 השנים שאני במשרד כח האדם מתועדים אצלנו קרוב ל-30 מקרי מוות, חלקם מוות במהלך שינה. התאילנדים מאמינים שיש רוח רפאים בדמות אישה שלוקחת לבבות של אנשים צעירים. יש לנו מתורגמנית דוברת תאית שמתַקשרֵת עם העובדים, ויש את הנזיר שגם לו חלק חשוב בתהליך ההפנמה, ואנחנו מפעילות אותם במידת הצורך, דבר שמאוד עוזר לחברים להתמודד".
מוות לילי פתאומי
על-פי נתונים ממשלתיים שהוצגו בעיתון "הארץ", מתו בין השנים 2008 ל-2013 בישראל 122 עובדים תאילנדים, בהם 43 שמתו מ"תסמונת המוות הלילי הפתאומי" הפוגעת בגברים אסיאתיים צעירים ובריאים. חבר הכנסת לשעבר דב חנין אמר בשעתו מעל בימת הכנסת שלא ייתכן שכל כך הרבה אנשים צעירים ובריאים מתים מסיבה לא ברורה והדבר לא מדליק נורות אדומות אצל אף אחד. איך מונעים את המוות הבא? "למיטב ידיעתי אין דרך רפואית לאבחן את זה מראש" אומרת אורית, "לאחרונה נודע לי על עובד תאילנדי בבית זרע שהחליט לחזור לארצו כי חשש שימות בזמן שינה, למרות שהבדיקות שלו היו תקינות לחלוטין".
ולנו כחברי קיבוץ וכמעסיקים, היודעים ומוקירים את תרומתם של התאילנדים לחקלאות, ועושים הכול כדי לתת להם תנאים הולמים, אין אלא לחבק מרחוק את משפחתו וילדיו של ארסון שנותרו יתומים מאב, ולקוות שמקרים דומים לא יישנו.
