יבול שיא
הרפת והחלב
מתנדבת משוודיה

בימים שבהם היו המתנדבות משוודיה מראה נפוץ בקיבוצים (וקצת פחות בגבעתיים)

3 דק' קריאה

שיתוף:

את אולה ליט פגשתי במטע הבננות של קיבוץ יד חנה. 

הייתי אז נחלאי בשל"ת מאוחר והיא הייתה מתנדבת משוודיה. היו לה שתי תכונות בולטות שמצאו מיד חן בעיניי – כשאתה בן 20 לפעמים זה מספיק. העובדה שהייתה גם בלונדינית נחשבה באותם ימים בונוס נוסף. 

התאהבתי בה. 

גרנו שנה יחד בצריף המתנדבים. בתום שנה אולה נסעה לשוודיה ואני השתחררתי מהצבא, נרשמתי לאוניברסיטה ושכרתי דירה על גבול גבעתיים-תל-אביב. כתבתי לאולה שיש לי דירה משלי ומכונית ושקלנו את האפשרות לנסות את המשך הזוגיות שלנו בעיר. סיכמנו בחיוב.  

אז אולה חזרה. 

התגוררנו יחד שנה נוספת. 

במהלך השנה הזו דיברנו על אפשרות של נסיעה יחד לשוודיה, דיבורים כאלו ואחרים על אפשרות של עתיד משותף הסתובבו באוויר ואפילו המילה "חתונה" הוזכרה מעת לעת. אולה התחילה ללכת פעם בשבוע למעין אולפן פרטי ללימודי עברית, ופעם אפילו הלכנו לפגישה עם רב כלשהו שפרסם מודעה בעיתון על סיוע בהליכי גיור לנשים. הדבר היחיד שאני זוכר מהפגישה ההיא אצל הרב הוא שבכל מהלך הפגישה הרב אכל עוף מבושל בתיאבון רב, תוך שהוא אוחז בחלקי העוף בידיו ומוצץ ומכרסם את העצמות בקול רם. גם כשאני כותב את השורות האלה ריח העוף המבושל ההוא עולה בנחיריי.  

גיור לא יצא מזה. 

התחלתי ללמוד שוודית. קניתי ספרון ללימוד עצמי מסוג Teach Yourself Swedish, והשתדלתי ללמוד שוודית בכוחותיי שלי. עד היום אני יודע להגיד בשוודית את המשפט הבא: Jag pratar lite svenska eftersom jag levde två år med en svenska flicka ("אני יודע לדבר מעט שוודית כי גרתי שנתיים עם נערה שוודית"). 

אם היו עדיין מתנדבות שוודיות בקיבוץ כיום, אני מניח שמשפט כזה היה עובד עליהן לא רע, לא? לך דע. 

לקראת סוף שנת הלימודים הראשונה שלי באוניברסיטה אולה נסעה לשוודיה למצוא עבודה ולמצוא מקום מגורים עבור שנינו. באותה עת סיימתי את הבחינות של השנה הראשונה, הודעתי לאוניברסיטה על הפסקת לימודים, מכרתי את המכונית שלי והחזרתי לבעלים את הדירה השכורה. 

עברתי להתגורר למשך שבועיים אצל הוריי, כשבמגירה בחדרי כרטיס טיסה לשוודיה לכיוון אחד, ואתי בחדר מזוודה גדולה וגדושה. 

כמה ימים לפני הטיסה, בשעה עשר בלילה, נשמעו דפיקות על דלת הדירה של הוריי – שליח דואר עמד בפתח ובידו מעטפה.  

"מכתב אקספרס להדי בן-עמר", השליח אמר. "הנה, תחתום לי פה". והושיט לי את הדף לחתימה. 

חתמתי. הוא הושיט לי את המכתב. 

פתחתי אותו. 

עברו מאז 46 שנה, ועדיין אני זוכר את המשפט הפותח כאילו קראתי אותו אתמול, וכנראה אזכור אותו עד סוף ימיי, או עד היום האחרון שבו דעתי תהיה צלולה: 

"This letter is so hard for me to write" 

בהמשך המכתב מתואר איך היא מצאה את אהבת חייה, ועל כן היא אינה רוצה לעשות שקר בנפשה, וככל שמתקרב מועד הטיסה שלי היא לא יכולה לדחות יותר את גילוי האמת, ועם זאת היא מאוד רוצה שאבוא לשוודיה – מכאן השורות כבר היטשטשו מול עיניי. 

צעדתי כל הלילה ברחובות רמת-גן, וכשעלה הבוקר נסעתי לתל-אביב וקניתי תרמיל גב גדול ושק שינה, החלפתי את כרטיס הטיסה להלוך ושוב, וקניתי מפות כבישים לאירופה ואת הספר: "מדריך אירופה לטרמפיסט ב-3 דולר ליום" – ב-76' היה דבר כזה. 

ונסעתי לשוודיה. 

בילינו שבוע יחד בכפר בבית אמה, כל רגע היה תערובת של אושר קטן וקרעים בלב, וכשהכאב נעשה קשה מנשוא – נפרדתי ויצאתי לדרך. 

נסעתי לרוחב שוודיה לנורבגיה, ירדתי במעבורת לדנמרק, משם המשכתי בטרמפים להולנד, אנגליה, סקוטלנד, חזרה לאנגליה, צרפת, ספרד – שם כמעט נאסרתי על ידי המשמר האזרחי של פרנקו משום שהייתה לי הופעה מרושלת לדעתם ושיער היפי ארוך – והמשכתי לאיטליה. מאיטליה חזרתי לישראל. 

נרשמתי שוב ללימודים, שכרתי דירה אחרת, ואולה ואני המשכנו להתכתב. 

יום אחד קיבלתי ממנה מכתב שסיפר שהיא והחבר שלה רוצים לנסוע למיניאפוליס בארה"ב ומשם לעלות לקנדה. היא כתבה לי שהם סיכמו שאולה תיסע קודם, והחבר יגיע שבועיים מאוחר יותר. 

לקח חודש וחצי עד שהגיע המכתב שלאחריו. במכתב הזה היא סיפרה לי שהחבר שלה אכן הגיע שבועיים מאוחר יותר, כמתוכנן, ואיתו הגיעה צמודה אליו – אהבת חייו. 

הוא אמר לאולה שזה כל כך קשה לו, אבל הוא לא רוצה לעשות שקר בנפשו – הוא מצא את אהבת חייו והוא מקווה שאולה תבין ושהם יוכלו לנסוע שלושתם יחד לקנדה. אולה כתבה לי שהיא נפנפה אותו בבוז, היא לא מבינה איך אנשים יכולים להתנהג כך, היא כתבה, והוסיפה שהיא ממשיכה בתוכניתה המקורית ונוסעת, לבד, לקנדה. 

זה היה המכתב האחרון בינינו, ולא שמעתי ממנה 40 שנה. 

שנה אחרי שפתחתי דף פייסבוק עלה בדעתי לחפש אותה. הקלדתי את השם "אולה ליט" ומצאתי "אולה ליט-הובסון", מסתבר שהיא התחתנה עם קנדי וגרה במזרח קנדה. אני מנחש שהוא עזב את בת זוגו הקודמת כדי להתחתן עם אולה. אני גם מנחש שהוא אמר לבת זוגו הקודמת שהוא רואה באולה את אהבת חייו. 

אין לסיפור הזה מוסר השכל כלשהו, אבל אם בכל זאת יש, הריהו זה: 

Karma is a bitch. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, מברך ומצדיע בשם החקלאות והחקלאים ליו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ מיכאל ביטון, שנעל לפני זמן קצר את ישיבת הוועדה בנושא רפורמת תעריפי התחבורה הציבורית והודיע כי, החל מהיום
< 1 דק' קריאה
כתבה זו מתמקדת בהיבט הגנטי של הפתרון לחסכון במים כדרך התמודדות יעילה בעקת יובש, המשתייכת לקבוצת העקות האביוטיות ונחשבת לאחת העקות המשמעותיות והמשפיעות ביותר על גידולים חקלאיים בכלל ועל גידול האבטיח בפרט. בעולם קיימים
5 דק' קריאה
כרמית סופר ארד, מדריכת הגנת הצומח בנשירים ובסובטרופיים, מחוז גליל-גולן עש המשמש – Anarsia lineatella הוא מזיק הפוגע בארץ בעיקר בשקד, באפרסק, בנקטרינה, במשמש, בשזיף, בדובדבן ואף התקבל דיווח בודד מאפרסמון.  הנזק המשמעותי נגרם
3 דק' קריאה
מדובר בחיקוי של חלבונים הקיימים בטבע בתנאי קיצון, המעוצבים ומותאמים לדרישות של אוכל עם חיי מדף ופיסטור פיתוח כחול לבן ימתיק לעולם את החיים. חברת ההזנק "אמאי חלבונים" הממוקמת בפארק המדע ברחובות פיתחה במעבדותיה
3 דק' קריאה
מינהל המחקר החקלאי או בשמו העממי הידוע לכל – מכון וולקני – ציין מאה שנים להקמתו, באירוע תוכן מקצועי רחב יריעה שהתקיים בו זמנית בשלושה אתרי מחקר ברחבי המדינה. אנו מביאים כאן בפניכם תקצירים של
12 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן