יבול שיא
הרפת והחלב
כוננת כפר סאלד 1

"הפכנו לקו הצפוני"

6 דק' קריאה

שיתוף:

שמונה קיבוצים בגליל העליון לא קיבלו צו פינוי מהמדינה, רבים מחבריהם התפנו באופן עצמאי. אלו שנשארו מכפילים ומציידים את כיתות הכוננות, מפעילים במקלטים את מערכת החינוך וחושבים קדימה, על היום שאחרי 

*תמונה ראשית: כיתת הכוננות בכפר סאלד. "שלא ינסו אותנו כי אנחנו מוכנים" 

שמונה קיבוצים בגליל העליון לא קיבלו צו פינוי מהמדינה, גונן, נאות מרדכי, שדה נחמיה, כפר בלום, עמיר, כפר סאלד, להבות הבשן ושמיר, על אף שחלקם במרחק 600 מטרים בלבד מהיישובים שפונו. רבים מהחברים והתושבים בקיבוצים נענו לקריאה של ראש המועצה ופינו את עצמם ליישובים ברחבי הארץ, על אף שהם לא מקבלים תמיכות מהמדינה והנטל נופל עליהם. ויש את אלו שעל אף המצב נשארים בקיבוץ. 

אין פתרון עבורנו 

"הפכנו להיות הקו הצפוני" אומרת פנינה בורנשטיין (48) מנהלת קהילה וראש צח"י בכפר סאלד. "שני שלישים מאוכלוסיית הקיבוץ פינתה את עצמה בעקבות הקריאה של ראש המועצה אחרי ה-7 באוקטובר. אנשים הלכו וחיפשו לעצמם מקום מגורים זמני אחר, חלקם אצל קרובי משפחה, חלקם בתשלום". כיוון שהמצב הביטחוני מתמשך ולא ברור כמה זמן יארך, מי שפינה את עצמו שלא בצו מחפש פתרונות מסובסדים, אך כיוון שיש אזרחים רבים שפונו מהיישובים בצו ולהם יש עדיפות בבתי המלון, המצב נהיה מורכב. "אנשים עקרו את החיים שלהם. תושבי כפר סאלד מפוזרים ברחבי הארץ ולא מקבלים מימון מהמדינה. זה מצב קשה עבורם מבחינה כלכלית, אבל לא רק. גם לילדים שלהם אין מסגרות חינוכיות". 

ניסיתם להסתייע בתנועה הקיבוצית? להגיע כקהילה לקיבוץ עורפי? 

"גם הקיבוצים המארחים נמצאים במצב של רוויה מבחינת קליטת מפונים", אומרת פנינה שפנתה למוקד החירום של התנועה הקיבוצית שם נאמר שבעדיפות ראשונה הם הקיבוצים שפונו מקיבוצי עוטף עזה ולאחר מכן הקיבוצים שפונו בצו. "אין להם באמת פתרון עבורנו. יש קיבוצים כמו סאסא ושמיר שמצבם הכלכלי מאפשר לחבריהם פתרונות. כפר סאלד לא יכול לממן לחברי הקהילה שהות בקיבוץ אחר בכסף". 

ספרי על ההתארגנות בקיבוץ לנוכח המצב. 

"טרם האירועים כיתת הכוננות שלנו מנתה שמונה אנשים. כיום אנחנו עומדים על יותר מ-30, כולם חברים ותושבים שהתגייסו לעניין, וזו להערכתי כיתת הכוננות הגדולה באזור. זה לווה בהמון קשיים לוגיסטיים מול הצבא, להשיג נשקים עבורם ולחייל אותם על מנת שיקבלו שכר מהצבא. לפני כשבועיים הצלחנו לגייס את כולם". גם מבחינת הצטיידות גייס הקיבוץ כספים על מנת לקנות אפודים וקסדות לכיתת הכוננות ולצייד אותם במכשירי קשר. "הצבא צייד קודם את אנשי הסדיר והמילואים ולנו נשארו אפודים משנת תרפפ"ו וקסדות ללא שרוך סגירה, היינו צריכים להצטייד בעצמנו".   

בשלב מסוים נכנסה מועצת הגליל העליון לתמונה וסיפקה תקציב וציוד. "כיתת הכוננות היא כוח לחימה לכל דבר ועניין. ראינו את ההבדל ביישובים בהם פעלה כיתת כוננות. אם היה קורה פה מה שהיה בדרום היינו במצב דומה". 

כוננות כפר סאלד 2
ממלאים שקי חול 

טווח זמן אפס 

האוכלוסייה שנשארה בכפר סאלד היא בעיקר הוותיקים. "אולי גם כי לבני 80 פלוס יותר קשה להתפנות מהבית למקום לא מוכר ולא ידוע ואולי גם כי הם דור אחר, עם תפיסה אחרת". כפי שקורה בקיבוצים רבים גם בכפר סאלד הוותיקים אינם גרים בבתים ממוגנים, אלא בבתי הקיבוץ שנבנו בתקופה שטרם הייתה דרישה לבניית ממ"ד. "הם צריכים לרוץ למקלטים ואם זה יהיה המצב הם לא יגיעו בזמן. אצלנו צריך להיכנס בטווח זמן שבין אפס ל-15 שניות. יש מקרים בהם אנחנו שומעים את הנפילה עוד טרם הייתה אזעקה. גם האוכלוסייה של המשפחות הצעירות שטרם עברו לבית קבע נמצאת באותה סיטואציה, הם צריכים לרוץ למקלט עם ילדים קטנים". משפחות צעירות עם ילדים קטנים אומנם התפנו בתחילת האירועים, אך חלקן חזרו לקיבוץ, בין אם לא הצליחו לעמוד בעלות הכלכלית של השהייה מחוץ לבית ובין אם יש להם תפקידים חיוניים בקיבוץ. בחקלאות עובדים בשלב זה כרגיל וקוטפים את הפומליות על אף ששמונה עובדים זרים עזבו, "יש מתנדבים מתוך הקיבוץ ומבחוץ". בעוד מפעל הקיבוץ "לורדן" וכן הבקר והלול ממשיכים בפעילות, המתחם התיירותי "רוח בכפר" אינו פעיל בימים אלו.

מערכת החינוך בקיבוץ נפתחה רק בראשון שעבר והפעילות בה מתקיימת במקלטים, לילדי הגנים ולילדי בית הספר היסודי. יש מעט ילדים ומספר חברות קיבוץ שעובדות עם הילדים. בתי הספר באזור סגורים ומשרד החינוך שולח לקיבוץ מורות וגננות. "המצב מורכב" אומרת פנינה. "בגלל המיקום בכל התראה שיש נסגרים הצירים והגננות לא יכולות להגיע, וזה קורה פה לפחות פעמיים ביום. כבר היו ימים שהמערכת לא נפתחה כי הגננות או המורות לא יכלו להגיע". 

"לא אתפנה כל עוד היישוב לא מפונה רשמית" 

כפר סאלד הוא קיבוץ מתחדש עם שכונה קהילתית שכולם בה חברי הקיבוץ, מעל 300 בתי אב. פנינה אומנם לא נולדה בקיבוץ אך מתגוררת בו מעל 20 שנה. "בלבנון השנייה היה פה קטסטרופה, ארטילריה בכמויות. וגם היום. המקלטים במצב איום. לא נכללנו בתוכנית 'מגן צפון' ולא היה טיפול במקלטים ולא הצמדה של ממ"דים לבתים, למרות שגם אנחנו בקו העימות. המקלטים ישנים ויש בהם מערכות ישנות וזה לא פשוט לילדים ששוהים שם ארבע שעות רצוף. זה יהיה מורכב אם נצטרך לשבת שם שעות או ימים". 

המתבגרת הפרטית שלה לומדת בשדה בוקר והמתבגר מקבל מענה חינוכי חלקי מאוד בראש פינה כיוון שבית הספר האזורי סגור. "מתוקף תפקידי לא אתפנה כל עוד היישוב לא מפונה רשמית. פיקוד העורף לא מפנים אותנו ולכן לא אקום ואלך. ביום שאחרי נצטרך לבנות את הקהילה מחדש. לא ברור מי יחזור אם לא יוסר האיום מצפון אחרי מה שהיה בדרום, זה דיבור שנמצא על השולחן. לא רק קיבוץ כפר סאלד. אנחנו נמצא פתרון. מדינת ישראל תהיה בבעיה אם אנשים לא יחזרו". 

פנינה שומרת על קשר כמה שניתן עם חברי הקיבוץ שהתפנו. "יש כאלה שהתמקמו והצליחו גם להשתלב במערכות חינוך, בעיקר מטוב ליבן של מערכות. אני מקווה שיהיה בסדר, יש בי תקווה שמישהו למעלה יבין את הסיטואציה כי אי אפשר לנהל לאורך זמן אוכלוסייה מפורקת, מישהו צריך לראות אותנו. הקיבוץ יעשה מה שהוא יכול כדי לגייס כספים ולהקצות משאבים גם לצרכים הנוכחיים וגם לשיקום ליום שאחרי. ויגיע היום שאחרי כי המציאות חזקה יותר מהכול".  

מתכוננים לכל תרחיש 

גם נאות מרדכי הוא אחד מאותם שמונה יישובים שלא פונו בצו וגם בו תושבים רבים התפנו באופן עצמאי. "הרבה עזבו, המצב מאוד מתוח והכל יכול להשתנות בשנייה" אומרת הדס ציוני (54) מנהלת החינוך בלתי פורמלי בקיבוץ ודוברת הקיבוץ כחלק מצוות החירום היישובי (צח"י). 

"לא קיבלנו צו פינוי ואין עבורנו מקום להתפנות. זה להתפנות למתנ"ס בבית ספר או לבניין דירות, לא משהו שאנחנו רוצים אם לא חייבים. היו ניסיונות למצוא קיבוץ מארח, אבל זה לא הבשיל. המצב לא פשוט. יש פה שקט פסטורלי מאוד מתעתע וצריך להבין איך מתמודדים. מי שפינה את עצמו ויש לו ילדים שילב אותם במסגרות אחרות כי מבינים שהמצב יכול לארוך מספר חודשים". 

לדברי הדס, אחת הבעיות הגדולות הן משפחות שחיות בבתים ללא ממ"דים. "המקלטים לא מספיקים ולא ראויים לשימוש. רוב המקלטים הם מפעם, מקלטי צינור לשהייה קצרה מאוד. יש שני מקלטים עיליים שמיועדים למבוגרים או נכים שלא יכולים לרדת למקלט אבל זה לא מספיק. ביום שאחרי צריך יהיה לעשות חשיבה לגבי מיגון". 

הדס מדווחת שגם בנאות מרדכי בשבוע האחרון התחילו לחזור חברי הקיבוץ שפינו את עצמם עם תחילת האירועים. "אנחנו לא מפונים רשמית, לאנשים שפינו את עצמם מהקיבוץ לא קל, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת מסגרות לילדים". בשבוע שעבר נפתחה מערכת החינוך לארבע שעות ביום "גם לימודים וגם מערכת בלתי פורמלית. מנסים לייצר שגרה במרחבים מוגנים כי זמן ההתרעה הוא מידי ואין זמן לרוץ". בית הספר "לב העמק" נמצא בקיבוץ וילדי נאות מרדכי פועלים בכיתות הממוגנות. מערכת החינוך פועלת מלידה ועד 18, בשעות שונות עם מורות מהקיבוץ וגם מתנדבות, "חיים את שגרת החירום". 

"מה-7 באוקטובר אנחנו פול טיים בביצורים ובהגדלת כיתת הכוננות שהכפילה את עצמה מעשרה חברים ל-20. לקח זמן עד שפתחו את הימ"חים וציידו את כיתות הכוננות. עכשיו יש לכולם נשקים ואנחנו משלימים ציוד. שלא ינסו אותנו כי אנחנו מוכנים". 

את נשמעת מלאת אמונה וכוחות. 

"אני עם כוחות כי אי אפשר להיות בלי. אנחנו פה ואין לנו פריבילגיה להיות בלי כוח. מה יגידו אחינו בדרום? צריך להיות חזקים". אומרת הדס בת הקיבוץ, שסבה וסבתה הקימו את קיבוץ דורות והצטרפו להקמת נאות מרדכי שחגג 77 בשבועות האחרונים, קיבוץ של כ-700 נפש שעומד בפני הרחבה נוספת של שכונת בנים. בבעלות הקיבוץ המפעל המצליח "טבע נאות" ולא מעט גידולים חקלאיים. 

"יש פה שמונה קיבוצים שלא מתייחסים אלינו ואנחנו לא נספרים בשום מקום, אנחנו נלחמים לקבל הכרה ועזרה. אנחנו לא מסכנים, אבל אי אפשר להתעלם מהמצב שלנו, גם כלכלית, גם נפשית, נפלנו בין הכיסאות. אני לא מתרגשת ולא פוחדת באופן אישי על עצמי. אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים כלום. מאיפה יבוא, איך יבוא, אלו לא הקטיושות שהיו פעם, השתנה הכול. יודעים שלא יודעים כלום אבל מתכוננים לכל תרחיש. אם צריך לכבות את האור – אני אהיה פה לכבות את האור".  

"לפי החלטות ממשלת ישראל קו העימות לא שייך למדינת ישראל" 

ראש המועצה האזורית הגליל העליון, גיורא זלץ בתגובה תקיפה להחלטת הממשלה: "אם אנחנו לא נחשבים – שרים, חברי כנסת ומנ"כלי משרדי הממשלה אתם לא רצויים בגליל העליון"  

"החלטת הממשלה שלא לתת פיצוי לאנשים ועסקים ולא לבטל ארנונה בקו העימות, אלא רק לאלו שפונו בהנחיית מדינה היא יריקה בפרצופם של כלל התושבים בגליל העליון" אומר ראש המועצה האזורית הגליל העליון, גיורא זלץ. "עד שלא תתוקן ההחלטה, אני מבקש מהשרים, חברי הכנסת, מנכ"לי המשרדים, אל תגיעו לגליל העליון, לא נקבל אתכם". 

כפר סאלד 4
"ביתי את בוכה או צוחקת". ילדי הגנים במקלטים 

 זלץ הדגיש: "פינוי תושבים בגליל העליון, אותו אישרה הממשלה, נעשה משיקולים מבצעיים של מיקום יחידות הצבא במרחב, לא בשל הסיכון לחיי התושבים וחוסר היכולת לחיות בתוך אזור לחימה צבאית ללא מממ"דים, ללא מיגון מבני חינוך ובתי הספר. אני כראש המועצה בהתאם להערכת מצב והערכת סיכונים, ביקשתי מכל מי שאיננו נחוץ להתפנות. 

לפי החלטות ממשלת ישראל קו העימות לא שייך למדינת ישראל, דרום לבנון זה כאן. אתם לא רוצים אותנו, אנחנו לא רוצים אתכם, אל תגיעו לגליל העליון. שוב יישובי קו העימות לא מעניינים את ממשלת ישראל". 

2 תגובות

  1. למה להשאיר שגיאות בלי לעבור ולתקן ?
    המפעל בכפר סאלד הוא לורדן ולא אורדן [ מפעל שקיים באזור נתניה ]
    בברכה , דני לרר עובד במפעל 52 שנים ולא מתפנה !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכשרה ייחודית וראשונה מסוגה בתחום ההייטק תיפתח בקרוב במכללה הטכנולוגית להנדסאים באר שבע ובמרכז הצעירים ערד. בוגרי ההכשרה יוכלו להשתלב בעבודה איכותית בחברת "בינת תקשורת מחשבים". 30 צעירים וצעירות נבחרים תושבי הנגב יתחילו, בשבועות
2 דק' קריאה
ואז אחיה הקטן, שואל: "לאן היא נעלמה?" והאם בכאבה נאלמת, והאב בצערו מקמט את מצחו – והם משתדלים, באמת משתדלים, לתת תשובות לילד קטן שמחפש את אחותו ולא מוצא הגיון במציאות החדשה  זה מתחיל
פרופ' חיים רבינוביץ', מדען עתיר-מעש ותהילה בתחום המחקר החקלאי, כיהן כדֶקָן הפקולטה לחקלאות ברחובות וכרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים * בין היתר ידוע רבינוביץ' כמי שפיתח את עגבניות השרי באשכולות, שהפכו ללהיט עולמי * אחד
10 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן