יבול שיא
הרפת והחלב
הפסלת חוה מחותן

תערוכת זיכרון בשלושים לפטירתה של הפסלת חוה מחותן ז"ל

4 דק' קריאה

שיתוף:

הגענו מגבעת-חביבה ביום חם של יולי, לקיבוץ חצור הנמצא במועצה האזורית באר טוביה, לראות  תערוכת אמנות "בגלריה הלבנה". הגלריה שבעברה ההיסטורי הייתה בית קיטור (ליד המכבסה), ממוקמת במרכז הפעילות הקיבוצית. מוקפת דשאים וירק המשרים נעימות אסטטית של גן מטופח ומושקע.

ההתעקשות לאצור את התערוכה ולקיים פעילות אמנותית איכותית, דווקא בימי קורונה אלו במרכזו של הגל הרביעי, מעוררת השראה הנושאת עמה מסר ומסורת שחיי התרבות הקיבוציים – קהילתיים מחייבים המשכיות גם אם המציאות מקשה לעתים

התערוכה חוה מחותן: פנים בזמן

לפני כמה חודשים הגיעה לאה דרום,  בתה של הפסלת חוה מחותן, אל הארכיון בגבעת חביבה. נפגשנו לשיחת ייעוץ בנושא עיזבונה האמנותי של אמה ששוכן בסטודיו הרחב שלה בכרמיאל. אמא לא בקו הבריאות, ופסקה מזה כמה שנים לעסוק באמנות, סיפרה הבת.

חוה מחותן נולדה בפילדלפיה  ארה"ב  ב-1925.  חניכת קן השומר הצעיר בעיר. עלתה עם בעלה, אשר לארץ בשנת 1946, לקיבוץ חצור. לאחר כמה שנים (1950) עזבה המשפחה את הקיבוץ, והתיישבה בבאר שבע.

מחותן הדרכה בגלריה
מחותן הדרכה בגלריה

ביקור בסטודיו בכרמיאל לימד אותנו רבות על העושר האמנותי הנפלא הנמצא בכל פינות הסטודיו. באהבה הראתה לנו הבת מקצת מהיצירות. התרשמתי מכלי העבודה הנדרשים למעשה היצירה הפיסולי, מחומרי הגלם הקשים והרכים, ומהפסלים עצמם המשדרים כוח, נחישות, יכולת ביצוע והשקפת עולם אמנותית ופוליטית מגובשת.

מנהלת אדמיניסטרטיבית של גלריית הקיבוץ

על דעת אנשי הארכיון ובשיתוף פעולה מוסכם עם הבת, גובשו דרכי הטיפול והשימור בארכיונה של האמנית. זמן לא רב לאחר הביקור נפטרה חוה מחותן ממחלתה בגיל 94. 

זמן קצר לאחר פטירתה, במאמץ אוצרותי וארגוני דחוף ולא פשוט, הוקמה התערוכה ב"גלריה הלבנה" בקיבוץ חצור, מחווה לפסלת חוה מחותן בשלושים לפטירתה.

את פנינו קיבלה נורית מלמד הדמות המרכזית שמאחורי צוות הגלריה ושותפה לאוצרות התערוכה עם הבת לאה דרום. נורית אוהבת אמנות עוד מקדמת דנן. בעברה שמשה בתפקיד של מנהלת אדמיניסטרטיבית של גלריית הקיבוץ (שנות התשעים). העבודה בגלריית הקיבוץ לצד האוצרת טלי תמיר הייתה בשבילה בית ספר מאלף לתולדות האוצרות.

נורית מלמד  תומכת ומעודדת יצירה מקומית כחלק מתפיסת עולם קיבוצית. סיפרה בגאווה כיצד פעלה להקמת "הגלריה הלבנה" שהפכה למרכז תצוגה מכובד ואסטטי.

הגלריה עצמה צבועה כולה בלבן, לאורך הקירות בגובה הגג שורת חלונות דרכן נכנס אור מבלי לפגוע במוצגים. הגובה של חלל הגלריה כ- 4.5 מ' מוסיף לה אפשרויות של תצוגה. הגלריה (80 מ"ר) למרות שאיננה גדולה במיוחד מאפשרת להציג בה תערוכות מכובדות ואיכותיות. בשיחה עמה הפליגה בתיאור תכניות עתידיות.

חוה מחותן
הפסלת חוה מחותן

כיום פועלת הגלריה באמצעות צוות גלריה הכולל שלוש נשים אוהבות אמנות: רינה טל, תמר ברנר ונורית מלמד. בתערוכה מוצגים פסלים, וציורים המתכתבים עם הפסלים. חוה מחותן מקומה בשיח האמנותי הישראלי מוכר וידוע, ומאוד מעורך. אין צורך למנות את שבחיה המצטברים לאורך הקריירה האמנותית המוכחת שלה.

יחד עם זאת, כאשר נפגשים בריכוז של פסלים המפוסלים בעץ, אבן, בזלת, ברונזה, חמר, מתקבלת תערוכה עם אמירה מאוד ברורה: חומרי הארץ! מחותן נוגעת בפסליה ביסודות הקמאיים הבסיסיים ביותר. התערוכה מטפלת בדמות האדם;  אישה ואיש.

באמצעות הדמות היא מקיימת דיאלוג אומנותי עם בסיס תרבותנו הקמאית, הפולחנית-מינימליסטית נעדרת קישוטיות, הנוגע בחשוב ובמרכזי שבחומר ובצורה.  קיימת תחושה חזקה, שמחותן מבקשת לקיים שיח עם הכנעניות ומעבר לה עם עוד תרבויות ראשוניות בחלקי עולם.

יצירתה נוגעת במיתי, בסימבולי בממד ההיסטורי של האנושות. ואכן, לעבודותיה ממד אוניברסאלי החורג מהמקומי, כמו אימהות, נשיות, מוות וחיים. האומנית שהגיעה אל ארץ ישראל החלוצית מאמריקה אוחזת ביצירתה באמצעים נזיריים המשדרים צניעות ורצון להבין את מקורות עמנו והאנושות כולה. הגם שדרכי היוצרת עם הקיבוץ נפרדו בראשית שנות החמישים, ערכי הליבה של חזון החלוציות מורגשים ביצירותיה.  

הצורות הפיסוליות שלה המוצגות בתערוכה מדלגות בין הנפחי לפיסול השטוח. להראותנו שדמות האדם איננה חד-ממדית.

ציור שמן אחד משנת 1953 מצביע על שרידי העבר האמנותי שלה, הריאליזם הפיגורטיבי. שלושה נגנים המופיעים בבאר שבע לאור ירח לכדו את  דמיונה.

יצירות שרלוונטיות גם היום

התערוכה מספרת את סיפור ההפשטה של יצירתה. על המפנה האמנותי שחל בה משנות החמישים, מהריאליזם אל המופשט. תהליך ההפשטה הוא תהליך של זיכוך, של השלת המיותר והשארת העיקר. הדמויות מאבדות פרטים אך לא מאבדות זהות. הצוואר תמיד נשאר כמחבר בין הראש לגוף. 

זכיתי לבקר בסטודיו האמן של הפסלת ונחשפתי לשלל יצירותיה, גם אלה החורגות מהאינטימיות המוצגת בתערוכה. מעבר למאפיינים שהצבעתי עליהם, מצטיירת דמות של אמנית פוליטית שאוהבת את הארץ ולכן מוכנה להתמודד עם שאלות קשות שהיא מייצרת.

סורין הלר מבקר אמנות ישראלי קובע ברשימה על מכלול יצירתה: "סיפור יצירתה של חווה מחותן הוא סיפור חייה, ובמידה רבה גם סיפורה של הארץ – מהניסיון החלוצי של הקמת המדינה, דרך ההתפכחות מן המציאות שהשתנתה במשך השנים, ועד להצגת שאלות קיומיות על המצב האנושי.

יצירתה של  מחותן רלוונטית ביותר גם היום, שכן היא מתחברת לעשייה האמנותית העכשווית הנוטה לבחון סיפור אישי בהקשר של נרטיב היסטורי, כהפיכה אישית למיתי" (מתוך דף שהודפס לתערוכה).

שם התערוכה: פנים בזמן, מספר על המשתנה והקבוע שביצירותיה של חווה מחותן. לזמן העובר יש משמעות, הן בתוכן והן בחומר, אך בו זמנית יש לו פנים, זהות של יוצרת. בדף האוצרת לתערוכה מביאה נורית מלמד כמה ציטוטים משל האומנית: "העבודה שלי היא מאוד אישית, תמיד קשורה לדברים מחיי הפרטיים, דברים אינטימיים: אימהות, יחסי אישה/גבר, אבל תמיד הם הורחבו. המדינה תמיד הייתה חשובה לי, ושינויים שנעשו כאן השפיעו עלי".

ועוד ציטוט: "לעולם אין האמת ניצבת לנגד עיננו, כדי לגלות את האמת עלינו לטבול  במעמקים, לחקור את היסודות, לפשט את הצורות ולחזור ולהפיח רוח חיים בסבך מקורותיה".

הפסלת חוה מחותן

במסגרת התערוכה מוקרן סרט תיעודי קצר (14 דקות ) על האמנית ויצירתה, המשלים את חווית התערוכה. הסרט מלווה את התפתתה האמנותית של חוה מחותן מימיה בחצור ולאורך קריירה ארוכה. פותח צוהר אל הערכים והרגשות הטבועים ביצירתה ומרחיב את היריעה מעבר לעבודות המוצגות בגלריה. את הסרט ערך בכישרון רב תור בן מיור.

במעמד פתיחת התערוכה סיפרה הבת על יצירתה של אמה,  מקצתם אני מביא בפניכם:  "כשנורית הציעה לאצור תערוכה לאימא בחצור לכבוד 30 למותה, היה ברור שתערוכה כזו צריכה לכלול עבודות מוקדמות שיצרה בחצור ובבאר שבע בשנים שאחרי עזיבת הקיבוץ.

עבודות אלו הכתיבו את הנושא: הפנים והגוף האנושי (החומרים בהם יצרה אז היו אבן, עץ חמר), היא חזרה לעסוק בגוף האנושי אחרי כמעט 30 שנה בהם עסקה בנופים, אותות, פיסול סביבתי ופוליטי.

העיסוק בפוליטי דיכא אותה מאד העיסוק במצבו הכללי של האדם אפשר כניסת הומור, הדמויות נמצאות במצבים מאתגרים: ישיבה על עמוד, התקלות בקיר, עמידה על גלגלים, נפילה במדרון… לעבודות החדשות נוסף עתה צבע, והן משלבות חומרים לא צפויים, כמובן אין זו תערוכה רטרוספקטיבית הסוקרת 70 שנות יצירה אלא מעין ממואר חומרי לנושא ששבה ועסקה בו במרוצת השנים  הפנים/הגוף האנושי".                                               

לסיכום: אל תחמיצו, גשו לגלריה הלבנה בקיבוץ חצור, עוד רגע והתערוכה נסגרת  ב-7 באוגוסט. המאמץ משתלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
שר החקלאות ופיתוח הכפר, עודד פורר: "הימים האחרונים היו קשים במיוחד והביאו את החקלאים להפסדים. אני מברך על מתווה חשוב זה שגובש על-ידי גורמי מקצוע במשרד החקלאות ורשות המיסים, שייתן מענה מהיר, יזרז את
< 1 דק' קריאה
ד"ר שוקי לשם הוציא ספר מיוחד במינו על אח מיוחד ולא שגרתי ("הוא לא כבד, הוא אחי", הוצאת אוריון), ובו הוא מדבר בפתיחות על הקנאה בחברים שיש להם אחים "רגילים", על הבושה שחש מאחיו
8 דק' קריאה
עמותת 'להתחיל מחדש' שהוקמה על ידי שרון כהן, פועלת להצלת חמורים ושאר בעלי חיים שכבר מאות שנים חיים בהזנחה חמורה וסובלים התעללות קורעת לב. "נשבר לי הלב" אומרת שרון כהן מייסדת העמותה להתחיל מחדש
2 דק' קריאה
בזמן שיוצרים מכול העולם שואבים השראה משאון העיר והרעש – לוהאריה שואבת את השראתה מהחיים השלווים במושב. השקט, פכפוך מי המזרקה בגינה, המעיינות הזורמים ואפילו נקישה של נקר על העץ – כולם מובילים אותה
4 דק' קריאה
לפני 16 שנים הקים יובל רוט, בן חצרים, שאחיו אהוד נרצח ב-1993, את "בדרך להחלמה", עמותה המסיעה ילדים פלסטינים חולים לבתי חולים בישראל. בין המתנדבים קיבוצניקים רבים וקיבוצים לא מעטים מממנים את הוצאות הדלק
6 דק' קריאה
"אהבה, לימונדה וכתב יד רדוף" הוא שמו של ספרה האחרון, השמיני במספר, מאת לידיה גורדון קנכט מגעתון. סיפור אהבה וגם סיפור מתח, המשלב נגיעות ספרותיות ופילוסופיות במפגש עם כתבי אבן גבירול  "להרוג יהודים, כך
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן