הובא למנוחות סמ"ר שילה יוסף אמיר ממירב שנהרג בפיגוע בקדומים
ביום שישי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים סמ"ר שילה יוסף אמיר בן ה-22 מקיבוץ מירב שבגלבוע, שנהרג בפיגוע שאירע בשבוע שעבר סמוך ליישוב קדומים.
שילה שירת כלוחם בסיירת גבעתי והיה אמור להשתחרר מהשירות הצבאי בעוד כארבעה חודשים. הוא היה אמור לצאת הביתה לשבת, אך עם התקבל הידיעה על רכב פלסטינאי חשוד התארגן יחד עם שלושה חיילים נוספים על מנת לחתור למגע. מחקירת האירוע עולה כי המחבל שהגיע ברכבו ירה לעבר שילה שנפצע באופן אנוש. לאחר שפתח בירי נמלט המחבל מהמקום, חיילי הצוות של שילה הצליחו לאתר ולחסל אותו בצומת מחוץ ליישוב.
אנרגיה לא נגמרת
משפחת אמיר הגיעה לקיבוץ מירב זמן קצר לפני הולדתו של שילה, שלושת ילדיהם הגדולים נולדו בבית שאן ושילה ואחיו הצעיר נולדו בקיבוץ. המשפחה השתלבה מהר והפכה למשפחה מרכזית ביישוב. שילה התחנך בחברת ילדים בקיבוץ ולמד בבית הספר האזורי שקד בשדה אליהו. עם סיום הלימודים עשה מכינה קדם צבאית בקשת יהודה ולאחריה התגייס לשירות צבאי קרבי בסיירת גבעתי והיה מחובר מאוד לצוות, לחיילים ולמפקדים. לקראת שחרורו הצבאי הקרב החל לתכנן את עתידו בקריירה ביטחונית בה ביקש להשתלב.
חבריו ומשפחתו מספרים על אדם מלא שמחה, צחוק ורוח טובה.
רועי אחיו הגדול ספד לו:
"אתה איש של אנשים. יעידו על זה כל החברים שלך שהתאספו כאן, אנשים שנגעת בהם לאורך הדרך שלך בעולם ושאוהבים אותך אהבת נפש. בחור חכם, מצחיק, פתוח וכריזמטי שלא משעמם איתו לשנייה – מגנט חברתי. בימי שישי הצחוק המתגלגל שלך היה הסימן לזה שאתה בבית השבת, ונתן גם הבטחה – או אזהרה, תלוי את מי שואלים – שהבית הולך להיות מלא בחברים עד השעות הקטנות של הלילה. האנרגיה הלא נגמרת שלך הפכה אותך ללב הפועם של הבית, ואני יודע שזה ככה גם במעגלים האחרים שלך.
ברגע הזה בא לי לשים זרקור על מאחורי הקלעים שלך, על הצד הרגיש והילדי שלך, זה שאולי לא היה נגיש לכולם. שילה, בעומק שלך אתה ילד טבע, אומן, ילד סקרן, יצירתי וחולמני. אני זוכר איך כשהייתי לוקח אותך לגן היית מתעכב על כל פרח ואבן ושואל מה זה ועל מה זה, ועל הדרך מוציא אותי מדעתי. שיל, הלב הענק והחם שלך גרם לך להרגיש הכול, לשים לב לכל ניואנס אנושי ולחוות את החיים בעוצמה מטורפת. שמחת, צחקת, נעלבת, כעסת ואהבת בווליום גבוה, וזה לא תמיד היה קל.
בשנים האחרונות ראיתי אותך מתבגר, בוחן את עצמך מבפנים ומבחוץ ונאבק, בטוטאליות ובלי פשרות, להגדיר מחדש את הגבולות של עצמך ולהפוך לאדם טוב יותר בכל המישורים, בתהליך שליטש אותך ליהלום שאתה היום. לאורך התקופה הזאת יצא לנו לשבת שעות על גבי שעות, רגע לצחוק עד דמעות ורגע לדבר לעומק – על נפש, על מורכבות, על חלומות, ועל כאב. בשנים האלה גיליתי אותך מחדש כאח, חבר ומורה דרך.
אנחנו נפרדים ממך היום אחרי שהתמסרת – בטוטאליות שהיא כל כך שילה – למשימה, לערכים ולהגנה על העם והארץ.
שיל, תודה על הזמן שהיה לנו ביחד, והלוואי, הלוואי שהיינו זוכים לעוד ממנו. נוח על משכבך בשלום אחי היקר. אוהב אותך המון – הרבה יותר ממה שאי פעם הרשיתי לעצמי להראות לך".
שילה נטמן בחלקה הצבאית בהר הרצל מתוך חיבור מיוחד לירושלים. הניח אחריו הורים – אורלי ודוד וארבעה אחים – רועי, אסתר, שחר וישי.
