יבול שיא
הרפת והחלב
מטע אבוקדו

הדי בחר לשחרר את הצער במטע האבוקדו, שם אין איש שומע ורואה

2 דק' קריאה

שיתוף:

הדי בן עמר בחר לשחרר את הצער במטע האבוקדו, שם אין איש שומע ורואה. טור לא מצחיק בעליל

המיתולוגיה היוונית מספרת לנו שפעם הוזמן המלך מידאס לשפוט בתחרות נגינה בנבל שנערכה בין האל אפולו לאל פאן. מידאס פסק שהאל פאן זכה בתחרות. אפולו התרגז, ובכעסו הצמיח למלך מידאס אוזני חמור, בטענה שרק חמור יכול לטעות ככה בשיפוט ולפסוק שפאן זכה. 

המלך מידאס החביא מתחת לכובע את אוזני החמור שצמחו לו, אבל מאחר ומעת לעת היה חייב להסתפר, היה חייב לחשוף אותן בעת התספורת בפני הספר שלו. על כן איים המלך מידאס על הספר שאם חלילה יפצה את פיו ויגלה למישהו על אוזני החמור של המלך – יותז ראשו מעל כתפיו. 

הספר התאפק והתאפק ככל שיכול היה, עד לרגע בו חש שאין הוא עומד עוד באצירת הסוד היושב בקרבו, והוא רץ אל גדת הנחל, חפר שם בור עמוק וקרא אל תוך חלל הבור: "למלך מידאס אוזני חמור! למלך מידאס אוזני חמור!" 

ורווח לו והוקל המשא מעליו. 

אז כיסה את הבור והלך לביתו. 

אלא שעל הקרקע שמעל לבור צמחו להם עם הזמן קני סוף, ומדי ערב, כשהייתה הרוח נושבת בין קני הסוף, נשמעה המיה מבין הקנים, המיה שהלכה לכל אורך גדת הנחל: "למלך מידאס אוזני חמור! למלך מידאס אוזני חמור! 

התאונה 

ולמה נזכרתי בסיפור הזה? 

כי בתשעה בספטמבר 2001, יומיים לפני קריסת מגדלי התאומים, קרתה לנינה בתי – אז חיילת צעירה בתחילת שירותה הצבאי ובחופשה מהצבא – תאונת דרכים קשה, שלאחריה שכבה משך מספר חודשים ללא הכרה.

איש לא ידע לומר לנו מה יעלה בגורלה, האם תתעורר אי-פעם, ואם תתעורר, איך יהיה ומה.

טבע הדברים הוא שהתאונה טלטלה את כל המשפחה, ואני לקחתי עלי את תפקיד עמוד התווך שיחזיק אותה, אימצתי לי רוח אופטימית והכרחתי את עצמי להתנתק מרגשות, ולפעול באורח קר ושכלתן – לא להיסחף למקומות של ייאוש, צער ודיכאון.

ניהלנו סדר יום קבוע שבו חניה אשתי עזבה את עבודתה כאחות של קיבוץ עין החורש וישבה בשעות הבוקר עד שעות אחר הצהריים המאוחרות ליד מיטתה של נינה בבית החולים לוינשטיין, אלו השעות בהן המשכתי לתפקד באורח מלא בתפקידי כמרכז המשק והמזכיר של קיבוץ יד-חנה.

אחר הצהריים, בסביבות השעה שלוש או ארבע, סגרתי את המשרד ונסעתי להחליף את חניה ולשבת ליד מיטתה של נינה עד שעות הלילה, כשהמחלקה נסגרה לאורחים ולבני משפחה. אז נכנסתי למכוניתי ונסעתי הביתה.

כך נמשכו הימים, יום מושך אחריו לילה, לילה מביא אחריו יום, ללא כל שינוי, עד שבאחת הפעמים, כשחזרתי מבית החולים בשעת לילה מאוחרת ונכנסתי כדרכי לקיבוץ דרך מטע האבוקדו של קיבוץ יד-חנה, נוסע בשביל המתפתל בין עצי המטע, עצרתי את המכונית בלב-לבו וכיביתי את מנוע המכונית. 

נכנסתי בהליכה אל בין שורות העצים, בעומקו של המטע, רחוק מאנשים ובתים, מקום בו איש לא יראה ואיש לא ישמע. 

ובמקום ההוא, בין עצי האבוקדו של יד-חנה, נתתי לבכי פורקן. 

והוא פרץ בעוצמה. קורע קרביים ולב וריאות, והדמעות מסמאות את הראייה, והכל רוטט בתוכך ומתוכך, לפעמים בבכי ולפעמים בשאגה, עד שהכל נרגע וחזרתי להיות שקט, שוב איש רגוע ומיושב, ונכנסתי למכונית – והגעתי הביתה. 

ואיש לא ידע, ואיש לא ראה, ואיש לא שמע. 

בכי נישא ברוח 

ולמה נזכרתי בסיפורו של המלך מידאס ובסיפורו של הספר שלו ובסיפור על הבור שכרה, אתם שואלים? 

כי ב-20 השנים הקשות והלא-פשוטות שעברו מאז הלילה ההוא, ועוד כיום מעת לעת, כשאני מגיע הביתה לעת ערב או לילה, והרוח נושבת בחוץ ואני עובר ליד עצי המטע ופותח את החלונות, אני יכול לשמוע את הבכי שלי מאז, חי וקיים כאילו לא עברו 20 השנים ההן, והוא הולך עם הרוח בין ענפי העצים במטע עד שלאט-לאט הוא נעלם. 

ואני מקשיב לבכי ההוא מאז ההולך בין ענפי העצים. 

מקשיב עד שאני נרגע. 

ואני עוצר את המכונית ליד הבית, ואני נכנס אל הבית פנימה, וכמו אז, לפני 20 שנה – איש לא רואה, איש לא שומע ואיש לא יודע. 

רק אתם יודעים עכשיו. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
מפקחי היחידה המרכזית לאכיפה וחקירות של משרד החקלאות ופיתוח הכפר סיכלו בסוף השבוע ניסיון הברחת 13 טון דגים ופירות ים מעזה. הדגים הועברו להשמדה ונפתחו הליכים משפטיים כנגד המעורבים בניסיון ההברחה. תחילתו של האירוע 
< 1 דק' קריאה
משרד החקלאות ופיתוח הכפר מגבש מענה לסיוע לחקלאים בנושא פשיעה חקלאית, ומזמין חקלאים לשתף בתובנות מהשטח. המטרה: התאמת המענה לצרכים שיעלו מהשטח והקמת מוקד שיהיה זמין לחקלאים 24/7 משרד החקלאות ופיתוח הכפר קורא לציבור
< 1 דק' קריאה
בזמן שמכונות תעשייתיות ענקיות טווות שטיחים, רוקמות דוגמאות, ומייצרות ברבע דקה את מה שאמור להיות מיוצר בהקפדה ובתשומת לב – יש את מי שעושה את המלאכה כמו פעם, באופן הרבה יותר ידידותי לסביבה והרבה
12 דק' קריאה
שיר אור גורדון ממושב בית זית, מדריכת יוגה ומטפלת גוף נפש, מספרת על הרצון לפתוח מרחב תרגול יוגי רוחני.   אומרים שהתרגיל הכי קשה בתרגול יוגה הוא להניח את המזרן על הרצפה. וכן, להתחיל להגמיש
4 דק' קריאה
להיות רווקה מזדקנת במושב זה גרוע יותר מאשר רווק מזדקן. לרווק מזדקן יש אחות שתדאג לו. רווקה מזדקנת לעולם תהיה עוול על אחיותיה ואחיה ובסופו של דבר על הקהילה. סוף החורף. אני השתדלתי לעשות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן