יבול שיא
הרפת והחלב
אסיל אבו עוואד. המתנה. שמן על בד. 40 50 סמ 1 פרט 1

הצצה לתערוכת סיום

3 דק' קריאה

שיתוף:

ההוויה התרבותית-חברתית והעיסוק ב"עצמי" ובמערכת היחסים המשפחתית אלה הם הנושאים השולטים בתערוכת הסיום של בוגרי ובוגרות המכון לאמנות במכללת "אורנים"

מתערוכת הסיום של בוגרי ובוגרות המכון לאמנות במכללת "אורנים" עולה התאמה בין תכני העבודות המוצגות לבין ההשתייכות הלאומית-תרבותית של יוצריה. בעוד שמרבית מהבוגרים המשתייכים למגזר הערבי, עוסקים בעבודתם בחקר מורשתם והווייתם התרבותית-חברתית, אם מתוך תחושת שייכות וגאווה ומתוך הדחיפות להנציחה ולשמרה ואם מתוך התרסה כנגד האיסורים וההגבלות שהיא כופה על חבריה, הרי שבתערוכתם של הבוגרים היהודים מרכז הכובד נע אל עבר העיסוק ב"עצמי" ובמערכת היחסים והסאגה של המשפחה הגרעינית.  

ית'רב חטיב מתוך הצורך לזכור, לשמר ולהנציח, הטביעה בריבועי חימר דגמים דקורטיביים מתוך דלת בית ילדותה העשויה מקוביות עץ מגולפות בעבודה ידנית. את ריבועי החימר המוטבעים היא הציבה במערך גריד מרווח, ושיבצה ביניהם תבליטים מעץ המעלים אזכורים למלאכות נשיות ביתיות, תבליטים שבאמצעותם, על פי הטקסט שכתבה, היא מביעה את התנגדותה "למחסומים שהחברה בה אני חיה מציבה בפני על מנת שלא אצא מהבית". 

 עמדה דיאלקטית כלפי המסורת והתרבות הערבית נוכחת גם בתערוכה "אותיות חופשיות" של נורא תאופיק. את פני הצופה מקדם בתערוכתה ציור של קליגרפיה ערבית בגוון שחור, הממוסגר והתחום במסגרת עץ ריבועית. בדומה לקירות ולתקרות מסגדים שעוטרו בקליגרפיה ערבית, הקליגרפיה של תאופיק חורגת ממסגרתה, מתפשטת, ו"מטפסת" על הקירות ותקרת חלל תצוגתה, אך הפעם, האותיות הסדורות פורקות עול והופכות לקו חופשי ומשוחרר, מאולתר ואקספרסיבי. בהתייחס לעבודתה היא כותבת, בין היתר : "…כבחורה מוסלמית, ערבייה ופלסטינית שחיה באמצע מגבלות חברתיות ופוליטיות… רציתי לשפוך אור על הכעס והמרד שהרגשתי מהרגע בו הכרתי את המציאות והייתי מודעת לחסמים ולהגבלות הבלתי רצויים שמקיפות אותי…".  

"כן, אני בדואית" 

את העבודה הפמיניסטית הידועה של ג'ודי שיקגו "מסיבת ארוחת הערב" משנות ה-70 של המאה הקודמת, "מתרגמת" מריא כעביה לתרבותה. במיצבה, הקרוי "כן, אני בדואית", היא פרשה ופיזרה על הרצפה במבנה מלבני קפה שחור, עליו מונחים בצורה סדורה צלחות העשויות חימר כשבמרכזן סכו"ם העטוף בשקיות מבד. לצד ובצמוד לצלחות מוצבים גביעי יין מזכוכית שבקרקעית כל אחד מהם, במקום היין האסור לשתייה על פי דתה, מונחת פקעת של חוט תפירה שחור המתדמה למשקע של קפה שחור. על קירות חלל תצוגתה, תלויות במסגרת, רקמות של פסים אדומים אנכיים המשעתקים את דגמי הקעקועים המקועקעים על פניהן של הנשים הבדואיות.   

אסיל אבו עואד כותבת בין היתר בהתייחס לתערוכתה: "במסורת העדה הדרוזית שלנו, נהוג שכל מבוגר יכין את הבגדים בהם ייקבר לאחר מותו… בעבודתי אני מתמודדת עם הפחד מאובדן והנטישה של הגוף". כביטוי ישיר לפחדיה, היא מציבה על כיסא את השמלה, "בגד המוות", בהתאם לתנוחת הגוף הנעדר של היושבת עליו. לצד עבודת וידיאו, מוצגים עוד בתערוכתה שני ציורי שמן המפגינים מיומנות טכנית, כשבאחד מהם מצוירות שלושה דורות מנשות משפחה בחיבוק אמיץ כשדמותה של הסבתא מהווה את המוקד להערצה ולרגשות החום והאהבה.    

מוסר, דימוי גוף והפרעת האכילה 

זאב פפאוצן מציג סדרת ציורים אקספרסיביים "משולחי רסן" המטיבים להקרין תחושה של אי-שקט, צרימה, תזזיתיות, וסערה רגשית. בציוריו היותר משובחים – כשבאחד מהם מתואר עירום נשי ובשני זוג מתעלס – הדמויות נטמעות לחלוטין ומתפוגגות ברקען.     

בשני ציורי שמן משובחים מתוך תערוכתה, רותם זרקה זך מחליפה "תפקידים" בין הורה-ילד. בעוד שבציור "דיוקן עצמי" היא שוכבת על שמיכה רכה בעירום ובתנוחה עוברית, הרי שבציור "אמא, אבא ואני" היא יושבת על ספה, פניה ומבטה פונים ישירות לצופה בעוד ראשו של כל אחד מהוריה רכון ונח על ירכיה, והם נראים כשני ילדים המבקשים נחמה בחיקה והיא, הבת, מנחמת ומגוננת עליהם בידיה.   

בעבודת הווידיאו "הבל" של ליאור ברנע כהן, המתייחסת, בין היתר, על פי הטקסט שכתבה "… לשאלות של מוסר, דימוי גוף והפרעת האכילה איתה אני מתמודדת מילדותי", נראית ברנע כהן עומדת מאחורי הדופן האחורית של אמבטיה גבוהת דפנות, מתכופפת ומתרוממת חזרה כשהיא אוחזת בידיה מארזים ושקיות של מזון יבש ובקבוק קוקה-קולה, אותם היא פותחת ושופכת את תכולתן לתוך האמבטיה וזורקת את השקיות הריקות לצידי האמבטיה. סדר הפעולות הסיזיפי הנ"ל, חוזר על עצמו במשך דקות ארוכות. בהמשך, לאחר שערבלה בידיה את תכולת האמבטיה וזורקת חלק מהעיסה הבוצית אל מחוץ לאמבטיה – עיסה המטפטפת גם על הדופן הקדמית של האמבטיה, דופן הנראית עתה כציור מופשט שהתהווה באקראי, היא נכנסת לתוך האמבטיה, מתפלשת "רוחצת" ו"מטהרת" עצמה בעיסה הבוצית, שוכבת ברוגע ומניחה את ידה ברפיון לאורך הדופן הקדמית של האמבטיה, תנוחה המעלה על הדעת את הציור "מות מארה"(1793) של ז'אק לואי דוד. סרט הווידיאו נחתם ביציאת ברנע כהן מן האמבטיה ובהפיכת האמבטיה על צידה וריקון תכולתה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
בכנס, בהשתתפות עשרות רפתנים מהדרום ונציגים מהרשות הפלסטינית, הוצג המיזוג בין חברות פרוג'קט בר והרמן שיווק וכן הובאו סקירות מקצועיות להעשרת הידע של ציבור הרפתנים. בכנס הוצגה השותפות החדשה בין 'פרוג'קט-בר', בבעלות 50% של
2 דק' קריאה
בזמן שמכונות תעשייתיות ענקיות טווות שטיחים, רוקמות דוגמאות, ומייצרות ברבע דקה את מה שאמור להיות מיוצר בהקפדה ובתשומת לב – יש את מי שעושה את המלאכה כמו פעם, באופן הרבה יותר ידידותי לסביבה והרבה
12 דק' קריאה
שיר אור גורדון ממושב בית זית, מדריכת יוגה ומטפלת גוף נפש, מספרת על הרצון לפתוח מרחב תרגול יוגי רוחני.   אומרים שהתרגיל הכי קשה בתרגול יוגה הוא להניח את המזרן על הרצפה. וכן, להתחיל להגמיש
4 דק' קריאה
אורי גנני מספר על ילדותו בכפר ויתקין, על מעשי קונדס שערך עם חבריו במושב ועל העצב העמוק שבהתבגרות  האוצר ממרסיי  נושא , שמאד היינו ערים לו בילדותנו בכפר ויתקין, היה עתיקות. זה היה בעיקר
4 דק' קריאה
להיות רווקה מזדקנת במושב זה גרוע יותר מאשר רווק מזדקן. לרווק מזדקן יש אחות שתדאג לו. רווקה מזדקנת לעולם תהיה עוול על אחיותיה ואחיה ובסופו של דבר על הקהילה. סוף החורף. אני השתדלתי לעשות
לרגל הוצאת ספר הילדים "לשרהיה שיר שמח" מספרת השחקנית והמחזאית רובי פורת שובל, כיצד למדה להשתמש בשמחה ככלי להתמודדות עם מצבי לחץ – ועל העולם הקסום שגילתה בסבתאות הספר "לשרהיה שיר שמח" הוא לא
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן