יבול שיא
הרפת והחלב
ועידת התנועה הקיבוצית צילום דנה בר און

מאז שנות ה-80 המוקדמות התנועה הקיבוצית לא הקימה ולו קיבוץ אחד

2 דק' קריאה

שיתוף:

השתתפתי בוועידת התק"צ כציר מטעם אורטל. תחושתי הייתה שהוועידה נקבעה כסרח עודף לכנס הנהגות הקיבוצים השמיני, אליו היא הוצמדה.

כנס ההנהגות הוא אירוע יוקרתי ונוצץ ולמעשה הוא הוועידה האמיתית של התנועה. אבל הוא דומה יותר ל"וועידת ידיעות אחרונות": יוקרתי, מעניין, נואמים בו אח"מים, אבל אין לו שום סמכות לקבל החלטות.

הוועידה, לעומת זאת, היא המוסד הדמוקרטי העליון של התנועה. התקנון מחייב כינוס ועידה בכל ארבע שנים, והתרשמתי שהיא נועדה במידה רבה לסמן V.

השתתפתי בוועידה מתוך רצון להשפיע, בתקווה שתהיה זו ועידה שתצא ממנה בשורה לקיבוצים ולחברה הישראלית. הבשורה שקיוויתי לה, היא החלטה שהתנועה חוזרת להקים קיבוצים חדשים.

מאז שנות ה-80 המוקדמות התנועה הקיבוצית לא הקימה ולו קיבוץ אחד. מה טעם קיומה של תנועת התיישבות, אם אינה מיישבת? זהו ביטוי לניוון.

כעת, כשממשלת ישראל מובילה מהלך של חידוש ההתיישבות החדשה בנגב ובגולן, מן הראוי שהתנועה הקיבוצית תיטול חלק מוביל במשימה הלאומית.

מטרתי בוועידה הייתה להביא לקבלת החלטה כזאת. קיוויתי שתהיה זו ועידת מפנה, שבה תחזור התנועה, לאחר שלושה עשורים וחצי, לייעודה.

בחוג שבו השתתפתי הצעתי הצעה בדבר הקמת קיבוצים חדשים והחוג אימץ את הצעתי. ללא כל תיאום מראש, לפחות עוד שלושה חוגים קיבלו הצעה דומה.

כשהוצג במליאה הנוסח הסופי של ההחלטה, אכן הוזכרה בה הקמת קיבוצים חדשים, אך בניסוח שהתנועה "תבחן הקמת קיבוצים חדשים". נו, תבחן. אין התחייבות. אפילו לא "תשאף". תבחן. החלטה פָּרְוֶה.

הצבעתי בעד. מה יכולתי לעשות? להצביע נגד? הרי בסך הכל הסכמתי עם כל מה שכתוב בסעיף ואפילו הצלחתי להכניס לתוכו את נושא ההתיישבות הצעירה.

האמת היא שהצבעתי בעד כל הסעיפים וכך נהגו כולם, כי כל ההחלטות היו פָּרְוֶה. שום אמירה משמעותית, שעלולה לעורר מחלוקת. אמירות כלליות, שאין סיבה להתנגד להן, אך אין בהן בשורה.

אציג דוגמה שהפריעה לי. בהצעה המקורית שעלתה לוועידה הופיעו המילים "מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית". בנוסח הסופי, נעלמה המילה "ציונית" מהגדרת המדינה ועברה ל"התנועה הקיבוצית, כתנועה ציונית". למה הוסרה המילה ציונית מהגדרת המדינה? 

תהיתי על כך במליאה ונעניתי שהמילה מיותרת והוחלט להסתפק בהגדרה המופיעה במגילת העצמאות. אלא שבמגילת העצמאות נכתב "מדינה יהודית" והמילה דמוקרטיה כלל אינה מופיעה בה.

כפי שנכון להוסיף "דמוקרטית", למה לא נכון להוסיף "ציונית"? למישהו הפריעה, משום מה, המילה "ציונית" (!) והיא הוזזה להגדרת התנועה כציונית.

העיקר לא להרגיז אף אחד. שניתן יהיה להציג אחדות. ואכן, אחרי ההצבעה הנפרדת על כל סעיף הייתה הצבעה כללית על ההצעה כולה והיא התקבלה פה אחד.

התאפקתי לא להיות הילד הרע ולהתנגד או להימנע. אבל האמת היא שהנוסח היה כזה שאפילו אין טעם להתנגד לו.

אני רואה בוועידה החמצה. לא יצאה ממנה בשורה. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
שר החקלאות ופיתוח הכפר, עודד פורר: "הימים האחרונים היו קשים במיוחד והביאו את החקלאים להפסדים. אני מברך על מתווה חשוב זה שגובש על-ידי גורמי מקצוע במשרד החקלאות ורשות המיסים, שייתן מענה מהיר, יזרז את
< 1 דק' קריאה
ד"ר שוקי לשם הוציא ספר מיוחד במינו על אח מיוחד ולא שגרתי ("הוא לא כבד, הוא אחי", הוצאת אוריון), ובו הוא מדבר בפתיחות על הקנאה בחברים שיש להם אחים "רגילים", על הבושה שחש מאחיו
8 דק' קריאה
עמותת 'להתחיל מחדש' שהוקמה על ידי שרון כהן, פועלת להצלת חמורים ושאר בעלי חיים שכבר מאות שנים חיים בהזנחה חמורה וסובלים התעללות קורעת לב. "נשבר לי הלב" אומרת שרון כהן מייסדת העמותה להתחיל מחדש
2 דק' קריאה
בזמן שיוצרים מכול העולם שואבים השראה משאון העיר והרעש – לוהאריה שואבת את השראתה מהחיים השלווים במושב. השקט, פכפוך מי המזרקה בגינה, המעיינות הזורמים ואפילו נקישה של נקר על העץ – כולם מובילים אותה
4 דק' קריאה
לפני 16 שנים הקים יובל רוט, בן חצרים, שאחיו אהוד נרצח ב-1993, את "בדרך להחלמה", עמותה המסיעה ילדים פלסטינים חולים לבתי חולים בישראל. בין המתנדבים קיבוצניקים רבים וקיבוצים לא מעטים מממנים את הוצאות הדלק
6 דק' קריאה
"אהבה, לימונדה וכתב יד רדוף" הוא שמו של ספרה האחרון, השמיני במספר, מאת לידיה גורדון קנכט מגעתון. סיפור אהבה וגם סיפור מתח, המשלב נגיעות ספרותיות ופילוסופיות במפגש עם כתבי אבן גבירול  "להרוג יהודים, כך
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן