יבול שיא
הרפת והחלב
תמונה 3 יונת אור בית

התשוקה לעץ

3 דק' קריאה

שיתוף:

"הפכתי את זה לשליחות אישית שלי. כולנו חדורי מטרה להחזיק את העסק לזכר יונת". צליל דיבקר (32) מבארי, מנהלת התפעול בגלריה "עיונה – סיפור פשוט בעץ" אותה הקימה יונת אור (51) שנרצחה בשבת השחורה ב-7 באוקטובר מבטיחה להמשיך את דרכה של יונת

*תמונה ראשית: ביתה של יונת עם הרהיטים פרי עיצובה. צילום: מאיה חבקין

"יונת עסקה בחומר וביצירה" מספרת צליל. "אביה עבד בנגרייה וכל ילדותה היא הסתובבה שם וספגה ממנו את האהבה לחומר.  

שנים רבות קיננה ביונת התשוקה לעץ, למרות שעבדה בהנהלת החשבונות של הקיבוץ. התשוקה הפכה לתחביב מהצד, כשיונת מחדשת ומעצבת רהיטים ישנים. "התחביב התקדם ויונת קיבלה אזור קטן בנגרייה לעבוד בחידוש הרהיטים, ועם הזמן העסק הלך וגדל עד שכל מתחם הנגרייה היה שלה. "עיונה" הוא סטודיו לעיצוב וייצור רהיטים, כשיונת הייתה מלווה את הלקוח מתחילת ההזמנה ועד המוצר המוגמר. יש גם דגמים קיימים אבל לקוח שרצה התאמה אישית עבד מול יונת, היא זו ששרטטה ועיצבה בהתאם לרצון ולצורכי הלקוח.

תמונה 2 נגריה בארי
עובדים בנגרייה בימים אלו. ממשיכים את החלום של יונת שנרצחה. צילום: מהאלבום הפרטי

פחד מוות 

בשבת השחורה נרצחה יונת. במשך שבועיים לא נודע מה עלה בגורלה ובגורל משפחתה ורק לאחר שבועיים זוהתה גופתה. בעלה של יונת ושני ילדיה נעם (בן 16) ועלמה (בת 13) נחטפו לעזה. יהלי (בן 18) בנם הבכור, מתנדב בשנת שירות בצפון הארץ ולא היה באותה השבת בבארי. נעם ועלמה חזרו במסגרת העסקה להחזרת החטופים, דרור נותר בשבי חמאס.   

גם צליל שהתה בממ"ד שבביתה באותה שבת שחורה "יש לי ילד בן שלוש שהיה אצל אביו בשדרות כך שהייתי לבד בממ"ד. זה פחד מוות, סיטואציה מפחידה, קשה להסביר. רק בדיעבד התגלה גודל האסון. אני חולצתי לאחר 14 שעות בממ"ד ולקח לכולנו זמן להבין את מי איבדנו, מי נרצח ומי נחטף. ניצלתי בנס ואני מרגישה שיש לי שליחות להקים את הנגרייה שהייתה מפעל החיים של יונת. היא עבדה קשה להקים את העסק ולתחזק אותו. אני והנגרים שעובדים בגלריה יודעים שלא הייתה רוצה שהמקום ייסגר. כולנו התגייסנו ואנחנו עובדים קשה כדי להרים חזרה את העסק". 

הנגרייה ממוקמת בבארי, שלושה נגרים מאופקים, נתיבות ומיישוב ליד באר שבע מגיעים בכל בוקר באישור הצבא כדי לספק ללקוחות את ההזמנות. "הנגרים ומנהלת התפעול במקום, כולם מהיישובים בסביבה. הם לא התפנו ורצו לחזור לעבוד. לא תמיד העבודה היא בימים מלאים, עוד לא חזרנו לקצב עשייה מלא, אבל כולנו משתדלים לקדם את העבודה במטרה לספק את ההזמנות שנעשו לפני ה-7 באוקטובר".

PHOTO 2023 12 18 11 09 25
צליל דיבקר, מנהלת התפעול של "עיונה". משתדלים לספק את ההזמנות שנעשו לפני ה7- באוקטובר. צילום: מהאלבום הפרטי

צליל עצמה שוהה במלון בים המלח אליו פונתה מרבית קהילת בארי ומשם היא מקדמת את עבודת הסטודיו. "הדברים עוד לא לגמרי ברורים. לנו חשוב לשמור על הקו העיצובי של יונת, על הרהיטים שחלמה ועיצבה. יש מגוון גדול ורחב של עיצובים. כרגע אנחנו עוד לא פנויים ללקוחות חדשים והעבודה מתרכזת בלספק את ההזמנות למי שהזמין לפני האסון. בהמשך אנחנו מתכוונים לאפשר הזמנות חדשות. אנחנו רוצים לשמור על העיצובים שלה, על התכנונים שלה ועל החלומות שלה ולא לסטות מהקו שלה. לשמור על הנגרייה כאילו היא בחיים. הפכתי את זה לשליחות אישית שלי. כולנו חדורי מטרה להחזיק את העסק לזכרה של יונת". 

"שלא נוותר, שנחלום ונגשים"

בפוסט שפרסמה יונת לפני ראש השנה היא כתבה: ״אני שבניתי את העסק בעשר אצבעות עם הרצון החזק שלי והנחישות להצליח. אני שמפיחה בעצמי את הביטחון שמה שאני עושה הוא הדבר הנכון עבור הלקוחות שלי ועבורי. שמדייקת ומשפרת ומכוונת מחדש, שמתמודדת עם אי הוודאות והחששות. ובתוך כל זה שומרת על עשייה – אותה עשייה שמוכיחה לי מה עובד נכון עבורי.

Screenshot 2023 12 19 115758
יונת אור. עובדי הסטודיו נחושים להמשיך את החלום שלה. צילום: מהאלבום הפרטי

וזה לא תמיד פשוט ודורש אנרגייה גבוהה, מוטיבציה וחיבור חזק לערכים שלי, למטרות שלי ולמה שחשוב לי בחיים. מאחלת לכולנו שלא נוותר, שנחלום ונגשים״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ואז אחיה הקטן, שואל: "לאן היא נעלמה?" והאם בכאבה נאלמת, והאב בצערו מקמט את מצחו – והם משתדלים, באמת משתדלים, לתת תשובות לילד קטן שמחפש את אחותו ולא מוצא הגיון במציאות החדשה  זה מתחיל
פרופ' חיים רבינוביץ', מדען עתיר-מעש ותהילה בתחום המחקר החקלאי, כיהן כדֶקָן הפקולטה לחקלאות ברחובות וכרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים * בין היתר ידוע רבינוביץ' כמי שפיתח את עגבניות השרי באשכולות, שהפכו ללהיט עולמי * אחד
10 דק' קריאה
מה גורם לו לאדם להיות תמיד במקום של נתינה? * הנתינה של רון פרומרמן תמיד באה ממקום של לרצות לשמח את האחר, השמחה היא המוטו * במהלך חייו, רון מתנדב למען החיילים הבודדים, גם
7 דק' קריאה
אומנית, עוסקת בציור, איור ועיצוב גרפי. "נולדתי בכפר סאלד וגרתי כאן מרבית חיי. אדמת עמק החולה היא הבית שלי והנופים הם הלב, ואני לא מפסיקה להתפעל מכמה יפה הטבע שלנו כאן ומביעה את זה
2 דק' קריאה
המוות שפלש חזק מדי לתוך הקיבוץ, הריק שבין האין חג לאין חול וכלב חרדתי אחד *תמונה ראשית: תורן בכניסה לבארי. במקום יום העצמאות נפער חור  והינה, לפחות אצלי, השתרר לו פוס מוזר כזה. פוס
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן