"אהבה, לימונדה וכתב יד רדוף" הוא שמו של ספרה האחרון, השמיני במספר, מאת לידיה גורדון קנכט מגעתון. סיפור אהבה וגם סיפור מתח, המשלב נגיעות ספרותיות ופילוסופיות במפגש עם כתבי אבן גבירול
"להרוג יהודים, כך הסביר לה רפאל, מנהל הספרייה של הפקולטה למדעי הרוח בלאון, וחייך אליה חיוך מרגיע חושף שינים לבנות, זה לשתות לימונדה- שהיא בעצם יין עם סוכר ולימון- בכל ימי הפסחא. כך זה היה ב- 1391, כאשר כל האספסוף, או כאלה גם שלא היו אספסוף, הלכו מבית מרזח אחד לשני, שתו הרבה לימונדה טרייה, ואחר כך פנו כמו גל שוצף לשכונה היהודית (…) והרגו, אנסו, בזזו והרסו מכל הבא ליד". כך נפתח הספר "אהבה, לימונדה וכתב יד רדוף", ספרה השמיני במספר של לידיה מגעתון.
גבריאלה גיבורת הספר מגיעה ללאון שבספרד בחיפוש אחרי כתבי יד בעברית. "הדמות המרכזית היא קצת ממני" אומרת לידיה, ילידת אורוגוואי, שעלתה ארצה בשנת 1964 וכהמשך להיותה חניכה בשומר הצעיר הגיעה לקיבוץ געתון. "הייתי בלאון עם מלגה לדוקטורט וחיפשתי נושא. רציתי לכתוב על תנ"ך שמתורגם ללדינו אבל הרעיון נגנז". בסיפור מגלה גבריאלה כתבים של אבן גבירול שמעולם לא נמצאו. "באמת יש כתבי יד שלו שאמורים להיות קיימים אך מעולם לא נמצאו" מסבירה לידיה. "בתקופת ימי הביניים לא רצו לתרגם אותו לעברית כיוון שכתביו לא עסקו בנושאים הלכתיים יהודיים אלא עסקו בפילוסופיה יוונית. אני אוהבת את השירים שלו ואת דמותו. הוא היה אומלל והשירים שלו ספוגים בכאב".
הסיפור הרומנטי על הסטודנטית שמגלה כתב היד שמעולם לא נמצא ובדרך גם אהבה חדשה מתפתח לסיפור מתח, כאשר מישהו מנסה לשים ידו על כתבי היד מסיבות דתיות ובעבור בצע כסף.
בנוסף לסיפור האהבה ההולך ונרקם ולסיפור המתח, משולבת גם היסטוריה הקשורה לתקופת האינקוויזיציה בספרד ולתהלוכות הדתיות שמתקיימות בימי חג הפסחא. "הפסלים של ישו נראים חיים, עם דם, ואנשי התהלוכה הולכים עם מצנפות מחודדות הדומות לקו קלאס קן. בתור יהודייה זו חוויה מפחידה".
איך אישה שנולדה בדרום אמריקה כותבת ספרים בעברית?
"נשלחתי על ידי הקיבוץ, שהיה נראה לי בהתחלה כמו מחנה קיץ, לירושלים לסמינר הוראה על מנת שאוכל ללמד את חניכי חברת הנוער, ותוך כדי למדתי את השפה העברית".
לידיה ממשיכה ללימודי תואר ראשון בספרות בחיפה, כאשר אחד המרצים היה א.ב. יהושוע שהעביר לסטודנטים סדנאות כתיבה, והביא סופרים נוספים להרצות בפני סטודנטים. "באחת הסדנאות אמר לי יורם קניוק שהסיפורים שלי ראויים לפרסום ויצר את הקשר עם 'ספריית פועלים'", כך נפגשת לידיה, אז בחודש התשיעי להריונה, עם נתן יונתן שמוציא לאור את ספרה הראשון "לאטלנטיס וחזרה" (1987), שמואל כץ מגעתון אייר את עטיפת הספר.
לידיה ממשיכה לכתוב ובעת שהותה בשליחות באיטליה כותבת סיפורים נוספים, בהם אחד שזכה בפרס ותורגם לאנגלית ומתפרסם בספר "תסריט דרום אמריקאי-סיפורים" (ספריית הפועלים, 1989).
על ספרה האחרון, כאמור השמיני במספר, עבדה כשנה יחד עם העורך רן יגיל, שערך גם את ספרה הקודם "עוברת אורח" (פרדס, 2014). "ספר חושפני, שיש בו הרבה מוטיבים שלקוחים החיים שלי. ספר שאני מאד אוהבת".
