יבול שיא
הרפת והחלב
יונתן גולד ציורים

יונתן גולד, צייר – צבע

2 דק' קריאה

שיתוף:

כשמתבוננים בעבודותיו של יונתן גולד, בן קיבוץ אפק, המוצגות בתערוכה "לבעוט בדלי", במשכן לאמנות עין חרוד, אי אפשר לטעות. ברור ששורשיו נטועים עמוק בהווייה הקיבוצית

יונתן גולד (49) נולד וגדל בקיבוץ אפק. הוא התחיל את דרכו האמנותית אצל דניאל פרלטה בתל חי, ב-1988. "הייתי בן 16 ואלה היו בין השנים המאושרות בחיי" מספר גולד, "זאת הייתה תוכנית לימודית שנועדה לבני נוער שלא הסתדרו בחינוך הפורמלי, למדנו את כל מה שנחשב אמנות בזמנו, צילום, הדפס, פיסול וכו'. את רב ההכשרה המקצועית שלי קיבלתי שם.  

גולד הוא בוגר מכללת תל חי, אוניברסיטת חיפה, המדרשה לאמנות וה"רייקס אקדמי" באמסטרדם ("אלה היו שנתיים אינטנסיביות מאוד, באותו זמן נולדה גם בתי הבכורה.

ארבעה גברים ודלי
ארבעה גברים ודלי

לאחר מכן המשכנו לברלין וב-2007 חזרנו לארץ"), הציג בתערוכות בארץ ובעולם, זכה במספר פרסים (בהם פרס שרת התרבות ב־2008) וכיום מלמד במחלקה לאמנות בשנקר ובמכון הטכנולוגי בחולון.

הציורים מצביעים על המתח בין עברו בחברה סוציאליסטית לבין ההווה שלו בתור אמן החי בתל אביב ומתבונן על העיר הגדולה, כך הוא מעיד על עצמו, אז הוא מרשה לעצמו "לבעוט בדלי", לשבור נורמות ומוסכמות ולשבש את הזיכרונות הנוסטלגיים.

התערוכה (אוצרים: יניב שפירא, נטע גל-עצמון) כוללת כ־30 עבודות גדולות, החל מ-2014 ועד היום, והיא מחולקת לסדרות: "צבעים", "מתרחצות", "קבוצה" ו"ועדות קבלה".

הנושאים בהם עוסק גולד הם יחסים בין אנשים ובמקומו של היחיד, הצייר, כחלק ממערכת או מקבוצה. את היחסים המתוארים המשרטטים תפיסה מקיפה הוא מכנה "חילוניות מקומית".

הוא מתמקד ביחס בין הגוף לבין סביבתו הפיזית והיומיומית: לעיתים תכופות, הוא ממקם את גיבוריו בחללי פנים (חללים ביתיים, משרדים, מקלחות ציבוריות), במקרים אחרים, הרקע להתרחשות מופשט, ומאופיין רק במרומז כמרחב אורבני או כנוף פראי.  

גולד משתמש בטכניקה יוצאת דופן ועושה שימוש בדבק, בפיגמנטים ובשעווה, הוא פועל, לדבריו, כ"צייר-צַבָּע". "אני תופס את הצייר כחלק מגילדה של בעלי מקצוע. ההיבט הטכני מרכזי לפעולת הציור. אני אוהב את הצבע, את הפיזיות שלו" הוא אומר. 

מה ששבה את ליבי בתערוכה הוא השילוב בין הטכניקה לנושא, שילוב שיוצר הרגשה של שלמות החוויה. כאילו פתאום מובן מאליו שהדרך הכי נכונה לתאר את ההוויי האנושי-קיבוצי הוא באמצעות מריחות צבע גדולות, ממש לא עדינות, לא מתנצלות. גולד אומר את מה שיש לו להגיד בגלוי אך לא בבוטות, התחושה היא שהוא מסביר לנו לאט כדי שנבין מהר.

תערוכות במשכן לאמנות עין חרוד

יונתן גולד "לבעוט בדלי", אוצרים: יניב שפירא, נטע גל-עצמון

הילה לביב "לשכוח דברים יפים", נעה רז מלמד "דמטר ופרספונה", מאיר אגסי "22 הלכי רוח" 

אוצר: יניב שפירא 

נעילה: 18.12

מיתולוגיה משפחתית, שאלת היחסים בין יחיד וקבוצה ועיסוק בהלכי רוח ביוגרפיים וקולקטיביים שזורים בארבע התערוכות המוצגות במשכן לאמנות, עין חרוד: התערוכות של יוני גולד ושל נעה רז מלמד חושפות מתחים חברתיים, יחסי אמון בין יחיד, קבוצה ומערכת משפחתית או ממסדית, לצד מבט עכשווי ומפוכח על רוח החלוציות הציונית והתמורות שחלו בה במהלך השנים.

התערוכה של הילה לביב מתמקדת במטען שנושאת השושלת המשפחתית שלה ובמרכזה עיסוק בזיכרון אישי, משפחתי ותרבותי. סדרת העבודות של מאיר אגסי "22 הלכי רוח" מספקת הצצה אל אוספי המשכן לאמנות ומהדהדת את מנעד התדרים של שלוש התערוכות האחרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבי לב כבר בן 83 ולאורך שנות חייו, גם כשעבד כשכיר במשך 34 שנה ב"האחים מילצ'ן", תמיד היה חקלאי ופרדסן * לפני כחודש השיק את "לב של חקלאי" – ספר זכרונותיו, מנעוריו כחקלאי וכאחיו
10 דק' קריאה
אני כותב כמה ימים לפני יום הזיכרון לחלל צה"ל ויום העצמאות. מלא רגשות ובעקר תפילות – אני מאחל לכל החטופים לחזור הביתה מהר, שכוחות הביטחון ישמרו על השלום ועל עצמם, שכל הפצועים והמשפחות שעברו
3 דק' קריאה
במושב משֹואות-יצחק בדרום יש שתי אנדרטאות זו לצד זו – האחת לזכר הנספים בשואה והשנייה לזכר הנופלים במלחמות ישראל * אבנר חורש – מורה דרך וחבר המושב דור שני – מספר על תולדות היישוב,
6 דק' קריאה
שחקנית החיזוק בת ה־107 שבוחרת להסתכל קדימה * תמיד מעדיפה לראות את הכוס החצי מלאה  השבוע סיפר לי מושבניק שלא מזמן הוא חגג יום הולדת 70. איחלתי לו מזל טוב ושאלתי איך חגגו. בקול
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן