you can look here xxx free
indiansexstories
tu dai tai tu.
יבול שיא
הרפת והחלב
מסעות גברים

יוסי אשור, מקיבוץ עין דור, מוביל גברים למסעות הזויים בארץ

6 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

יוסי אשור גדל בהוד השרון אבל ממש לא רואים את זה עליו. הוא בקיבוץ עין דור שבע שנים, יש לו שלוש בנות, היו לו ארבע אהבות (בנותיו הן מהזוגיות השנייה). הוא עצמאי, בעל עסק לעבודות אלומיניום "אני עובד בעבודה פיזית, זה גורם לי להרגיש גברי, חזק וסקסי".

הוא מעביר פעילויות בנושא גבריות ומיניות ומרצה על כך "אבל הכי הכי אני אוהב שטח, לטייל ולהיות עמוק בטבע", אז הוא מוציא טיולי גברים. מה הם טיולי גברים ובשביל מה זה טוב? ישבנו על קערת תמרים (יוסי טבעוני) ודיברנו.

אין סוף שבילים
אין סוף שבילים

"סוג אחד של טיול גברים הוא מסע גבולות" מספר יוסי, "הרעיון הוא ללכת קילומטראז' לא הגיוני ביממה אחת, 24 שעות בלי שינה. הלכנו למשל מגבול סוריה (עין זיוון) עד חוף אכזיב.

לפני שנה הקפנו את הכנרת בחורף והייתה שנה שניסינו ללכת את כל בקעת צין במדבר עד ים המלח אבל הלכנו לאיבוד. היינו נווטים טובים אבל אחרי 18 שעות הליכה תחושות הזמן, המרחק והכיוון השתבשו וקרסו. חתכנו למכתש הקטן עד שהיה שביב קליטה סלולרית, שם ביקשנו שיאספו אותנו.

השנה הלכנו מים תיכון עד ים כנרת, מסע שהיה יחסית קצר, 64 ק"מ. יש את הרגע בו החשכה יורדת ומתחיל קושי אמתי, שם ההכרה משתנה, כמו במסע פסיכדלי, שם מתחיל החלק המשמעותי, שם אנחנו פוגשים את עצמנו.

במסע הזה משתתפים רק גברים ואנחנו מרימים אחד את השני. מחזיקים את הרצון המשותף, יש בזה איכות זכרית. גם כשהגוף קשה לו והשכל אומר שזה מסוכן, טיפשי ולא הגיוני, יש הרגשה של אחווה. התחושה של 'אני רואה אותך, אני אתך, נעשה את זה ביחד', תחושת וודאות."

נשים לא יכולות להשתלב בכל הכיף הזה? כי קטן עליי 64 ק"מ.

"לא. רוב הפעילויות הן לגברים. אם תצטרף אישה, ויש הרבה בקשות, כל המרקם ישתנה. בקבוצה של מאה גברים, כשמגיעה אישה אחת, יש סיכוי טוב שיופעל אצלנו האגו, שנהפוך לתחרותיים ושוויצרים. זה לא אשמת האישה, זה שלנו. רובנו לא יכולים להיות בנוכחות נשים ולא להיות מופעלים על ידי הנוכחות הזאת. סביבה גברית מייצרת שקט ובהירות, כמו שיש מעגלי נשים שבהם האנרגיה אחרת."

מי הם הגברים שמגיעים למסעות האלה? יש ביניהם אנשים נורמלים?

"מסע גבולות הוא קיצוני, לא מתאים לכל אחד. מבחינת כושר מומלץ להגיע בכושר בינוני ומעלה, אבל חשוב החוסן המנטלי. מגיעים גברים שכבר התנסו באתגרים דומים, ויודעים, מתוך חוויה, שהגוף שלנו מסוגל להרבה יותר ממה שהשכל הרגיל אומר.

משתכשכים במים
משתכשכים במים

סוג שני של טיול גברים הוא טיול גברים בעירום, שזה הדבר שאני הכי שמח וגאה שאני עושה בחיים שלי היום. משם אני חוזר בתחושה שאני עושה את מה שאני טוב בו."

מה קורה שם בטיולים האלה?

"קודם כל חווית שטח של 24 שעות. ישנים בשקי שינה, מדורה. אני מאמין שהטבע עושה לנו טוב, מרפא, ושעצם הנוכחות בטבע כבר גורמת לכך שנחזור הביתה כשאנחנו מרגישים חזקים וצלולים יותר.

בנוסף, יש את החוויה של להיות בחברה גברית שמדברת דיבור רגשי. זה לא מובן מאליו. יש גברים שזה מעורר אצלם אימה. זו חוויה שיכולה להיות מרגשת, חזקה, לפעמים עד דמעות.

כמו לשתות נקטר בטעם לא מוכר, אבל כל כך טעים. אנחנו כל כך צמאים לזה. אנחנו לא מרגישים את הצמא הזה כי התרגלנו אליו, אבל פתאום כשטועמים אומרים 'אה, ככה זה יכול להרגיש'."

אמרת משהו על עירום.

"יש עירום או לפחות הזמנה לעירום. כל אחד מתפשט בהתאם לגבולות האישיים שלו. יש כאלה שבשבילם להוריד חולצה זה כמו לחצות את ים סוף ויש כאלה שבשבילם להסתובב עירומים ויחפים זה טבעי."

איך זה קורה?

"עבודת התפתחות אפשר לעשות בכל מיני נתיבים: דרך הראש – למידה, הרצאות, הגות. זו דרך נהדרת. דרך אחרת היא לפתוח את הלב, ללמוד לייצר אינטימיות, לדבר דיבור רגשי, להרגיש נינוח כשאני קרוב אל אנשים.

דרך שלישית היא באמצעות פורקן של רגשות: ללמוד להביע רגש, לא רק לדבר את הרגש אלא ממש להביא אותו, לצחוק, לשמוח, להביע אהבה, ללמוד לכעוס.

הפורקן הזה, כשהרגשות הופכים להיות חלק מהחיים, הוא נהדר. הדרך הרביעית היא דרך הגוף, אפשר להגיד ש'הגוף שלנו לטובתנו', הגוף שלנו רוצה שיהיה לנו

טוב, והוא מדבר אלינו כל הזמן. לא במילים. אנחנו מרגישים אותו. לדוגמה: כשפוגשים אדם, תוך פעימת לב אחת אנחנו יודעים אם אוהבים אותו או לא. אחר כך אנחנו נותנים לזה הסברים. אנחנו שומעים מישהו מדבר ומיד יודעים אם הוא משקר. אנחנו רואים מישהי ומיד יודעים אם אנחנו נמשכים אליה.

בטיול גברים אנחנו עובדים מהגוף, מלמטה. במעגל ההיכרות אנחנו לא מספרים במה אנחנו עובדים, איפה אנחנו גרים, ואפילו השם הפרטי שלנו לא מאד משנה.

אני מזמין כל גבר לעמוד מול הקבוצה ולהציג את הגוף שלו, עד גבול הנוחות שלו. להוציא את הבטן, ללטף אותה, ולשתף: על מה אני מסתכל כשאני עומד עירום מול המראה? מה אני בודק? מה אני אוהב? על מה אני לא מסתכל? על מה העיניים מנסות לדלג? ועוד שאלה: אם הייתה נכנסת פֵיה ונותנת את האפשרות לשנות דבר אחד פיזי בגוף שלי, מה הייתי רוצה לשנות?".

מה התשובות הנפוצות?

"ענייני שיער – הסרה או הוספה, בטן וריבועים, וגם הרבה סיפורים לא צפויים כמו גבר שמפריע לו רווח קטן בין השיניים, אין לזה היגיון, אבל זו החוויה שלו. יכול להיות שבכיתה ג' צחקו לו על הרווח בין השיניים, וזה נשאר.

השאלה האחרונה שאני מבקש להציג היא לתאר את מערכת היחסים שיש לכל אחד מאתנו עם איבר המין. הרבה מדלגים עליו בתיאור.

אני מבקש שיספרו, איך הם קוראים לו, אולי יש לו שם פרטי? שם כללי? (ג'ונסון), אולי שם עם סיפור מאחוריו? לפעמים, בעיקר אצל חבר'ה דתיים, אין להם מילה בשבילו.

אני מבקש שיתארו את מערכת היחסים אתו: אתה סומך עליו? כועס עליו? מה היית רוצה לבקש ממנו? כל מה שאומרים הוא טוב. גם שתיקה היא אמירה בפני עצמה."

מי הראשון שמעז להתפשט ולעמוד מול האחרים?

"אני עושה את זה ראשון, יש הלפרים, וכולנו עוזרים אחד לשני. הבקשה היא לפרגן, לתת כוח, כי לפעמים זה קשה. קורים דברים משמעותיים. לכל אחד יש עשר דקות שאחריהן אנחנו מכירים אותו דרך הגוף, וזה מרגיש אמתי.

אגב, ההתפשטות היא לא חד כיוונית, אפשר להוריד חולצה, ללבוש שוב, להוריד שוב, כמה פעמים שתרצה. זה לא קווי אלא גלי. כל אחד בקצב שלו ובנוחות שלו.

יש את החוויה, או את ההזמנה לחוויה, של להיות עירום בטבע, זאת תחושה נהדרת של חופש, כוח, להרגיש בלתי מנוצח, להדליק את החיה שבנו. תזכורת לזה שמתחת לכל הטלפונים אנחנו אנימלס."

אני בעיקר מדמיינת קוצים, עקיצות, שריטות. זה לא קצת מציק?

"זה יכול להציק, אבל רק קצת. בכלל, לא מדובר בטיול הישרדות. העניין הוא לא ללמוד מיומנויות שטח או לסבול. הטיול דחוס, אינטנסיבי, קצר, לכל אחד הזדמנות לפגוש את הגבולות שלו, שזאת מילה אחרת ללגדול. רוב הפעילות מונחית. יש גם זמן של טיילות חופשית אבל הרוב מוחזק, כלומר בהנחיה והשגחה."

אז מותר לעשות הכול בטיול?

ממש לא. בטיול אין מגע מיני. זה לא מרחב למיניות בין גברים, בין המשתתפים יש סטרייטים, הומואים, סקרנים, מגששים אבל בשום אופן אין מיניות. חזק וברור."

מה עוד עושים חוץ מלטייל עירומים?

"אחת הפעילויות היא להתקרב לאדמה, לזחול, להתפלש, להתלכלך. בשביל מה? יש לי ילדה בת שמונה, לפעמים היא מזמינה אותי לארגז החול. אני מתלכלך אבל בדרך כלל שומר שלא ייכנס חול לכל מקום כי אני חושב על המקלחת של אחר כך.

אבל יש רגע שאני מנסה להגיע אליו, רגע של כניעה, של התמסרות, של יאללה כוס אומו, שיכנס לכלוך לאיפה שהוא רוצה, רגע של ויתור על הניסיון להישאר נקי, רגע של התחברות לחיה שבתוכנו. חוץ מהפעילויות, אנחנו מדברים על מיניות."

איך מתחילה שיחה כזאת?

"לפעמים השיחות פשוט נולדות אחרי ארוחת הערב ליד המדורה, בגלל הצורך האנושי לשתף ולפרוק. אלה לא שיחות מילואים או שיחות אגו. השיחות מכוונות לעומק, על מה מדליק אותי, ממה אני מתלהב, ממה אני מפחד, מה הייתי רוצה לנסות, מה הייתי רוצה לשנות בעצמי. לפעמים אני, יחד עם ההלפרים, מעלים שאלה, שהופכת לשיחה."

איפה בכלל אפשר לטייל בעירום בישראל הצפופה?

"יש הרבה מקומות. אנחנו לא מחפשים לטייל במקומות הכי יפים, אלא בשטחים אינטימיים, רצוי עם מים. בדרך כלל בצפון, לפעמים בדרום. את המסלול המדויק אני קובע כמה ימים קודם בהתאם לתחזית מזג האוויר."

מה קורה אם בכל זאת עוברים אנשים?

"90 אחוז מאלה שעוברים לידנו לא מסתכלים, כאילו בכלל לא רואים אותנו. כמו אצל האינדיאנים, שכשהגיעו האוניות הראשונות, הם לא ראו אותן כי הם לא הבינו מה הם רואים. בצורה דומה, לא רואים אותנו כי אנחנו לא חלק מהעולם. תשעה אחוז מסתקרנים,

מתלהבים, שואלים בעניין. ויש את האחוז שזה לא טוב להם. בדרך כלל הם רואים אותנו לפני שאנחנו רואים אותם, והם מסתובבים והולכים. מעולם לא היה לי עימות.

אני מסביר שאם ייווצר עימות נתלבש בנימוס, נתרחק ונמשיך בענייננו. אנחנו לא שם בשביל לנופף בדגלים אלה בשביל לשנות את עצמנו."

מי האנשים שמגיעים?

"לרוב בני 40-30, תמיד יש כמה צעירים בני 20 (אני מגביל מגיל 18 כדי לא להסתבך עם החוק) הגיל שלהם מביא הרבה לקבוצה, ובכלל, אני מקנא בהם שהם חווים את זה בגיל צעיר. לפעמים יש בני 70-60, גם הם מאוד חשובים, כי יש בנו רעב עמוק לזקני השבט. ה

טיול מתוכנן להיות אחד הצעדים הראשונים בתהליך של התפתחות אישית, הוא בנוי לאנשים שנכנסים לעולם המודעות והמיניות. הטיול פתוח לכולם.

מבחינתי זה אתגר גדול, לקחת אנשים שלא מכירים, מאוד שונים, שהמכנה המשותף היחיד הוא עצם היותם גברים. עוד דבר שחשוב להגיד: הטיול מתאים גם לשומרי שבת. יש טיולים שמתקיימים בשישי-שבת, ויש טיולים שמתקיימים בחמישי-שישי, עם התאמות לכניסת שבת."

איך זה מסתיים?

"בחיבוקים."

בעירום?

"לפעמים גם בעירום. חיבוקים טובים. בלי טפיחות צבאיות על הגב. בחיבוק קרוב."

יוסי קיבוץ עין דור | תמונות: אלבום פרטי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבי בספרו של רפי נוי, הוא השם, "חי על הגבול", שם מטאפורי, מקום שמפריד בין מסוכן ללא מסוכן, בין מותר ואסור, בין מקובל ולא מקובל, בין קונפורמיות לנון-קונפורמיות, ובין לרַצוֹת את המסגרת לְלֵרַצוֹת אותו,
5 דק' קריאה
פסטיבל "קול המוזיקה" בגליל העליון יצר "אגדת חורף" של ממש עם פרשנות מוזיקלית לחנוך לוין, קונצרטים לקהל הבקיא יותר, עיבודים חדשים לשירים מוכרים ומפגש מרתק לילדי פסטיבל קול המוזיקה בגליל החושך והקרירות יורדים ומכסים את הגליל העליון. ערב שלישי, אמצע שבוע, ולמרות
5 דק' קריאה
למרות שלא היה לה מושג בעיצוב ותפירה, היא פתחה עסק: ביגוד לנשים בהריון ולאחר לידה  יפעת לוי (43), חברת קיבוץ עין כרמל, מעצבת בגדים לאימהות, או ליתר דיוק: להריון וטרום אימהות, לנשים לאחר לידה ונשים מניקות,
3 דק' קריאה
83  שנים אחרי אירועי ליל הבדולח, רחוב בגרמניה נקרא של שם היהודייה הראשונה שנרצחה. סופי סליגר, סבתא רבא שלי זה סיפור שמתחיל בבמברג, עיירה ציורית בגרמניה לפני כארבע שנים, עת ורה דיינליין, תלמידת תיכון, כותבת עבודת חקר על
3 דק' קריאה
את הכנס פתח אלי ספרן, חבר קיבוץ סאסא, שהחליף ביוני שנה שעברה את רון פונדק כיו"ר הפורום של ארגוני השלום הישראלי והדיונים התרכזו בשיתופי הפעולה בין ארגוני השלום לשינוי תודעת הציבור וקידום הסכם מדיני בין ישראל ופלסטין.  התובנות
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן