אסתר ואורן מנירים הם הוריו של יגב בוכשטב שנחטף ביחד עם בת זוגו רימון קירשט לעזה. רימון השתחררה בעסקה הראשונה ויגב, יחד עם נדב פופלוול מנירים (שסרטון שלו בשבי פורסם על ידי חמאס), עדיין בשבי. איך מתמודדת המשפחה עם המאבק המתמשך ובמה עוזרת התנועה הקיבוצית?
אסתר, בואי נדבר על המאבק שאתם שקועים בו ונתחיל במסגרת: איפה אתם גרים מאז המתקפה על העוטף?
"ביום ראשון, 8 באוקטובר, כשהבנו שאנחנו צריכים להתפנות מנירים, המחשבה הראשונה הייתה איך לא מתרחקים מנירים, ואיך להיות קרובים ליגב ולרימון. פשוט פחדתי להתרחק מהם.
ההחלטה הייתה על קיבוץ להב, הקיבוץ של אחי משה. הגענו אליו הביתה, וגרנו אצלו בבית במשך שלושה חודשים. לאחר מכן ולשמחתנו, קיבוץ להב אפשר לנו להמשיך להתגורר בקיבוץ ודאג לנו לדירה והכי חשוב – להרגשה טובה ומקבלת.
בהמשך הבנו שההחלטה על מגורים בלהב נתנה לנו תשובה טובה, מרחק סביר לתל אביב, מרכז המאבק שלנו ויחד עם זאת קרוב למשפחה התומכת".
יש לכם מטה/חמ"ל משפחתי תומך?
"מיד עם ההבנה שיגב ורימון נעדרים, כינסנו את המשפחה שלנו ושל רימון למפגש חשיבה, מה עושים ואיך מתקדמים, בפגישה הזו היינו מאוד מבולבלים ודי חסרי אונים, מה נכון לעשות, למי פונים. הדבר היחיד שהיה ברור לנו שאנחנו חייבים להיות בעשייה ולא לשבת ולחכות.
בשבוע הראשון עדיין לא היה לנו קשר עם שום גורם רשמי ולא ידענו לאן לפנות, הגורם החיצוני הראשון שיצר איתנו קשר היה 'מטה המשפחות והנעדרים', מטה אזרחי שהוקם כבר ב-7 באוקטובר על ידי הורים מודאגים של צעירי הנובה, הם כינסו מומחים שונים והזמינו את כל המשפחות להצטרף אליהם לעשייה ולקבלת עזרה. זה היה מפגש חשוב מבחינתנו, הבנו שיש לנו בית למאבק. מאותו מפגש הצטרפנו בצורה פעילה, אנחנו יחד עם הילדים, ודי מהר הצטרפו כל המשפחה מורחבת שלנו.
במטה, הכרנו עוד משפחות שמצבם דומה לשלנו, החיבור בין רוב המשפחות חזק, מאפשר תמיכה ושיח מחזק. את המשפחות מלוות קבוצה גדולה של מתנדבים שעוסקים 24/7 בנושא החטופים. השתלבנו במטה בתחומים שונים, הסברה, פעילות בכנסת, משלחות בחו"ל, קשר עם גופים שונים בארץ ובעולם. המטה וכיכר החטופים הפכו די מהר להיות הבית שלנו, אנחנו נמצאים שם כמעט כל יום. במקביל למעטפת של המטה, החברים שלנו מהקיבוץ ובני הקיבוץ שמחוצה לו, הבינו את הצורך שלנו בתמיכה והצטרפו אלינו לעצרות, הפגנות, צעדות, פעילות בכנסת ועוד. הקיבוץ גם הקים צוות לטיפול בנושא החטופים. בהתחלה המרחק הפיזי של הקיבוץ, במלון באילת, הקשה על הקשר, למרות זאת היו הרבה יוזמות שנעשו באילת, עצרות, מפגני תמיכה במאבק להשבת החטופים ועוד".
אנחנו מכירים כבר הרבה שנים. אתם אנשים מרכזיים בנירים, אבל נאומים מול קהל או מצלמה מעולם לא הייתה הסביבה שלכם. איך מתגברים על זה?
"מרגע שהבנו, שאנחנו, המשפחה, חייבת להיות בחזית המאבק להחזרת יגב ורימון, שאסור לנו להשאיר את המאבק למדינה לבדה, פשוט יצאנו לדרך, וכל מה שחששנו ממנו, תקשורת, איבוד האנונימיות, עמידה מול קהל, אבדו. פשוט יצאנו למאבק חיינו. רימון השתחררה בעסקה הראשונה, אנחנו ממשיכים, מאמינים שנצליח להשיב את כל החטופים".
האם התקבל מאז שובה של רימון מידע אמין על מצבו של יגב?
"עם חזרת רימון והחטופות הנוספות ששהו עם יגב, קיבלנו אינפורמציה על מה שקרה באותו יום נורא ובימים הקשים בשבי חמאס, אבל מאז הכול זה הערכות ושמועות".
מאבק קשה, לעיתים מייאש
מה העמידה המדינה לרשותכם?
"בשבוע הראשון היינו לבד. אחרי שבוע הוצמדו למשפחה שני מלווים, אחד מטעם הצבא והשני אזרחי. יש לנו קשר טוב איתם, הם מנסים להקל עלינו כמשפחה, אבל אין להם שום קשר מעשי לתהליך החזרת החטופים".
ניראה שאנשים רבים ונאמנים התייצבו לצידכם וגם ארגונים ומוסדות.
"אין לי מילים כדי לתאר את ההתגייסות האזרחית, מתנדבים שפשוט באו למטה המשפחות והתחילו לפעול ולעזור בכל תחום שהיה צורך, דיפלומטיה, תקשורת, קשר עם גורמי ממשל, חוסן, לווי אישי של משפחות, דאגה לארוחות ולפינה שקטה למשפחות בבית אריאלה ועוד".
איפה התנועה הקיבוצית בסיפור הזה?
"בתחילת האירועים התנועה הקיבוצית בקושי הורגשה כתנועה, מלבד דברים נקודתיים. לאחר שפנינו וביקשנו חל שינוי, יש יותר התגייסות, הוקמו מטות מאבק בקיבוצים והשיח איתנו השתנה לטובה".
לאורך החודשים האלה הופיעה גם אופוזיציה בארגון שלכם שהולכת ומתגבשת.
"המאבק המתמשך כבר שבעה חודשים קשה, מעייף ולעיתים מייאש. ישנן הרבה התלבטויות בין המשפחות מה הדרך הנכונה לפעול, המשפחות אינן אחידות בדעותיהן וזה מקשה, כל אחד מנסה למשוך לכיוונו, הרצון שכל משפחה תפעל לפי אמונתה, לא פשוט. אנחנו כמשפחה בוחרים את הדרך והפעילויות הנכונות לנו".
במפגשים עם הקהל ועם התקשורת אתם מקדישים חלק חשוב לסיפור של יגב.
"חשוב לנו לספר על יגב כאדם, לעורר את המודעות לצורך לקידום עסקה לשחרורם של כל החטופים. אנחנו מספרים את הסיפור שלו בכל מקום, בהסברה בכיכר, בכנסת, בתקשורת, בפעילות שהמשפחה בחרה לעשות. המיקוד בפעילויות הוא מה שיגב אוהב – מוזיקה, בעלי חיים ודאגה לאוכלוסיות שקופות וחלשות.
ביום ההולדת של יגב התחלנו במיזם, שמטרתו לציין את יום ההולדת במעשה חסד. ביקשנו מחברים ומקהילות שיש לנו קשר איתם שיאפו עוגות, במקביל פנינו לעמותות חסד להציע להן את העוגות. המיזם תפס תאוצה וקיבלנו מעל 3,000 עוגות, אותן חילקנו ל-40 עמותות ברחבי הארץ. המפגש עם האנשים שקיבלו את העוגות ריגש וחיזק אותנו. החלטנו להמשיך בעשייה הזו ביחד עם המאבק להחזרת החטופים. פעם בחודש אנחנו מארגנים הכנה וחלוקת אוכל לדרי רחוב בתל אביב.
כולנו מקווים שהטוב יביא איתו טוב וכל החטופים ישובו בהקדם. החיים לשיקום והנרצחים לקבורה".
בואו והשמיעו קול
במפגש זום ובמכתב פנתה אסתר בוכשטב אל חברי התנועה הקיבוצית בבקשה לקחת חלק פעיל במאבק להשבת החטופים
"הציפיה שלנו, גם היום, אחרי 210 יום, שהאנשים בקהילות הקיבוציות באשר הן, ימצאו את הכוחות לעזור לקהילות המפונות מהצפון ומהדרום (אני יודעת שיש הרבה קיבוצים שפתחו את ביתם למפונים), ולמשפחות החטופים.
בואו לכיכר החטופים בתל אביב, הגיעו לעצרות, השתתפו במיזמים, הגיעו למפגשי הסברה עם בני משפחה, ארגנו לבני הנוער והצעירים מפגשים עם משפחות בכיכר, תלו שלטים באיזורכם, הגיעו איתנו לכנסת, הצטרפו ליוזמות האישיות של המשפחות. בעיקר בואו לדבר איתנו, אני רואה שינוי לטובה בהירתמות האנשים אחרי השיח והמפגש עם בני המשפחות בכיכר.
הצטרפו למאבק שלנו על החזרת החטופים ושינוי העמדות המוסריות בשיח להחזרתם. אסור לנו, כחברי קיבוצים, לוותר על מקומנו בשיח במדינה. אני מאמינה ומגלה שהשיח על החטופים הוא בסיסי וחלק מהמאבק על אופי המדינה. לצערי בתוך המאבק, אנחנו נחשפים לדעות חשוכות, דעות שמשפיעות על אופי המדינה, על חיינו עכשיו ובעתיד.
המאבק הוא לא רק שלנו, משפחות החטופים, המאבק הוא של כולם, מאבק על דמותה האנושית, המוסרית והאזרחית של המדינה. כדי שנוכל כולנו לתקן ולשקם את העוטף, את הצפון, את חיינו במדינה.
חשוב לי כחברת קיבוץ לדעת שיש מאחורי גם קהילה קיבוצית. בואו והשמיעו את קול האנשים בתנועה הקיבוצית. אנחנו מחכים לכם וצריכים אותכם איתנו".
"חייבים לעשות משהו קיצוני בנושא החטופות והחטופים"
ד"ר אבי עופר ממענית פתח בשביתת רעב ללא הגבלת זמן
נחמן גלבוע 
ביום ראשון שעבר (5.5.2024) פתח ד"ר אבי עופר, חבר קיבוץ מענית, בשביתת רעב ללא הגבלת זמן עד שתיחתם ותתממש העסקה להחזרת החטופים. עופר, ארכאולוג והיסטוריון מקראי, איש הייטק יוצא אינטל, אקטיביסט מזה כ-40 שנה, ויו"ר התנועה הדמוקרטית האזרחית, התמקם באוהל סמוך לכיכר החטופים יחד עם עוד ארבעה שובתי רעב מהתנועה שהוא עומד בראשה. את הריאיון איתו אני מקיים כמה דקות לפני שהוא נכנס לבדיקת מעקב בקופת חולים לאחר שבוע של שביתת רעב.
"בפסח הרגשתי שחייבים לעשות משהו קיצוני בנושא החטופות והחטופים", הוא אומר, "הייתי פעיל בנושא בחצי השנה האחרונה, אבל אחרי חודשיים של דשדוש לגבי העסקה האחרונה הרגשתי שחייבים לעלות מדרגה. הגיעו מים עד נפש, ושביתת רעב זה צעד שמבטא גם כלפיי וגם כלפי חוץ שצריך לשנות את המצב".
אילו תגובות אתה מקבל?
"פעמיים ביום עובר איזה ביביסט ומקלל, אבל רוב התגובות הן מעולות ותומכות. הרבה תומכים בצעד הזה וכותבים תגובות אוהדות בספר האורחים שלנו. הרבה אנשים אומרים שכבר מזמן היה צריך לעשות את הצעד הזה, אבל השאלה היא כמה אנשים יהפכו את התגובות האלו למחויבות. גם אם הם לא ישבתו רעב. לפחות שיבואו לשבת איתנו כאקט של הזדהות. זה קורה אבל לא מספיק".
עופר לא תולה תקוות שהצעד הקיצוני שלו ושל חבריו ישפיע על שרי הימין. הוא תולה את יהבו בשרים בני גנץ וגדי איזנקוט. "אני מצפה מהם שיעשו את כל מה שהם יכולים למנוע טרפוד עסקה. על איזנקוט אני יותר סומך מאשר על גנץ. הרי ברור שראש הממשלה ושרי הימין רוצים לטרפד כל עסקה, למרות שגם סינוואר הוא לא שה תמים. האמת שאני מצפה מאיזנקוט שיתפטר, אחרי שברור שהממשלה מכשילה את העסקה. הוא וגנץ לא יודעים מתי לצאת מהממשלה, ולדעתי הם צריכים לצאת עכשיו. אם איזנקוט ייצא עכשיו מהממשלה בגלל טרפוד העסקה, אז יהיה לנו ליל גלנט בריבוע. כל עוד הוא לא יוצא מהממשלה, אנחנו לא מצליחים להוציא לרחובות את הציבור הרחב. מעבר לזה שהציבור מיואש ומדוכא מהמלחמה, הוא גם אומר שהנציגים שלו עדיין נמצאים בממשלה".
למה לא שומעים על השביתה שלכם באמצעי התקשורת?
"זה מאוד מוזר. יש לנו משרד יחסי ציבור וזה הופץ לכל ערוצי התקשורת. התשובה שאני מקבל היא שאם אין חטופים או בני משפחות חטופים בין שובתי הרעב, אז זה לא מעניין. אני חושב שדווקא העובדה ששובתי הרעב הם אנשים שאכפת להם, צריכה לקבל הד יותר חזק כי זה צעד דרמטי של הזדהות עם בני המשפחות. גם משפחות החטופים האקטיביסטיות ובראשן איילה מצגר ועינב צנגאוקר תומכות בנו".
מה אתה מצפה מחברי הקיבוצים?
"שיבואו לאוהל שלנו לאות הזדהות. שיבואו לחצי יום או ליום. כל מי שנשאר בבית, גם עליו האחריות לזה שעסקת השבת החטופות והחטופים לא מתממשת".
