יבול שיא
הרפת והחלב
1 גדי ירקוני הפגנה

"כלל תושבי אשכול הם מעגל ראשון של חטופים ונרצחים"

6 דק' קריאה

שיתוף:

ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני נלחם שכלל תושבי המועצה יקבלו את הפיצויים. חברי הקיבוצים שלא בטווח השבעה ק"מ מתקשים לשרוד כלכלית

ביום רביעי שעבר הודיע ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, כי הוא מתכוון לישון ברכבו בירושלים עד ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' יכלול בתקנות מס רכוש וקרן הפיצויים את שלושת הקיבוצים: גבולות, צאלים ואורים, שלא נכללו בתקנות המס והפיצויים שאושרו בוועדת הכספים מכיוון שהם מרוחקים מגדר המערכת מעל לשבעה ק"מ. ירקוני הנסער ציין בוועדת הכספים כי לשלושת היישובים הגיעו מחבלים ב-7.10 והם פונו למחרת על ידי המועצה. הוא דרש להתייחס לכל יישובי מועצת אשכול כמקשה אחת.  

"195 תושבי אשכול נרצחו בטבח ו-120 מתושבי המועצה חטופים בעזה", ציין ירקוני, "כלל תושבי המועצה הם מעגל ראשון של חטופים ונרצחים, בין אם בקשרי שכנות, משפחה או לימודים. אשכול היא מועצה אחת וכל הישובים נפגעו באופן קיצוני וחייבים לקבל אותו מענה. משרד האוצר ממשיך לסחוב את המועצה בסחבת בירוקרטית לא עניינית ומונעת מתושביה את הפיצויים המגיעים להם". 

ירקוני אמר לחברי הועדה: ״לשר האוצר לא אכפת מה קרה פה ב-7.10. אני עד עכשיו נתתי לו צ׳אנס, הייתי איתו לפני שבוע בישיבה. אני היום נשאר עם האוטו שלי פה בירושלים עד שהשר ישנה את דעתו ויפצה את כל אשכול. אני ישן מחוץ לכנסת הלילה כמחאה, עד שהשר בכבודו ובעצמו ישנה את דעתו. אין ברירה אחרת! אם הוא לא מבין מה קרה לאשכול הוא לא יכול להיות שר האוצר". 

למחרת, יום חמישי שעבר, יצאו 54 ראשי המועצות האזוריות מכל הארץ בדרישה דחופה לתיקון מתווה הפיצויים ליישובים שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל". במכתב לראש הממשלה, שר האוצר ושר הביטחון, הם כתבו: ״יש לבטל את מדיניות פיצול המועצות האזוריות לחלקים והפרדת יישובים בקביעת זכויותיהם. לא נסכים לפיצול וניאבק כנגד זה בכל דרך. דין יישובי המועצה כדין כלל המועצה ללא אבחנה הן ביחס לתקנות שאושרו והן ביחס לכל החלטה וכל תקנה עתידית שתהיה". 

באותו יום המשיך ירקוני לשבות מול קריית הממשלה, ונפגש עם אזרחים שבאו להזדהות עם דרישתו. 

נזק כלכלי קשה 

בשלושת הקיבוצים של אשכול התארגן ועד פעולה משותף, לא רשמי, שאחד התוצרים הראשונים שלו הוא מסמך הסברה של מצבם. "הקיבוצים גבולות, צאלים ואורים הם חלק מהמועצה האזורית אשכול", נכתב שם, "המרחק שלהם מגדר רצועת עזה עולה על שבעה ק"מ, ולכן, אינם מוגדרים חלק מעוטף עזה, כהגדרתו בחוק 'סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), תשס"ז-2007' וכן בהחלטות ממשלה רבות בעבר. באופן טבעי, לשלושת הקיבוצים הללו יש זיקה ישירה, חזקה ומידית לכל מה שקורה במועצה האזורית אשכול, בלי קשר למרחק הקיבוצים מהגדר: בטווח של אפס עד שבעה ק"מ נמצאים משרדי המועצה, בתי הספר, מרכזי החוגים, המרכזים הקהילתיים, השירותים הרפואיים, מרכזי המסחר, המפעלים ומרבית מקומות העבודה באזור. מבחינת משפחה, חברה וקהילה, שם נמצאים קרובי משפחה של חברי שלושת הקיבוצים, החברים שלהם, מכרים ושותפים במקומות העבודה. 

"לכן, שלושת הקיבוצים סבלו בעבר וסובלים בהווה מהשלכות נחת זרועו של חמאס ויתר ארגוני הטרור שברצועת עזה. בכל 'סבב', ועכשיו במלחמה, מרכז החיים שלנו משותק: אין לילדים שלנו חינוך כי בית הספר נסגר ולכן גם אין אפשרות לצאת לעבוד, אין שירותי בריאות כי קופת החולים נסגרת, אין אפשרות לרכוש מזון ומצרכים כי מרכזי המסחר נסגרים, אין אפשרות להגיע למקומות העבודה כי הצירים נסגרים. מפלס המתח מרקיע שחקים כי המשפחות והחברים שלנו שם, וכשהם נפגעים- גם אנחנו נפגעים. ישנן השלכות רבות אחרות, קצרה היריעה מלפרט את כולן. 

המצב הזה מסב לשלושת הקיבוצים ולתושביהם נזק כלכלי קשה, שהמדינה לא מכירה בו על ידי הכללתם בהגדרה של 'עוטף עזה'. בזמן שגרה לדוגמה, לא מוקמים מבנים ממוגנים במימון ממשלתי, ויש פערים משמעותיים גם בנושא המיסוי. 

יש לציין, כי זרועות מסוימות של המדינה כן מכירות בפגיעה הכלכלית שנגרמת לתושבי הדרום. כך לדוגמה, במספר מקרים בעבר, עובדי מדינה שמקום מגורם נמצא בתחום של 40 ק"מ מהרצועה, קיבלו בדיעבד החזרים למשכורתם על ימים שבהם נאלצו לקחת ימי חופש בגלל שהמצב הביטחוני מנע מהם לעבוד. כך שהמדינה כן מכירה בפגיעה הכלכלית, אולם בוחרת לבטא את ההכרה בצורה שמסייעת לעובדיה, אך לא לתושבי המקום. עד ליום זה לא ברור לנו מדוע זה המצב החקיקתי. 

"המלחמה הנוכחית הקצינה את המצב, שכן הפגיעה הכלכלית הפכה לממושכת במיוחד, המועצה שלנו לא בתפקוד כך שאנו לא מקבלים שירותים מוניציפליים- אפילו הבסיסים ביותר, ורבים מאתנו איבדו עשרות קרובים, חברים ומכרים. בנוסף, כלל שטח המועצה הינו שטח צבאי סגור על פי צו אלוף פיקוד. הדרישה שלנו הייתה תמיד, ועודנה, להכיר בנו כחלק רשמי מעוטף עזה באופן שיקנה לנו זכאות לתמיכה וסיוע ממשלתיים. 

להלן פירוט התמיכות שאיננו זכאים להן כעת: מענק אכלוס ניתן למי שפונה ממקום מגוריו למקום שאינו מלון, ניתן על ידי הביטוח הלאומי, היקף תמיכה יומי של 200 ש"ח למבוגר ו 100 ש"ח לילד. לדוגמה- 18,000 ש"ח לחודש למשפחה עם 4 נפשות. מענק תמיכה של רשות המיסים במשפחות המפונות 1,000 ש"ח לכל נפש. מענק פיצוי לעסקים עצמאיים- לא ניתן להגיש למי שההכנסות מהעסק שלו נפגעו. מענק פיצוי למעסיקים- החזרי שכר עבור מי שפונה ואינו יכול להגיע לעבודתו. 

חשוב לציין שכשהמדינה מפרסמת רשימת ישובים שאנחנו לא חלק ממנה, יש לזה השלכות גם על גופים ציבוריים, פרטיים, עסקיים וחברתיים שרוצים לעזור אך מסתמכים על אותה רשימה חלקית. כגון בנקים שלא מקלים במשכנתאות, משרדים ממשלתיים שלא נותנים שירות למפונים מהקיבוצים הללו, חברות כמו פנגו ורב קו שלא נותנים הקלות, ארגונים פרטיים שרוצים לתת תמיכה כספית או הפגתית ופועלים על פי הרשימה ואנחנו לא שם, פתרונות דיור שמוצעים למפונים ואנחנו לא יכולים להשתלב בהם, הסדרים שקושרים לבריאות שיישובי הקיבוצים הללו לא מוכרים בהם ועוד ועוד".

Screenshot 2023 11 21 122603
זיוה ששון בוקסבאום. "לא מקבלים שום תמיכה מהמדינה ומגופים פרטיים ועסקיים". צילום: מהאלבום הפרטי

אזור מלחמה 

זיוה ששון בוקסבאום (46), נשואה ואם לשניים, תושבת ההרחבה בגבולות ונציגת הקיבוץ בוועד הפעולה, זוכרת היטב את השעה 6.30 בשבת השחורה. באותה שעה נשמעו קולות הנפץ בשמי הקיבוץ, והיא נכנסה לממ"ד ושהתה בו עם בעלה וילדיה עד יום ראשון. "בכל הזמן שאנחנו בממ"ד, שמענו טילים ויירוטים. בשלב מסוים התחלנו לקבל הודעות מחברים שלנו בקיבוצים אחרים, שסיפרו שיש מחבלים אצלם בקיבוץ. גם אצלנו היה חשש מחדירת מחבלים, וקיבלנו הודעות לכבות אורות ולשבת בשקט כאילו אין אף אחד בבית. בסוף היום התברר לנו שהיו חוליות מחבלים בשדות הקרובים אלינו, ושהיו חוליות גם בצאלים ובאורים. באורים הם ממש נכנסו ביום ראשון. נשארנו בממ"ד בלילה שבין שבת לראשון, ואני ובעלי עשינו תורנות שמירה על הידית של הדלת. למחרת לקחנו את הילדים ועזבנו את האזור". 

זיוה ובעלה נמנים עם המשפחות המועטות בגבולות שיש להן ממ"ד. הם גרים בהרחבה שמונה 17 יחידות דיור עם ממ"דים, ובנוסף אליהם נחנכה לפני שלושה שבועות הרחבה של 24 יחידות דיור עם ממ"דים. לשאר חברי הקיבוץ אין ממ"דים, משום שאינם נכללים בחוק המגדיר את עוטף עזה.  

ביום שלישי שלאחר השבת השחורה הגיעו זיוה והמשפחה למלון באילת שאליו התפנו חברי גבולות בהוראת המועצה האזורית. יחד איתם במלון היו חברי צאלים, שעברו בהמשך למלון במצפה רמון. חברי אורים התפנו למלון אחר באילת. במהלך השהות באילת גילו חברי שלושת הקיבוצים, שהם נעדרי זכויות שמהן נהנים חברי הקיבוצים שפונו בהוראת המדינה. "רק לפני שבועיים הבנו שאנחנו לא מפונים על ידי המדינה", מציינת זיוה ששון בוקסבאום. "פשוט התחלנו לראות ששלושת הקיבוצים שלנו לא נכללים ברשימת התמיכות שהמדינה מפרסמת, ולא הצלחנו להבין למה. אנחנו פונינו יחד עם שאר הקיבוצים באשכול. הילדים שלנו לא לומדים, ונמצאים איתנו בחדר ששטחו 19 מ"ר. התחלנו לחקור למה אנחנו לא זכאים לשום דבר. למה אני לא מקבלת תמיכה של 1,000 שקל לנפש? למה אני לא זכאית למענק אכלוס? למה אני לא מקבלת פיצויים על זה שאני עצמאית ואיבדתי את העבודה שלי? הבנו שאנחנו לא זכאים לכלום. הכל עולה לנו הרבה כסף, ואנחנו לא מקבלים שום תמיכה מהמדינה ומגופים פרטיים ועסקיים, כי כולם מתבססים על אותה רשימה של יישובים שאנחנו לא חלק ממנה. רק בשלב הזה הסתבר לנו שפונינו על ידי המועצה ולא על ידי המדינה. אף אחד לא ידע שהמועצה היא זו שפינתה אותנו. בסך הכל היוזמה של המועצה היא טובה. היא הייתה חייבת לפנות אותנו כי אין כיום שום שירותים מוניציפאליים באזור אשכול. האזור הוא אזור מלחמה, ובמצב הזה אנחנו לא יכולים לנהל חיים קהילתיים, לשלוח את הילדים ללימודים ולהתפרנס. יש לי עסק ואני עובדת בשדרות, בשער הנגב ובאשכול שבעוטף עזה. כולנו חיים בעוטף עזה. לצערי, רק אנחנו מבינים את זה. מדינת ישראל לא מבינה את זה".  

ראש המועצה גדי ירקוני נאבק על העניין הזה כבר שנים ובינתיים זה לא עוזר. 

"נכון. הוא כל הזמן צועק את זה לכל גורם אפשרי, והוא נלחם למעננו בוועדת הכספים. כשהוא ראה שהוא לא מצליח לשכנע, הוא הודיע שהוא יישן בירושלים ברכב שלו. אני מקווה שמשהו יזוז בעקבות המאבק שלו. גם אנחנו מצטרפים למאבק הזה, ופנינו לכמה גופי תקשורת. אנחנו לא מצליחים להבין למה שלושת הקיבוצים, ועוד שישה מושבים באשכול, לא נכללים בהגדרה של עוטף עזה. חלק מהיישובים כן נכנסו, אבל לא בהחלטת ממשלה. אמרו להם שאם הם 7.2 ק"מ מהגדר, אז ילכו לקראתם. קיבוץ גבולות נמצא 11 ק"מ מהגדר, אורים וצאלים קצת יותר, אבל הבנו שאם רוב יישובי המועצה הם יישובי ספר, אז כל היישובים צריכים להיכלל באותה הגדרה כי הם מקבלים שירותים מאותה מועצה".  

משרד האוצר לא רוצה ליצור תקדים כי גם בגליל העליון יש שמונה קיבוצים במצב דומה לזה שלכם וגם בגליל המערבי. 

"מה זה לא ליצור תקדים? מה שקרה בעוטף עזה זה תקדים. מעולם לא נכנסו 3,000 מחבלים לעוטף עזה. לכן הם צריכים לחשוב אחרת. מה זה לא מכניסים לרשימה? זה הכל עניין של כסף. בזמנו נתנו מיגון ליישובים במרחק ארבעה ק"מ מהגדר כי זה היה טווח הפצמ"רים, ואחר כך עלו לשבעה ק"מ כי זה היה טווח הקסאמים. היום צריך לשנות את ההגדרות האלו, כי קרה פה משהו שלא קרה מעולם. הקו של שבעה ק"מ הוא דמיוני. חוץ ממקבלי ההחלטות אף אחד לא רואה את הקו הזה. הפעם גם אופקים נפגעו, וראש העיר פינה את התושבים לשבוע ואז נגמר לו הכסף. צריך לשנות את הדיסקט. הבית שלנו נשאר על תלו אבל אני לא יכולה לחזור אליו. הקיבוץ שלנו מלא בחיילים, נשמעים בו קולות מלחמה, ואני לא יכולה לגור עם הילדים בשדה קרב בלי שירותים מוניציפאליים. הברירה היחידה שלנו היא לגור בינתיים בחדר במלון באילת, ואין שום סיבה שלא נזכה להכרת המדינה כמו שאר הקיבוצים במועצה".

משרד ראש הממשלה התחייב לפתרון 

השביתה נשאה פרי, ירקוני יאפשר מיצוי התהליך 

נראה ששביתתו של ראש המועצה גדי ירקוני נשאה פרי, והביאה להתערבותו בנושא של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, שהבטיח לפתור את הבעיה. בתגובה נמסר מהמועצה האזורית אשכול: "לאור הודעת מנכ"ל משרד ראש הממשלה על התחייבות למתן פתרון תוך 30 יום, על פיו יוכנסו כלל הישובים שלנו במתווה הטיפול של עד שבעה ק"מ מהגבול וכך יקבלו את אותה מעטפת מענים, עצרנו את המחאה. אנו מאפשרים את מיצוי התהליך למציאת הפתרון ומלווים את הנושא מקרוב. מודים למשרד ראש הממשלה על הנכונות והמאמצים למציאת פתרון לסוגיה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול משק החשמל בקיבוצים הפך למורכב במיוחד והוא כולל אחריות על רכישת חשמל ומכירתו, גביית תשלומים, תחזוקת תשתיות והיכרות עם הרגולציה המשתנה  * חברת משקי רם, שפועלת בכ-40 קיבוצים, מתמחה בכך ותוכל ולחסוך לכם
3 דק' קריאה
הצלם הבינלאומי נפתלי הילגר מגן-נר שבגלבוע נוסע ברחבי העולם, מגלה תרבויות לא ידועות ומצלם נופים ואנשים * בתמונותיו ניכרים סקרנות, רגישות והקשר האנושי שהוא ניחן בהם * מאז ה-7 באוקטובר הוא מקדיש חלק מזמנו
9 דק' קריאה
על הגדות פסח בהתיישבות העובדת  סדר הפסח הוא הטקס הביתי-משפחתי החשוב ביותר בשנה. לאורך ההיסטוריה קיימו אותו בארץ ובגולה, גם בתנאים קשים ובלתי אפשריים כמעט. העיסוק המרכזי הוא קריאה בהגדה של פסח. במאות השלוש-עשרה
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן