המגזר הכפרי בעולם המערבי נתפס ככזה שעוסק בחקלאות ובעיקר בתוצרת טרייה ואיכותית, בתיירות ובתעשייה. האם יש איטלקי שלא אוהב וגאה בחבל טוסקנה? האם יש צרפתי שלא אוהב וגאה בחבל פרובנס? ברוב מדינות אירופה ובארה"ב יש תרבות המכבדת ומעריכה את אנשי הכפר.
מיכאל (מייקי) אתגר, יו"ר קיבוץ דליה ומנכ"ל קיבוץ נחשולים
אז למה ההתיישבות הכפרית בישראל, ובעיקר הקיבוצים, נתפסים בעיניי רבים בצורה שלילית? בחלק ממוסדות המדינה ניתן אף להיתקל בעוינות כלפי הקיבוצים.
למה זה קורה? למה מוסדות המדינה וחלק מהאזרחים לא רואים מי אנחנו באמת?
אני מבקש להציע מספר כיווני חשיבה. אתחיל במה לדעתי עלינו לשנות ואסיים בהצעה לפעולה.
פוליטיקה – לצערנו אנחנו חברי הקיבוצים, כמעט וחסרי כוח פוליטי כבר שנים רבות. שיעורנו באוכלוסייה בישראל כה קטן שאנו לא מהווים כוח אלקטורלי, בוודאי במצב הנוכחי שממילא אנחנו לא מצביעים כגוש אחד. אנו רואים את הכרסום בזכויותינו בכל התחומים, בקרקעות, בחקלאות, במיסוי ועוד.
איך עוצרים את ההידרדרות?
התנועה הקיבוצית מזוהה פוליטית עם השמאל. אני סבור שהחיבור עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית הוא אחד מהגורמים המרכזיים לעוינות כלפינו לפחות מצד האזרחים מצביעי הימין. ברור כי כל חבר קיבוץ יכול לתמוך במי שהוא רוצה אך התנועה והקיבוצים צריכים להישאר א-פוליטיים, כלומר לא לקחת צד במאבקים הפוליטיים המפלגתיים.
עלינו למקד את המאבקים הפוליטיים שלנו בזכויות המגזר הכפרי, בחקלאות, תיירות ותעשייה. חלק מהמאבקים האלה מנוהלים כבר היום על ידי גופים חזקים במשק (ארגוני חקלאים, ארגוני תעשיינים, ארגוני תיירות וכ"ו). למאבקים אלה ניתן לסחוף תומכים רבים הן מהמגזר הכפרי והן מחוצה לו.
דת – הקיבוצים מזוהים עם אנטי דתיות. במציאות שבה רוב אזרחי ישראל הם דתיים או מסורתיים עלינו להימנע מלהוות גורם המוביל את ההתנגדות לדת. זה לא הדגל הנכון להרים. מי שרוצה להתנגד לדת יכול לעשות זאת במסגרת ארגונים אחרים (יש למכביר).
עלינו להמשיך להוביל תרבות פלורליסטית וכמובן להמשיך ולקיים את המסורות הייחודיות והיפות שיצרנו בעצמינו בקיבוצים.
משימות לאומיות שינוי כיוון – בעשורים הראשונים של הציונות התנועה הקיבוצית לקחה על עצמה משימות לאומיות והובילה את החברה הישראלית בתחומים רבים (התיישבות, ביטחון, קליטת עליה ועוד). התנועה הקיבוצית קלטה וקולטת בשנים האחרונות עשרות אלפי חברים חדשים.
החברים החדשים מגיעים עם דעות שונות ותפיסות עולם שונות והדור הוותיק עייף ממלחמות (פנימיות וחיצוניות). אין כיום תפיסת עולם אחת מגובשת המייחדת את התנועה הקיבוצית ולכן היא איננה יכולה להוביל כיום משימות לאומיות מהסוג שהובילה בעבר.
למען החברה הישראלית
אנחנו יכולים וצריכים להוביל משימות לאומיות חדשות בתחום העזרה לזולת.
בקיבוצים רבים קיימים פרויקטים חברתיים מעוררי השראה. מרכזים לאנשים עם מוגבלויות, נוער בסיכון, נשים נפגעות אלימות, אירוח חיילים בודדים ועוד.
זה הכיוון שאותו אנחנו צריכים להוביל בחברה הישראלית. יש לנו את המשאבים המתאימים לכך, קרקע, מבנים וערכים (כיוון זה הוצג בעבר על יד אנשים שונים וכן ביתר שאת בכנס ההנהגות האחרון).
כאשר מילאתי תפקיד של מנהל קהילה בקיבוץ שדות ים הייתה לי הזכות לקחת חלק בהקמת "החווה" מרכז יום חקלאי שיקומי לצעירים במשבר.
במסגרת תפקידי טיפלתי בין השאר בצדדים הפרוצדורליים של הפרויקט מול רמ"י (רשות מקרקעי ישראל), מול המועצה האזורית וכו'. הסתבר לי שיש החלטה של רמ"י המאפשרת לכל קיבוץ להקים עד שלושה פרויקטים חברתיים בשטחים החקלאיים שלו.
במרבית המקרים ניתן לרתום לנושא את ראש המועצה ועם רוח גבית של המועצה התהליך מן הסתם קל יותר לביצוע (קבלת היתרים או אישורים זמניים להצבת מבנים יבילים וכדומה).
אני ממליץ לכל קיבוץ לפעול להקמת פרויקט חברתי בשטחו. הערך המוסף מובטח ברבדים רבים.
הסברה – עולם התקשורת עובד היום על מסרים קצרים ופשוטים, מסרים שעוברים בקלות בטלוויזיה וברשתות החברתיות. עלינו למקד את ההסברה שלנו בארבעה מסרים:
1. אנחנו חקלאים – אנחנו מספקים לאזרחי המדינה תוצרת חקלאית טרייה ונפלאה.
2. אנחנו ערכיים – אנחנו מובילים פרויקטים חברתיים מדהימים בקיבוצים (מרכזים לאנשים עם מוגבלויות, נוער בסיכון, נשים נפגעות אלימות, אירוח חיילים בודדים ועוד).
3. אנחנו מארחים – אנחנו מספקים לאזרחי המדינה שירותי תיירות באיכות מעולה בכל רחבי ארצנו היפה.
4. אנחנו תורמים לכלכלה – אנחנו מובילים תעשייה משגשגת התורמת לכלכלת ישראל ולגאווה הלאומית.
את זה אנחנו צריכים לומר כולנו בקול רם ובגאווה בכל אמצעי התקשורת ובכל מקום.
קיבוצניקים צריכים להגיע לכל במה תקשורתית, לתוכניות הבוקר, לפנלים של חדשות, לתוכניות רדיו, לתוכניות ראליטי, לעיתונות הכתובה ולרשתות החברתיות ולחזור שוב ושוב על אותם מסרים קצרים, ברורים וכמובן נכונים. רק כך עם הזמן אזרחי המדינה ומוסדות המדינה יראו אותנו איך שאנחנו באמת.
