את השבתת המדינה ניתן לעשות באמצעות חסימת התנועה בכל הארץ. זאת משימה שרק התנועה הקיבוצית יכולה לממש, בזכות הפריסה של הקיבוצים לרוחבה ולאורכה של ישראל
התנועה הקיבוצית אינה אוהבת את מה שעושה הקואליציה של נתניהו, אבל היא לא תוביל מהלך כנגדה. היא תיקח חלק בהפגנות השבועיות, אבל היא לא תוביל אותן. במטה המאבק יש לה נציג שכפוף למזכ"ל ניר מאיר, שהוא בראש ובראשונה "ציוני" (המילה כתובה בגרשיים, כיוון שהקביעה מהי ציונות היום – מורכבת), ובמסגרת חזונו הציוני אף הגיע לגליל לשתף פעולה עם גורמים מיישבים ומתנחלים. הוא ידאג שהתנועה הקיבוצית לא תסתבך עם הממשל החדש, בכדי שלא תיפגע.
תולדותיה של התנועה הקיבוצית דווקא מספרות על חדשנות ותעוזה במסגרת הקונצנזוס הציוני: הקמת קבוצות שיתופיות יהודיות, התיישבות באזורי ספר, כוחות המגן למיניהם, קליטת עליה מחו"ל, פיתוח כלכלי של חקלאות ותעשייה וכיו"ב. השקפת עולם סוציאליסטית לא פעלה כנגד הממסד הציוני וגם לא יחסינו עם שכנינו (למעט מאבק של השומר הצעיר כנגד הממשל הצבאי, שבוטל ב-1966). מן הלוגו של "על המשמר" – לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים, נותר רק המרכיב הציוני.
זה מסביר אולי מדוע בנסיבות החדשות שנוצרו, כאשר הקואליציה תחולל כל הרס שיידרש בכדי לחלץ את עברייניה, התנועה הקיבוצית אינה יודעת כיצד להגיב. היא רוצה כמובן שתוסיף להתקיים המדינה הדמוקרטית, הבנויה על יותר מרשות אחת, אבל היא לא תיהרג על כך. היא תקפיד על יחסיה התקינים עם הפריץ, בכדי שלא ייפגעו האינטרסים. כאן צריך לדייק: האינטרסים של הטווח הקצר. בינתיים שההייטקיסטים מן העיר יפגינו בגשם באמצע יום העבודה. מאיר אינו רוצה לקחת סיכון, והמחלקה הפוליטית של התק"צ מחוקה למדי.
מהפגנה לכיבוש
ההקדמה הזאת דרושה בכדי להסביר את הדרך שהתנועה הקיבוצית כנראה לא תיקח: מחאה גלויה ונחושה, בכדי לשמור על מדינת היהודים. תופעה רווחת בימים קשים אלה היא הייאוש. אנשים צעירים רבים, גם ערבים, ובעיקר אלו שיש להם מה להציע, יחפשו בחו"ל אלטרנטיבות למדינת הלכה לאומנית. אם היה אצלנו רצון כן לנהל מחאה גלויה ונחושה היה הרבה מה לעשות. אני מבקש להציג פעולה אחת, בעלת פוטנציאל להשפעה גדולה על מציאות חיינו. אני מכנה פעולה זאת – מהפגנה לשיבוש.
בתוך זמן קצר יאבדו ההפגנות של מוצ"ש את השפעתן, ואם לא תהיה פנייה לאמצעים רדיקליים יותר, לא יהיה מה שיעצור את הקואליציה ממהלכיה הזדוניים (הם גלויים, ידועים ורבים, ואין צורך לפרט). הצעד הרדיקלי העיקרי הוא השבתת המדינה. את השבתת המדינה ניתן לעשות באמצעות חסימת התנועה בכל הארץ. זאת משימה שרק התנועה הקיבוצית, לכן אני כותב את הדברים כאן, יכולה לממש, בזכות הפריסה של הקיבוצים לרוחבה ולאורכה של ישראל.
השטח, עם התק"צ בראשו, צריך לבצע את החסימה. כל כביש וצומת צריכים להיחסם. את השיבוש שאני מציג אי-אפשר לשבש: בעשרות אלפי א.נשים בכל הארץ, באותו זמן, שאין עבורם מכתזי"ות, שוטרים ותאי מעצר להכילם. האם אני מצפה שהנהגת התק"צ תתגייס לַמהלך המוצע? ציפייה קלושה ביותר. אם נתניהו יפנה אלינו במילות השיר: "בוא אלי פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד, שב תנוח אל תירא", אני חושש שזהו הדבר שנעשה, ונעוף בחזרה. אם יש לתנועה הקיבוצית עדיין מה להציע – שתופיע! זה הזמן.
