סגן אלוף (מיל') זוהר ליפקין, דור שלישי בקיבוץ הגושרים, מסתכלת על הצד הטוב שהביאו עימן ההרחבות ולא מתרגשת מהמתח שנוצר כביכול בין קריית שמונה לקיבוצים
שתי נשים מתמודדות על ראשות המועצה האזורית הגליל העליון: זוהר ליפקין מהגושרים וגלית אורי מקדרים. אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון במצבת המתמודדים, תוצאה אחת כבר הושגה במרוץ. לראשונה מאז הקמתה ב-1975 כמועצה של 29 קיבוצים, תעמוד אישה בראשות מועצת הגליל העליון.
ליפקין אינה מתרגשת במיוחד מהעובדה הזו. "יש לי בעיה באופן כללי עם מגדרים", היא אומרת, "הייתי בשירות קבע עד שהשתחררתי בדרגת סגן אלוף. מעולם לא נדרשתי להיותי אישה כמשהו מכונן. אני חושבת שנשים צריכות להתמודד על תפקידים, וזה שאני אישה זה בונוס אבל זו לא המהות של ההתמודדות".
כשהיא נשאלת מה הניע אותה להתמודד על ראשות המועצה, היא מתחילה מזה שבשבע השנים האחרונות היא מנהלת את האגודה השיתופית חקלאית ואת האגודה הקהילתית של קיבוץ הגושרים. "בשנים האלו הקיבוץ עשה צמיחה דמוגרפית מורכבת ושונה מכל קיבוץ אחר. לפני חמש שנים בחרתי להיות נציגת הקיבוץ במליאת המועצה האזורית, ובחרתי להיות מעורבת בכמה שיותר ועדות. אני חברת הנהלת המועצה, ועדת תכנון ובניה, ועדת מכרזים וועדת איכות הסביבה. מוניתי כדירקטורית מטעם המועצה במכללה הטכנולוגית. בנוסף, אני חברת מזכירות התנועה הקיבוצית, אבל ביקשתי לסיים בגלל ההתמודדות. מהמקום הזה של מעורבות מאוד גדולה בכל מה שקורה, ובעיקר בגליל העליון, בחרתי להתמודד על ראשות המועצה, לקדם ולשנות, ולהגיד תודה על מה שיש, ויש המון. הגליל העליון זו מועצה נפלאה עם אנשים מדהימים, עם עובדי מועצה נהדרים, אבל תמיד יש לאן לשאוף".
התעסוקה היא אחת הלקויות של הגליל העליון
זוהר (59), גרושה ואם לארבעה, שכולם גרים במרכז בגלל הקושי למצוא תעסוקה בצפון, היא דור שלישי בהגושרים. סבתה וסבה מצד אימה עלו לארץ מגרמניה לאיילת השחר, ובפילוג עברו לקיבוץ הגושרים. אביה הגיע להגושרים בגרעין נח"ל מקן בורכוב של הנוער העובד והלומד. "גדלתי בקיבוץ השיתופי עם הלינה המשותפת", היא מספרת, "עם כל היתרונות והחסרונות שהיו בו. בצבא התחלתי כמש"קית ת"ש, ויצאתי לקורס קצינות. הייתי קצינת ת"ש של גולני, ואחר כך קצינת ת"ש של אוגדה 36. השתחררתי וחזרתי לשירות קבע, להיות קצינת ת"ש של פיקוד צפון. אחר כך יצאתי לקורס של קצינות נפגעים, והייתי ראש ענף נפגעים של השריון. בהמשך הייתי ראש ענף פרט של פיקוד צפון, ובתפקיד האחרון הייתי קצינת פניות הציבור של צה"ל. יצאתי לפנסיה מהצבא בדרגת סגן אלוף, ולקחתי על עצמי את תפקיד מנהלת הקהילה בקיבוץ".
אילו תחומים את רוצה לשנות ולפתח כשתהיי ראשת המועצה?
"קודם כל, אני רוצה לקדם מאוד את כל נושא החינוך. צריך להסתכל על הילד מאז לידתו ועד לגיל 18 שבו הוא מתגייס לצבא או הולך לשנת שירות, ולפתח עבורו את כל נושא החינוך גם בבתי הספר, גם בחינוך החברתי בקיבוצים, גם בתנועות הנוער וגם במעורבות החברתית הנדרשת בעיניי לבני הקיבוץ בכל ההיבטים.
התחום השני שאותו אני רוצה לקדם בצורה מאוד נמרצת הוא כל עולם האסטרטגיה וגיוס הכספים, ובעצם פיתוח האקוסיסטם הפנימי. תחום נוסף הוא תחום התעסוקה, שהוא אחת הלקויות של הפריפריה, של הגליל העליון, שמתאפיין במרחק ממרכז הארץ, ובמגוון המקצועות שאינו מספק. לא מעט אנשים שחיים היום בגליל העליון ממשיכים לעבוד במרכז הארץ. הקורונה אומנם לימדה אותנו שאפשר לעבוד בצורה היברידית מהבית ומהמשרד, אבל זה לא מענה ולא פתרון. לכל המרחב בצפון הארץ נדרש טיפוח אינטנסיבי, שכולל הבאת מקומות עבודה, יצירת מקומות עבודה ופיתוח מקומות עבודה, כדי שבאמת מי שבוחר לחיות פה יוכל גם לעסוק במקצוע שאותו הוא למד ובו הוא רוצה לעסוק, וגם יתפרנס ממנו בכבוד".
קריית שמונה היא עיר הבירה שלנו
אני מזכיר לליפקין את חסימות שערי הקיבוצים כפר גלעדי, עמיר ודפנה על ידי אנשים מקריית שמונה ושואל אותה איך היא מתייחסת לזה. ניכר בה שהנושא רגיש מאוד. "קריית שמונה היא עיר הבירה שלנו", היא מציינת, "כשקריית שמונה וחצור הגלילית יהיו חזקות, מובילות ומשפיעות, לכולנו באזור הגליל העליון יהיה טוב יותר. בקיבוץ הגושרים נקלטו בארבע השנים האחרונות עשרות משפחות של בני קריית שמונה. אנחנו לא מרגישים בקיבוץ שום שוני בין מישהו שגדל בקריית שמונה למישהו שגדל בהגושרים. לוקח זמן לבנות קהילה אחודה. אני לא מתחברת למתח שכאילו נוצר בין קריית שמונה לקיבוצים".
בעבר היו תושבי הרחבות קהילתיות בחלק מקיבוצי הגליל העליון, שלא רצו לשלם עבור השירותים שהקיבוץ מספק להם, וטענו שהמועצה צריכה לספק את כל השירותים מכספי הארנונה שהם משלמים. במבחן המשפטי הם הפסידו. האם המתח הזה עוד קיים?
"אני לא מבינה למה צריך לחזור לזה. זה כבר עבר. יש אתגרים לכל קיבוץ. כל קיבוץ מ-29 קיבוצי המועצה הוא שונה. הוא נמצא במקום אחר, הדנ"א שלו שונה, יחסי קיבוץ-הרחבה, אם קיימת, נמצאים במקום אחר. כל קיבוץ שרוצה בכך צריך לקבל את התמיכה של המועצה, במקום שבו הוא נמצא באותה עת. לבנות קהילה שנכנסים אליה אנשים חדשים כל הזמן זה אתגר. צריך להסתכל על הצד הטוב של נושא ההרחבות. זה אתגר שמפתח לנו את הקהילות, ובעצם מבקש מאיתנו להיות הרבה יותר יצירתיים, לחבק, לפתוח את הלב, לקלוט אנשים חדשים ולהבין שזה לוקח זמן. לכל אדם שעובר לגור ביישוב אחר, לוקח זמן לטעת שורשים באדמה וזה בסדר גמור. פנינו צריכים להיות לעתיד ולא לעבר".
נושא נוסף שבוודאי יעסיק את ליפקין אם תיבחר לראשות המועצה, הוא הנושא הביטחוני וביצוע תוכנית "מגן הצפון". התוכנית יצאה לדרך בתחילת 2020, ודובר בה על ממ"דים ל-21 יישובים סמוכי גדר, ועל מיגון מוסדות חינוך. בינתיים קיצצה הממשלה חלק מהתקציב, וחל עיכוב בקצב מיגון בתי התושבים בגליל. "לצערי הממשלה החליטה לפגוע בתקציב של הגליל, ואני בהחלט מתכוונת לטפל בנושא הזה. תוכנית הקמת הממ"דים התחילה במספר יישובים, אבל היא לא עובדת בקצב המתוכנן ובתקציב המתוכנן".
איך התארגנת לבחירות ואילו תגובות את מקבלת?
"יש לי מטה בחירות נפלא והכול עובד נהדר. בינתיים אני מקבלת מהציבור תגובות מאוד אוהדות ומחזקות. אני נפגשת עם אנשים באופן אישי, ובשבוע שעבר התחלתי במפגשים קבוצתיים בקיבוצים. אני מרגישה מאוד טוב בהתמודדות הזו".
