יבול שיא
הרפת והחלב
גלי יגודה אפור

למה מי אתה? גלי יגודה, 42, נשואה + 4, עין שמר

3 דק' קריאה

שיתוף:

מה אהבה בגיוסי הכותנה ומי האיש שסדק את עולמה? רכזת התרבות שקולטת משפחות לקיבוץ מגלה

היא רכזת התרבות של עין שמר כבר ארבע שנים (קדנציה שנייה) בשותפות עם תמר צמח (במקור מגניגר). משמשת אשת הקשר של הטלפונים הניידים של החברים עם הספק הסלולרי. פעילה בצוותי הקבלה והקליטה מזה כשמונה שנים "מאושרת להכיר כל משפחה חדשה וללוות אותם בנבכי הקהילה שלנו". 

"ריכוז תרבות זו התמכרות. בשנים האחרונות נפרם הדיסטנס שהיה בין הקיבוצים (לפחות בתחום התרבות) ויש לנו תקשורת פתוחה, שיתוף רעיוני ומעשי וקשרי חברות שחוצים את קווי התפקיד". 

 איזה איבר בגוף שלך מספר שאת מקיבוץ? 

"העיניים שלי. כי הן נוצצות כשאני מדברת על הקיבוץ". 

זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ 

"יום הילד. הייתי בת 8 או קצת יותר לדעתי ועשינו מופע קצר של התעמלות קרקע עם רותי בצר. זוכרת את עצמי נהנית מכל רגע ובכלל לא מודעת לכך שיש קהל". 

המאכל שהכי אהבת שהכינו או עדיין מכינים בחדר אוכל? 

"מודה שעד היום אני אוהבת את האוכל בחדר האוכל שלנו. אורז ועדשים ביום שני, בולונז ופסטה בשלישי או קוסקוס ושניצל ביתי ברביעי. אבל הכי אהבתי לטעום את פשטידת הגבינה המתוקה שהיו מכינים בשישי בבוקר. עבדתי במטבח ואיך שזה היה יוצא מהתנור, היינו טועמים חתיכה". 

משפט שאמרו לך בקיבוץ שבחיים לא תשכחי 

"אמרו לי פעם שאם נוצר לך 'שם' מסוים בקיבוץ אז זה לכל החיים. מכירה כמה וכמה הוכחות חיות שזה כבר לא ככה". 

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך בקיבוץ? 

"וואו, חייבת להודות שהייתי במעגל הרכילות כמה פעמים וממש לא אכפת לי שיודעים עלי. אז שמועה מטורפת לא הייתה, אבל כשעברתי טיפולי פוריות בשביל להיכנס להריון (כל הילדים שלי הם ילדי מבחנה), חצי קיבוץ ידע כי סיפרתי. בעיניי, הכי טוב לספר. זה 'מוציא את האוויר מהבלון'" 

אם היית יכולה לחזור בזמן, איזו עצה היית נותנת לילדה שהיית? 

"לא רוצה לחזור בזמן בשום תנאי. אבל עצה זה נחמד… הייתי אומרת לה להקשיב לעצמה". 

מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה? 

"הכול. המשפחה, הירוק, הקרבה לכל מקום (יתרון כשהקיבוץ לא ב'חור'), האנשים. באמת ובתמים אוהבת את עין שמר ובוחרת בו כל יום מחדש". 

מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך? 

"שאני יודעת הכול. למי לפנות, מי אחראי על מה, איפה מוצאים. אוהבת להתמצא ואוהבת עוד יותר להיות לעזר לאחרים".

20220221 151727
צילום: מהאלבום הפרטי

מה העבודה הכי קטנה שעבדת בה בקיבוץ? 

"עבדתי תקופה מסוימת במחסן בגדים ואז חשבתי שזה 'קטן' עליי. אבל מאז שאני אימא ולא מכבסת בבית בעד שום הון שבעולם, אני מלאת הערכה לעבודה הזו ויודעת שצריך הרבה סבלנות, דיוק והתמדה כדי לעשות אותה (יש מכבסה מדהימה בעין שמר)". 

שריטה שהקיבוץ של פעם השאיר בך 

"רוצה לדעת תמיד מי מסתובב בשבילים. מי האנשים שאני רואה מולי. לפעמים צריך לדעת לשחרר". 

איזה ענף מענפי הקיבוץ שכבר לא פעילים היית מחזירה לחיים ולמה 

"ללא ספק ובלי שום תחרות – החלבייה!!! עבדתי וניהלתי את עסק הגבינות המקומי שלנו במשך ארבע שנים מופלאות. נאלצנו לסגור כי המקום נכשל מבחינה עסקית. אבל לא היה ולא יהיה כמו הגבינה המלוחה שלנו!". 

 
איזה חג קיבוצי הכי אהבת בתור ילדה בקיבוץ? 

"אהבתי ועדיין אוהבת את פסח. את ההתכנסות היפה הזו של מאות חברים יחד בחדר האוכל ואת טקס החג הנפלא. אבל החג 'שלי' זה פורים של החברים. מפיקה אותו מגיל 19 וזה היי מושלם!". 

בהנחה ועשית פעם גיוסים – איזה הכי אהבת? 

"גיוסי כותנה. בשבת לפנות בוקר כשממש קר עדיין, להגיע לרחבת האיסוף מאחורי חדר האוכל ואז להצטופף על הטרקטור בדרך לשדה. שורות שורות של כותנה וחלבלובים חצופים ובסוף, סנדוויצ'ים וארטיקים מצופים". 

 ליד: 

אם היית צריכה לנסח את ה"אני מאמינה" שלך בכמה משפטים? 

"ציפיות זה רק בכריות,  

הצהרות רק במשרדי המכס,  

אמונות שאינן מגבילות מחשבה,  

הכול פתוח ואפשרי  

ולרקוד כמו שהגוף באמת רוצה". 

האם יש איזושהי דמות מהקיבוץ שהשפיעה מאוד על מי שאת היום 

"יש איש אחד שהשפיע לרעה וסדק עמוק את הנפש ומול דמותו הפנימית אני עושה עבודה. אבל לבחור רק דמות אחד או אחת שהשפיעו (לטובה) יהיה בלתי אפשרי כי יש המון כאלו. ממזכירי ומזכירות קיבוץ מולם התנהלתי, חברות וחברים ותיקים שחייכו אלי כילדה, הלכו לעולמם ודמותם עוד נוכחת בראשי, ילדים שהדרכתי ולימדו אותי יותר והמשפחה שסביבי (גם בן זוגי 'עינשמריסט' אז המשפחה רובה כאן איתנו) שמצמיחה אותי כל הזמן. 

ספרי על חלום אחד שהגשמת וחלום אחר שעדיין לא אבל היית רוצה להגשים 

"הגשמתי חלום בדצמבר 2020 כשעשיתי הרצאת 'טד' ארוכה על דיכאון אחרי לידה וטיפולי פוריות. שמתי את נפשי מול הקהל המקומי והם עטפו אותי באהבה. חלום שעדיין לא התגשם (ואני יודעת שיקרה) הוא לראות עולם… לא טיילתי כמעט בכלל ויש מלא לראות". 

אם היית יכולה, היית מחזירה את הגלגל לאחור, לימים שלפני ההפרטה 

היה קסם מסוים בחיים ההם, של הקיבוץ השיתופי, אבל היום אני יודעת שזה היה מקסם שווא לאנשים רבים מדי. הערכים הסוציאליים מדהימים בעיניי אבל כשאין כלכלה חזקה מאוד כדי לאפשר אותם, נוצר תסכול אישי רב והכול בוער בשטח. היום אנחנו כ-12 שנה אחרי ההפרטה, קולטים ומתחדשים ומטפחים קהילתיות מדהימה לדעתי. צריך לבחור לחיות בקהילה. היום אני מרגישה שרובנו כאן בעין שמר בוחרים בה ואפשר רק להסתכל קדימה בגאווה". 

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נחמיה מצוינים ממושב הודיה מספר לעמרם קליין על השתלשלות חיו ואיך הצליח לשלב בין חקלאות לחיים כלוחם אש במערך הכבאות וההצלה * סיפור חיים  נחמיה, יו"ר עמותת רֶשֶֶף, איגוד הגמלאים של מערך הכבאות וההצלה,
3 דק' קריאה
בשעה טובה ולאחר שנה מאומצת ועקבית, הערב התכנסה ועדת המנכ״לים שהוקמה מכח החלטת ממשלה 1752 לעניין קביעת מכסת עובדים זרים, בה קבענו לראשונה כי מכסת העובדים הזרים לחקלאות תעמוד בשנה הקרובה על 70,000. בהתאמה,
״מדובר בהחלטה חשובה אשר מחזקת את החקלאים בישראל המשוועים לידיים עובדות כדי לספק תוצרת חקלאית ולהמשיך ולחזק את ביטחון המזון של אזרחי ישראל. חקלאי ישראל ממשיכים לעבוד ולעבד את אדמותיהם בגבולות, זאת תחת אש
תפוחי אדמה, צנוניות, עגבניות שרי וגם בטטות. השטחים החקלאיים בעוטף עזה מספקים כ-50% אחוז מסך הדרישה הקלורית השנתית של אוכלוסיית ישראל. קבוצת מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בחנה את השפעת המלחמה על ייצור המזון באזור

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן