נשואה, אימא לארבע בנות וסבתא לשמונה נכדים
היא הגיעה לניר עוז (שחוגג 67 שנים) לפני 50 שנה מרמת גן במסגרת גרעין של השומר הצעיר. עסקה בחינוך ולימדה ספרות בתיכון, ובהמשך הייתה יועצת חינוכית בתיכון באופקים. כיום היא פנסיונרית, מלמדת ספרות בחוגי מבוגרים ובנוסף כותבת סיפורי חיים של אנשים. "תחביב מרכזי – סבתאות וטבע".
איזה איבר בגוף שלך מספר שאת מקיבוץ?
"בעיקר הרגליים והעיניים בהן אני משתמשת כדי לראות שוב ועוד דברים ישנים באורות חדשים".
זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ
"אני מרמת גן ובילדותי איימו על ילדים שלא אכלו שישלחו אותם לקיבוץ".
המאכל שהכי אהבת או הכי שנאת שהכינו בחדר אוכל?
"אמא שלי 'רשמה' אותי לקיבוץ כדי שלא אבשל, לא אכבס ואמעיט בשטיפת כלים. כל יום אחרי ארוחת הצוהריים בחדר האוכל אני מברכת אותה בליבי".
משפט שאמרו לך על הקיבוץ שבחיים לא תשכחי
"די מסכימה עם מרטין בובר שאמר עלינו: 'אי כשלון למופת'".
מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך בקיבוץ?
"יש לי ארבע בנות אבל הייתי בהריון שמועתי לפחות שש פעמים".
אם היית יכולה לחזור בזמן, איזו עצה היית נותנת לנערה שהיית?
"פחות תמימות, יותר פיכחון".
מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה?
"תחושת שותפות אמיתית בזמן מלחמת יום כיפור. בן זוגי לחם בסיני. הייתי בהריון ראשון, הייתה לי תחושה שאני מוגנת ומטופלת ככל שניתן. בימים קשים אני נזכרת בכך ומחליטה שוב להיות כאן".
מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך?
"אוהבת עד היום לעבוד בצוות. נהנית להשתתף בדיונים, להקשיב, ולשנות את דעתי או דעתם של אחרים".
מה העבודה הכי אזוטרית שעבדת בה בקיבוץ?
"הייתי סניטרית. ניקיתי את השירותים והמקלחת הציבורית".
אם לא היית גרה בקיבוץ, איפה היה בית החלומות שלך?
"במצפה רמון".
שריטה שהקיבוץ של פעם השאיר בך
"לקום בבוקר, לראות את ילדיי ולהריח".
מה הפינה האהובה עליך בקיבוץ?
"שקיעה בשדות מול רפיח".
איזה ענף מענפי הקיבוץ שכבר לא פעילים היית מחזירה לחיים?
"הייתי שמחה שארוחת הבוקר תחזור לחדר האוכל. תמיד נהניתי משיחות הבוקר המצחיקות של חובבי הכדורגל שהשוו, לעגו וניתחו את משחקי אתמול".
איזה חג קיבוצי אהוב עלייך?
"בניר עוז החג האהוב עלי הוא טו בשבט. יש לנו פינה מיוחדת ביופייה בגן האקולוגי. עושים ארוחת בוקר חופשית, הילדים עושים פיתות. אין טקס, אין מלל, פשוט באים, יושבים, מנשנשים והולכים. המקום עושה את החג".
גיוסים בקיבוץ – איזה הכי אהבת?
"במלחמת לבנון הראשונה עשינו גיוסים לתפוחי ענה. עד היום אני זוכרת אותם לטובה. הם הפיגו את המתח והיו יפים וריחניים".
אם היית צריכה לנסח את ה"אני מאמינה" שלך בכמה משפטים, או לבחור מוטו לחיים, מה הוא היה?
"שלושה דברים למדתי בעשר שנים בהן עבדתי בבית ספר באופקים: שהמילים חיים, פנים ויחסים נאמרות תמיד ברבים בעברית ולא בכדי. יש כל מיני צורות של חיים, יש לאדם כמה וכמה פנים, ואני מנהלת מערכות יחסים שונות עם אנשים שונים. השונות היא שם המשחק".
האם יש איזושהי דמות מהקיבוץ שהשפיעה מאוד על מי שאת היום?
"חברתי תלמה ז"ל שהייתה גם שכנתי. היא לימדה אותי פרק חשוב בחינוך כשעבדתי לצידה בגן כשבאתי לניר עוז".
ספרי על חלום אחד שהגשמת וחלום אחר שעדיין לא אבל היית רוצה להגשים
"הגשמתי את רובם. הייתי רוצה לקחת קראוון ולטייל שבוע בארץ".
אם היית יכולה, היית מחזירה את הגלגל לאחור, לימים שלפני ההפרטה?
"לעניות דעתי ויתרנו על ערך חשוב ומשמעותי ביותר – שווין ערך האדם. נראה לי שהיינו החברה הקרובה ביותר למימוש הרעיון הבסיסי הזה וויתרנו עליו וחבל".
מה הגעגוע הכי עמוק שלך?
"לשקט מלא ועקבי".
מה את מאחלת לקיבוץ שלך ל-20 שנה הבאות?
"העמקת וביסוס הקהילתיות שלנו".
תגובה אחת
היא בת 74 ??? היא היתה שכבה מעלי בתנועה ואני בן 77,
חוץ מזה גרעין צבר היה דוגמה לה שתלהות בקיבוץ ואפילו ״!?גנבו״ בת גרעין שלי !