יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 03 13 110057

למי שייך הסמל הקיבוצי?

5 דק' קריאה

שיתוף:

המעצב הגראפי זאב הררי ממרחביה טוען שלוגו שעיצב לקיבוצו נלקח ללא רשות ומעטר חולצות שנמכרות לטובת יישובי העוטף

*תמונה ראשית: כריכת ספר היובל שעיצב זאב הררי, 1979

במחצית חודש ינואר 2024 התברר לי שעלה לאינטרנט פרויקט חדש בשם ״עוטף״, המוכר חולצות עם הסמל הרשמי של קיבוץ מרחביה כשהוא משולב עם שמו של קיבוץ נחל עוז.
בירור קצר העלה כי אדם צעיר בשם ניל כהן, אחראי לפרויקט המשותף לו ולמסעדת ״האחים״ בתל אביב. הוא העומד מאחורי המותג ״קוֹן״ ש״מעצב״ ומוכר חולצות מודפסות עם הסמלים בתדמיתם החדשה של תריסר יישובים בעוטף עזה. היזם דוגל ביצירת מותגים שהם אנטי־מותג. בריאיון שנתן בחודש שעבר למגזין המקוון ״אות־אות־אות״ הוא מסביר שמשמעות שמו באנגלית Con היא הונאה. לדבריו ״שימוש נפוץ של המילה הוא Con artist שהוא אמן הונאה או אמן תחבולות".
כשנשאל על ידי המגזין אם פירוש הדבר שהוא עוסק בהונאה צרכנית דרך העיצוב הגרפי, השיב שהוא מאוד סנטימנטלי לחפצים, ולכן ״הונאה זו מילה קצת מורכבת ומצטדקת מבחינתי״.
כך או אחרת, היזמים בראשותו החליטו להתלבש על זהותו של הקיבוץ שלנו באמצעות ניכוס הערכים הטבועים בו, בעודם מתעלמים מערכי העיצוב החזותי הייחודי שטרח עליהם מעצב מקצועי ותיק ומוכר בענף בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט. את האותיות של שם הקיבוץ שבעוטף הם עיצבו ברוח השפה הגרפית של סמל הקיבוץ מהעמק.
מאפיינים ייחודיים של נוף הקיבוץ
יזמי הפרויקט מכרו את החולצות באתר אינטרנט לקהל הרחב במחיר 89 ש״ח לחולצה, וכבר הרוויחו עשרות אלפי שקלים, בתואנה ש״כל הרווחים ממכירת החולצות יתרמו לשיקום יישובי העוטף״. היזמים מסבירים את המהלך ההזוי והחמור בעיניי, בכך ש״עוטף״ הוא פרויקט מחווה ליישובי עוטף עזה, ורואים ״בהשראתם של היישובים סיפור של עשייה ותקווה״, ומוסיפים ש״כולנו שותפי גורל, כולנו חלק מסיפור שממשיך להיכתב״. אלא שאין בטיעון המתחנף, היוצר מצג שווא של קשר מלאכותי בין סמל מרחביה, שעיצבתי ב־1979 לציון 50 שנה לקיבוצנו, המורכב ממאפיינים ייחודיים של נוף הקיבוץ, המשולבים זה בזה באופן ייחודי, לבין יישוב אחר, גם אם הוא קיבוץ מעוטף עזה שספג מכה כואבת במלחמה. זוהי פשוט שטות, השראה מזויפת חסרת טעם, זרה לאופיים של יישובי העוטף ושאינה מכובדת.
קיבוץ מרחביה, כחלק מהתנועה הקיבוצית וחבריו, תורמים לפי שיקול דעתם ובדרכם, הן כקהילה והן כפרטים. הם מארחים משפחות מפונות, עושים מחוות ראויות, אך לא תורמים את זהות קהילתם באמצעות הלוגו הרשמי.
היוזמה האמורה אינה רצינית ונפסדת מכל היבט, ולא ברור כלל האם אכן יועברו ההכנסות המובטחות ליעד כלשהו.
שינוי שולי לכאורה
העיצוב המקורי, שהופיע לפני 44 שנים כאיור על עטיפת העלון החגיגי של הקיבוץ, וגם בכריכת ספר היובל, אומץ על ידי קיבוץ מרחביה, בשינויים קלים, כסמל המזהה אותו מאז על גבי מסמכים רשמיים, פרסומים, ספרים, שלטים ואפילו חולצות.
אסור שמישהו, בעל ״כוונות טובות״ וכאילו תמימות, יעז להשתמש בסמל הרשמי של הקיבוץ לצרכים הזויים, ללא רשות תוך שהוא מפר את זכויות היוצרים.
כדי להסוות את ההונאה, לכאורה, נהגו סוכני הזהות הגנובה בפרקטיקה שנויה במחלוקת: הם שינו משהו קטן, שולי לכאורה, ובכך טענו ליצירה חדשה ומקורית שלהם. במקרה זה ניתן להבחין בשני פרטים: נמחק הקו התחתון של המבנה עם הגג המשונן, וכן נמחק החלון העגול בין שתי הקשתות. טענתם, אותה השמיעה מנהלת הפרויקט, שציטטה את ״המעצב״, נשענת על שימוש באלמנטים גנריים, המשותפים ליישובים במגזר הכפרי שאינם מוגנים לדעתם בזכויות יוצרים, כגון: מגדלי מים, בתים, מפעלים, עצים, טרקטורים ושדות.
הם מתעלמים לחלוטין ממאפייני עיצוב מהותיים, מהרעיון ומהקומפוזיציה.
הם לא מודעים לכך שבסמל המקורי של מרחביה משולבים ומחוברים הרכיבים באופן מיוחד באמצעות קווים ויזואליים. הרכיבים אינם גנריים או אייקונים ממאגר תמונות העובר לסוחר.
מגדל המים המרובע הוא הראשון בארץ מבטון, שתכנן האדריכל אלכסנדר ברוַולד במרכז אתר ״החצר הגדולה״ ביישוב העברי הראשון בעמק יזרעאל. שתי הקשתות הצמודות שביניהן חלון עגול הן פרט אדריכלי מ״הבית הגדול״ שמהווה את הפאה הצפונית בחצר ההיסטורית. כך מפגש הרכיבים בקומפוזיציה, יוצר את תמונת הקיבוץ ואת זהותו הבלעדית.


ניצול לרעה של זהות הקיבוץ
בשלב ראשון אכן העתיקו את הסמל כמתואר כאן מבלי שביקשו רשות, זאת בניגוד להצהרתם כי היו בקשר עם כל הקיבוצים הנוגעים בדבר. עדכנתי את מנהלי הקיבוץ במידע המוזר והמטריד וביקשתי שיתייחסו אליו בדחיפות וברצינות. בפנייתי הסברתי כיצד משתמשים בדרכי הונאה וגניבת דעת ״יצירתית״ של הציבור, תוך ניצול לרעה של זהות הקיבוץ שלנו. הדגשתי שזה עלול להתקבל כמשהו ״מחמיא״, ״תורם״ לקשר בין מורשת העבר המפוארת של חלוצי העמק לבין ההווה המר של מתיישבי הנגב המערבי.
ציינתי שלדעתי מדובר בהונאה הזויה וריקה שאסור להיתפס ברשתה. מה עוד שמדובר כאן לכאורה בשימוש לא חוקי בזכויות יוצרים.
לאחר בירור העניין עם מנהלת פרויקט ״עוטף״, התקבלה אצל מנהלת הקהילה תשובה מגומגמת כי העניין נעשה על ידם ״בשוגג״ והובטח כי מכירת החולצות הוסרה מהאתר ונגנזה מהפרויקט.
אלא, שכעבור זמן קצר, מצאנו כי החולצה המדוברת זנחה במעט את קונספט ההשראה הנובע מהקיבוץ שבעמק ומוענק לקיבוץ שבעוטף. במקומו הסתפקו היזמים בשינוי ובעיוות המקור ויצרו אדרת חובבנית, ילדותית וחסרת חן, שמזכירה במעט את הזהות המקורית שניטלה ובעיקר את הזיוף הזול.
המגזין השבועי המקוון ״פורטפוליו״, הנחשב כרציני ומוערך בסיקור הפעילות האומנותית והעיצובית, פרסם בגיליונו ביום חמישי, 8 בפברואר, ריאיון מרכזי מאת העורך תחת הכותרת ״ניל כהן עיצב 'כאילו מישהו בקיבוץ שמצייר יפה הרים עיצוב לחולצה'״.
הריאיון מציג בפני הקוראים מה שמכונה ״פרויקט מחווה ליישובי העוטף, המַפנה אל העתיד מבט אופטימי של גאווה אזרחית״.
כקורא נאמן חלקתי על המחמאות שהרעיף העורך על המרואיין והצגתי בפניו את הפרטים העשויים לשפוך קצת אור על הפרויקט האמור מנקודת מבט שונה, על ידי בן וחבר קיבוץ מרחביה שנקשר לפרויקט האמור בעל כורחו. עד עתה לא התקבלה התייחסותו.

3 זאב הררי חולצ הלמכירה
החולצה עם הלוגו המועתק, כפי שהיא נמכרת באתר

ניל כהן

ניל כהן מהמותג "קון" הוא מעצב גרפי שמנגיש תכנים דרך מוצרים. רגע לפני שהושקה הקולקציה החדשה עליה עבד, פרצה לחיינו מתקפת הטרור האכזרית של ה-7 באוקטובר. "חשבתי מה אפשר לעשות בכדי לייצר משהו חיובי בתוך הסיטואציה האיומה ואיך אפשר לעזור", אומר ניל. 

כך נולד פרויקט "העוטף" בשיתוף עם האחים אסף ויותם דוקטור (הבעלים של מסעדת "האחים" ומסעדות נוספות) כמחווה ל-12 מיישובי עוטף עזה שנפגעו ב־7 באוקטובר: בארי, כיסופים, חולית, עלומים, נחל עוז, כפר עזה, ניר עוז, נירים, רעים, אופקים, נתיב העשרה ושדרות. 

 "הרעיון היה ליצור חולצות שיש להן אסתטיקה של עיצוב ישראלי של שנות ה-70, עם שם הקיבוץ ואייקונים של קיבוץ כמו טרקטור, שדה, בית עם גג ועצי תמר, שהם מעין ציטוטים של עיצובים של חולצות שעוצבו בקיבוצים. כאילו הקיבוצים עשו וינטג' לעצמם". 

הישובים נתנו את ברכתם לפרויקט ואלפי חולצות נמכרו. הרווחים ממכירת החולצות נתרמים למרכזי חוסן לטיפול בטראומה. 

זאב הררי ממרחביה טוען כי הסמל על החולצה שעוצבה לניר עוז הועתקה מסמל שעיצב לקיבוץ מרחביה ב־1979 לציון 50 שנה לקיבוץ, סמל שמורכב ממאפיינים ייחודיים של נוף הקיבוץ (קשתות, מגדל מים מרובע) המשולבים זה בזה באופן ייחודי. 

"העיצובים של כלל החולצות בפרויקט 'העוטף' לוקחות השראה מאסתטיקה של עיצוב ישראלי של שנות ה-70. לא המצאתי שפה והיה לי חשוב שהעיצוב יגע בזיכרון הקולקטיבי, ויאזכר את הדנ"א הקיבוצי. 

העיצוב שנעשה לחולצת נחל עוז היא טעות תמימה שלא נעשתה בזדון. לא ידענו שזה סמל של יישוב. כשפנו אלינו והתברר שזהו הלוגו של קיבוץ מרחביה – הסרנו את העיצוב. 

נאמר למי שפנה אלינו שאפשר לתת קרדיט למעצב וגם להסיר את החולצות מהאתר. ואכן הסרנו את החולצות עם העיצוב הקודם ונעשה עיצוב מחדש לנחל עוז". הקשתות נגנזו מהעיצוב החדש ולדברי ניל "שדה, טרקטור, מגדל מים, יש בפרסומים/ עיצובים של קיבוצים נוספים". 

"אני מרגיש בנוח לצטט, אבל גם מבין את התגובה ואת הבקשה להסיר את העיצוב מהאתר. קיבלנו את הטענה והתנצלנו, זו טעות שלי והיא נעשתה בתום לב. מחילה אם מישהו נפגע". 

לדברי ניל העיצובים נעשו לאחר מחקר חזותי והמוטיבים אינם ייחודיים לקיבוץ זה או אחר, אך הוא מבין את עוגמת הנפש.  

גם בחולצה שעוצבה לקיבוץ חולית מופיע שדה המצטט עיצוב שנעשה לציון 50 שנה לאפיקים. "נעשה איתם שיח והם קיבלו את זה. המטרה הייתה לתת כבוד לאסתטיקה, לצטט אותה. אם מישהו חלילה מרגיש שמנסים לגנוב את זהותו – זה בדיוק ההפך".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול משק החשמל בקיבוצים הפך למורכב במיוחד והוא כולל אחריות על רכישת חשמל ומכירתו, גביית תשלומים, תחזוקת תשתיות והיכרות עם הרגולציה המשתנה  * חברת משקי רם, שפועלת בכ-40 קיבוצים, מתמחה בכך ותוכל ולחסוך לכם
3 דק' קריאה
הצלם הבינלאומי נפתלי הילגר מגן-נר שבגלבוע נוסע ברחבי העולם, מגלה תרבויות לא ידועות ומצלם נופים ואנשים * בתמונותיו ניכרים סקרנות, רגישות והקשר האנושי שהוא ניחן בהם * מאז ה-7 באוקטובר הוא מקדיש חלק מזמנו
9 דק' קריאה
על הגדות פסח בהתיישבות העובדת  סדר הפסח הוא הטקס הביתי-משפחתי החשוב ביותר בשנה. לאורך ההיסטוריה קיימו אותו בארץ ובגולה, גם בתנאים קשים ובלתי אפשריים כמעט. העיסוק המרכזי הוא קריאה בהגדה של פסח. במאות השלוש-עשרה
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן