ניר דוד הגיש תביעת פיצויים נגד מנהל קבוצת "משחררים את האסי" בגין פרסום לשון הרע והטרדות חוזרות ונשנות בקיבוץ. הנתבע טען כי מדובר במסע נקמה אישי נגדו
*תמונה ראשית: נחל האסי. זכות הגישה של הציבור לנחל האסי פוגעת בזכות חברי הקיבוץ ותושביו לפרטיות ולשמירה על שגרת חייהם ולכן יש "לאזן בין הזכויות המתנגשות"
ישנם אירועים שהסעירו את המדינה, וכיום נדמה שקרו לפני נצח נצחים, אך הסיפורים המשפטיים הנוגעים להם עוד מתקיימים. כך, בתחילת אוקטובר האחרון, דן בית משפט השלום בנצרת בתביעה הנוגעת ל"פרשת האסי", אותה הגיש בזמנו קיבוץ ניר דוד כנגד מי שניהל קבוצת פייסבוק בשם "משחררים את האסי" והיה מפעילי המאבק אותה עת (הוא – הנתבע).
נזכיר כי בספטמבר 2020 מפלגת ש"ס וח"כ משה ארבל, עתרו לבית המשפט המחוזי בחיפה, להורות לקיבוץ ניר דוד "לפתוח את השער הצהוב", ולאסור על הקיבוץ למנוע את הגישה לנחל האסי ולגדותיו, המצויים בשטחי הקיבוץ. לשיטתם, הנחל מהווה משאב ציבורי ולציבור זכות גישה חופשית אליו. השופטת תמר שרון נתנאל, פסקה באוגוסט 2021 שזכות הגישה של הציבור לנחל האסי אינה מוחלטת, שכן היא פוגעת בזכות חברי הקיבוץ ותושביו לפרטיות ולשמירה על שגרת חייהם ולכן יש "לאזן בין הזכויות המתנגשות", על דרך פתיחת חלק מהנחל לציבור לפי מתווה שהמדינה הציעה.
בין לבין, במאי 2021, הגיש הקיבוץ תביעה לפיצויים בסך 2.5 מיליוני שקלים, כנגד הנתבע, בה טען, באמצעות עו"ד יצחק פינק (נשיץ, ברנדס, אמיר ושות'), שהנתבע "פרסם לשון הרע כלפי הקיבוץ במספר הזדמנויות, וכן בעשרות פרסומים בפייסבוק". עוד נטען שהנתבע ביצע "עוולת מטרד", בכך ש"הגיע אל הקיבוץ במהלך כשנה והשמיע מוזיקה חזקה ביותר, טיפס על גדרות הקיבוץ וגרם להם נזק, הפריע לתנועת הרכבים בקיבוץ, הפריע לפעולת שער הכניסה לקיבוץ ועוד".
הנתבע, באמצעות עורכי הדין חגי קלעי וקרין תורן היבלר (קלעי, רוזן ושות') דחה את הטענות נגדו וציין כי זו "תביעת השתקה" שתכליתה להרתיע אותו מפני השתתפות במחאה הציבורית לגבי נחל האסי. זו "תביעת סרק, טורדנית, המהווה מסע נקמה אישי כנגדו", אמר הנתבע וביקש לדחות ולסלק את התביעה על הסף (עוד קודם בירור העובדות והטענות לגופן).
חופש הביטוי אינו חופש הביזוי
החקיקה בישראל אינה מכירה במושג "תביעת השתקה" וחוק איסור לשון הרע אינו מונע הגשת תביעה שכזו. יחד עם זאת, בית המשפט העליון נגע במקרה אחר בשאלה זו כעניין שבמדיניות, ואמר שיש להתייחס ל"חשש שהגשת תביעת לשון הרע תשמש, לעיתים, לא רק ככלי לגיטימי להגנה על שמו הטוב של אדם, אלא כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת או מפני חשיפת האמת. "חשוב", נאמר שם, "שבית המשפט ייתן את דעתו, לשאלה אם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה" כלפי הנתבע.
השופט אדהם ספדי הסביר ש"תביעת השתקה" נועדה להפעיל לחץ פסול על הנתבע ולהרתיעו מלקחת חלק בדיון הציבורי. ל"תביעת השתקה" יש מאפיינים מיוחדים, אמר. זו תביעה שכוללת טענות סרק עובדתיות ומשפטיות הנוגעות לעניין ציבורי שעצם הגשתה ובירורה עלולים להוות אפקט מצנן כלפי הנתבע להשתתף בדיון ציבורי בשל החשש מהמשאבים החומריים והנפשיים הנדרשים לצורך התגוננות מפני תביעה שכזו וההתמודדות עם תובע "חזק" שיכול "להתיש" את הנתבע במאבק המשפטי.
סילוק תביעה על הסף בטענה שמדובר בתביעת השתקה הוא מהלך שצריך להיות שמור למקרים חריגים ביותר בהם ניתן לקבוע כבר בשלב מקדמי של ההליך כי זו תביעת השתקה מובהקת, הסביר השופט וציין שלא זה המקרה כאן. "לא ניתן לקבוע כבר עתה כי זו תביעת השתקה. חופש הביטוי אינו חופש הביזוי. התביעה הוגשה בגין 77 פרסומים שונים בקבוצת הפייסבוק. מעיון בהם עולה כי הלשון שננקטה בחלקם אינה "פושרת". הנתבע עצמו מודה ש"חלקן של התגובות הן בוטות, גסות ולעיתים מקוממות". בחלקן "נעשתה השוואה בין הקיבוץ לנאצים", בחלק אחר של הפרסומים יוחסו לקיבוץ עבירות פליליות ויש גם פרסומים שעלולים לפגוע בעסקי הקיבוץ.
סוף דבר, פסק השופט, שלא ניתן לומר בשלב מקדמי זה שהתביעה חסרת סיכוי ומדובר בטענות סרק. "טענות הקיבוץ ראויות להתברר לגופן ואין להורות על סילוק התביעה על הסף". הדיון יימשך והנתבע ישלם לקיבוץ 3,000 שקלים הוצאות משפט.
