פרופסור אסף מידני מגבעת ברנר מונה לחבר המועצה להשכלה גבוהה. מה הוא מתכוון להעלות על סדר היום? האם תהיה אוניברסיטה קיבוצית? ואיך כל זה מתחבר לכישלון שיטת בחירת המזכ"ל? שיחה מלומדת בגובה העיניים
גם הקילומטרז' שצבר בתחום האקדמי וגם הניסיון שצבר בתחום הניהולי והציבורי, לא הצליחו להותיר את פרופסור אסף מידני, חבר גבעת ברנר, חסין מהתרגשות בטקס שנערך לפני כחודש בבית נשיא המדינה בו נבחר לחבר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). מידני הוא אחד מ-21 חברי המל"ג ה-14, שיכהנו בתפקיד במשך חמש שנים. "האמת שבאתי לטקס סקפטי", הוא מתוודה, "חשבתי שזה עוד תפקיד באקדמיה שאותה אני מכיר היטב, אבל משהו בטקס הזה, ברשמיות שלו, במעמד שלו, במקום הזה, שם אצלי בפוקוס את חשיבות התפקיד וזה גרם לי להתרגש".
תהליך המינוי, המעוגן בחוק המל"ג מ-1958, הוא ארוך ומפותל עד להגעה ליעד הנכסף. באוקטובר 2021 יצא קול קורא להגשת מועמדות למל"ג ה-14, ומי שעניינו בנושא הזה את פרופ' מידני, מומחה למשפט ומדיניות ציבורית וחבר סגל בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב יפו, שחזר משנת שבתון, היו נשיא המכללה האקדמית פרופ' דרור ורמן והמנכ"ל בני אלון. לאחר שמידני הביע את נכונותו למלא את התפקיד, הגיש נשיא המכללה את מועמדותו ופירט את קורות חייו ואת התאמתו לכהונה במוסד הקובע את המדיניות בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל. לאחר שהומלץ על ידי ועדת איתור לכהן במל"ג כאחד מנציגי המכללות והוצע כמועמד על ידי נשיאי המכללות, ולאחר שמועמדותו הובאה לידיעת ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) וועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות (ור"מ), הועברה מועמדותו לאישורה של שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון, שאישרה אותה לאחר שנפגשה אתו והתרשמה ממצגת שבה הציג את עמדותיו בנושא ההשכלה הגבוהה. לאחר אישור השרה עברה מועמדותו לוועדה למינוי בכירים, ומשם להחלטת ממשלה על הרכב המל"ג ה-14, עד שהגיעה לשלב הענקת המינוי על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג.
המל"ג הוקמה מכורח חוק המועצה להשכלה גבוהה תשי"ח-1958. המועצה מתווה את מדיניות ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל, וכרשות פיקוח ממלכתית היא הגוף המפקח על הקמת האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות החדשות, על הרחבת מוסדות להשכלה גבוהה קיימים ואישור תארים, פיקוח על הענקת תארים מדעיים, העברת הכספים מהממשלה למוסדות והצעות לקידום חקירה מדעית בנושאים שונים.
לתגבר את מדעי החברה והרוח
פרופ' מידני, יליד רחובות, מבכירי חוקרי המדיניות, הניהול והמשפט הציבורי בישראל, הוא בעל תואר ראשון במשפטים מביה"ס למשפטים של המכללה למנהל, תואר שני ושלישי במנהל ומדיניות ציבורית מביה"ס לניהול באוניברסיטת בן גוריון, ותואר פרופסור במדע המדינה ומשפטים. הוא כיהן כדיקן ביה"ס לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב יפו וכנשיא האגודה הישראלית למדע המדינה. פרסומיו העוסקים בתחומי המדיניות הציבורית, המשפט והפוליטיקה זכו בפרסים ומלגות, ובנוסף כיהן גם כחוקר-אורח באוניברסיטאות בעולם כגון ברקלי שבקליפורניה ואוקספורד שבאנגליה.
בתחום הניהול והממשל שימש מידני כיו"ר החברה הממשלתית לתיירות, דירקטור ברשות לפיתוח כלכלי של עיריית תל אביב-יפו וכחבר הוועדה הציבורית למימון מפלגות בכנסת ישראל.
ראשי האוניברסיטאות טענו בזמנו שרמת הלימודים במכללות ירודה, ושניתן להשיג בהן תואר אקדמי תמורת שכר לימוד גבוה. האם המתיחות הזאת עדיין קיימת, והאם תואר מהאוניברסיטה נחשב מכובד יותר?
"המתח עדיין קיים אבל בהקשרים אחרים. בעבר, כשהמכללות קמו והתחילו להעניק את התארים באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, השיח בין האוניברסיטאות למכללות הציבוריות אכן היה על רמת הלימודים. במשך השנים המל"ג עשתה עבודה מצוינת של פיקוח על המכללות במסגרת תפקידה, והמכללות הפכו לשחקן מוביל בכל מה שקשור להענקת תארים ראשונים ואחר כך שניים. כיום מרבית בעלי התארים האלו לומדים במכללות. המתח כיום בין האוניברסיטאות למכללות נובע מכך שמזה מספר שנים המכללות מבקשות לקבל השתתפות בתקציבי המחקר, שמועברים במלואם אך ורק לאוניברסיטאות. כיום המכללות מקדמות מחקר, הסגל האקדמי שלהן עוסק במחקר, ואחת מהן, הבין תחומי בהרצליה, הפכה לאוניברסיטת רייכמן, אחרי שעמדה בתנאי המל"ג להענקת תואר דוקטור. המכללות רוצות להיות מוערכות יותר מבחינת תקצוב, אך במוקד השליטה של תקצוב ההשכלה הגבוהה שנמצא בות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב מטעם המל"ג) יש רוב לנציגי האוניברסיטאות. אני חושב שקיימת הבנה של האוניברסיטאות שהמכללות נמצאות כיום במקום אחר, ולכן אני מניח שיהיה שינוי גם בנושא התקצוב".
אילו נושאים עומדים על סדר יומה של המל"ג?
"המל"ג ה-14 נפגשה רק לישיבת פתיחה, אבל פנינו לתוכנית ארוכת הטווח. אני מעריך שנמשיך לקדם נושאים שבהם עסקה המל"ג ה-13, כמו למשל חיזוק העולם הדיגיטלי בקמפוס החדש, שילוב יוצאי אתיופיה באקדמיה, חיזוק ההשכלה הגבוהה בחברה הערבית, הנגשת ההשכלה הגבוהה בחברה החרדית, חיזוק הבינלאומיות, קידום נשים, טיפוח המחקר וביצורו ועוד. יש מגוון נושאים שאנחנו רוצים לשמר כנושאי דגל. למשל, הקמת אוניברסיטה בגליל. ההחלטה על הקמת האוניברסיטה בגליל עברה במל"ג הקודם, והמל"ג שלנו יצטרך להחליט על אופן ההקמה ולכן הקמנו ועדה שתגבש את החלופות לכך".
יש נושאים שאתה רוצה להיות מעורב בהם יותר?
"המל"ג זה סוג של ממשלה-זוטא, שמתווה מדיניות למערכת ההשכלה הגבוהה. התקציב של ההשכלה הגבוהה עומד על 13 מיליארד שקל. זה לא תקציב קטן. מבחינה ערכית הייתי מאד שמח להשפיע על נושאים כמו תגבור תכנים של מדעי החברה ומדעי הרוח, שאני בא משם, בתוך הבולטות של ההיי-טק ומסלולי ההנדסה למיניהם. אני יודע שיש דברים שמתרחשים באוניברסיטאות, כמו חיוב סטודנטים ללמוד קורסים במדעי הרוח ומדעי החברה. אני הייתי רוצה לראות את זה נוכח יותר בתוכניות הלימודים. כמי שחי בקיבוץ הייתי גם שמח להעמיק יותר בנושאים הקשורים בקיבוץ". 
דמוקרטיה של נציגים
אסף מידני (53), נשוי למרית פרס-מידני, בת גבעת ברנר, מרצה לתקשורת, מפתחת ומנחת פרויקטים חינוכיים והם הורים לרומי (21) קצינה באגף משאבי אנוש בצבא, ולעלמה (19) חיילת בצה"ל, משרתת כמפקצית בחיל חינוך בחוות השומר. הוא הגיע מרחובות לגבעת ברנר בעקבות רעייתו, והם התקבלו לחברות ב-2009 במעמד של חברים חדשים. הוא מעיד על עצמו שבעבר היה יותר מעורב בחיי קיבוצו, ובשנים האחרונות המעורבות קצת פחתה בשל התפקידים התובעניים שמילא בתחום האקדמי והציבורי. כיום הוא משמש כיועץ משפטי של האגודה השיתופית-חקלאית גבעת ברנר, ובמסגרת זאת מקפיד להיות מעורב בנעשה בקיבוץ. "אני מאמין בקיבוץ שלי ובחברה שלי", הוא מדגיש.
בזמנו היית חבר בצוות תנועתי ששינה קצת את נהלי הבחירות לתפקידים תנועתיים ולמוסדות של התנועה הקיבוצית. איך אתה מתייחס לניסיון שנכשל לשנות את שיטת הבחירות לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית?
"ההצעה שעמדה להחלטה הייתה בחירות בשיטת האלקטורים מול בחירות ישירות שהיו נהוגות בשנים האחרונות. להשקפתי שתי השיטות הן דמוקרטיות, והנקודה היא האם התרבות הפוליטית של הבחירות והאמון של האנשים הם כאלו שמאפשרים להגיע לתוצאות הדמוקרטיות באותה מידה. אני לא מתנגד לשיטת בחירה על פי האלקטורים, אבל זה מחייב אמון גדול של המערכת הקיבוצית בעצמה וביכולת שלה להפנים מהי דמוקרטיה של נציגים, כלומר זה מחויב ששיטת בחירת האלקטורים תהיה דמוקרטית ושקופה בתוך הקיבוץ, ושאותו אלקטור יהיה מחויב לקהילה ששלחה אותו. אני חושש שאנחנו עדיין לא בשלים לסוג של שיטת בחירה כזאת, וזה הוכח גם בהצבעה שהייתה במועצת התנועה בנושא הזה, ולו רק מהסיבה שמידת ההפנמה של הדמוקרטיזציה היא נמוכה מאד לא רק בקיבוץ אלא גם במדינת ישראל. החשש הוא שתהיה קבוצה שתבחר את האלקטורים בצורה לא שקופה, ובאופן הזה תייתר את המקום של הבוחר. לדעתי זה מה שהכריע את הכף בסופו של דבר בעניין הזה".
אני מספר לפרופ' מידני שלפני כ-30 שנה החליטו ראשי הקבה"א לקיים קורס קבוע ללימוד כלכלה שיתופית וסוציאליסטית, בטענה שבאוניברסיטאות ואפילו במדרשת רופין התנועתית המרצים מלמדים כלכלה ברוח הקפיטליסטית של השוק החופשי. הקורס היה בנוי על לימודים בארץ ובחו"ל, וכדי לממנו גויסו כספים מקרנות בבעלות הקבה"א. הניסיון נכשל לאחר מחזור אחד, משום שתנועה קיבוצית קטנה לא יכלה לשאת בהוצאות הלימוד. באותן שנים היו גם מי שדיברו על הקמת אוניברסיטה קיבוצית. מה כן אפשר לעשות בחיבור שבין התנועה הקיבוצית והאקדמיה, אני שואל את מידני. "הנושא הזה מעניין אותי מאד", היא אומר, "ולאו דווקא בהקשר של ההשכלה הגבוהה. עוד לפני שנוגעים בזה אני חושב שאנחנו, חברי הקיבוצים וחברי התנועה הקיבוצית, צריכים להגדיר לעצמנו מה היא מידת הקואופרציה שלנו. נדמה לי שלפני שמבקשים להגדיר תכנית לימודים, שמבוססת לא רק על השכלה אלא על ערכים מסוימים, יש לעשות עבודה לא פשוטה בהקשר של מהי מידת השיתופיות או מהי התפיסה של הקהילתיות שאנחנו רואים אותה כנכונה בעידן שלנו. יש כיום שינויים מאד גדולים שמתרחשים גם בחברה הקיבוצית וגם בחברה העירונית. עולם הקהילתיות תופס תאוצה, ואני לא בטוח שהפתרונות לקהילתיות נכונה או לשיתופיות מסוימת בעידן שלנו, נמצאים דווקא בתנועה הקיבוצית. יכול להיות שאפשר ללמוד גם ממה שקורה בערים ובמנהלים קהילתיים, שמקדישים לזה יותר זמן, כסף ומחשבה. אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו מהי מידת הקהילתיות שאנחנו רואים כנכונה, כי אני חושב שלתנועה הקיבוצית יש מקום מאד חשוב בהתפתחות העתידית של החברה הישראלית. התנועה הקיבוצית צריכה להבין שהמקום שלה נמצא עכשיו בנסיגה, ואנחנו צריכים לחשוב מה קרה פה. אני באמת רוצה שנעשה את החשיבה הזאת בצורה שיתופית, ובמלוא הרצינות הראויה".
החשיבה הזאת צריכה להיעשות במחקר אקדמי?
"אני חושב שאפשר לעשות את זה לאו דווקא במחקר אקדמי. יהיו בצוותי החשיבה בוודאי נציגים של האקדמיה, אבל מכיוון שמדובר בערכים הם לא שמורים דווקא לאנשי אקדמיה אלא לכולם. כל חבר קיבוץ זכאי, ולדעתי מחויב, ליטול חלק בדיונים מהסוג הזה. אנחנו יודעים איך לעשות את הדיונים האלו וצריכים לעשות אותם. אני לא צופה שבדיונים האלו נקבל החלטות נקודתיות. אנחנו כן נוכל לקבל זרקור על עקרונות, ומתוך זה נוכל לגבש את ההעדפות שלנו לגבי רצונותינו בהווה ובראייה ארוכת טווח".
בתחום האקדמי מציין פרופ' מידני שלתנועה הקיבוצית יש מוסדות להשכלה גבוהה, ובהם מכללת סמינר הקיבוצים ומכללת אורנים, ושאחד הנושאים שבהם עסק המל"ג הקודם ויעסוק המל"ג הנוכחי הוא לאן מועדות פני המכללות לחינוך. "המכללות לחינוך הועברו לות"ת", הוא מציין, "הן מתוקצבות ועכשיו גם מפוקחות. הרצון הוא להעלות את המעמד של ההוראה והחינוך, וכמובן את מעמד המורה שהגיע העת להעלות אותו זה שנים רבות. פה דווקא יש מקום לתנועה הקיבוצית להיכנס לחשיבה בתחום הזה, במסגרת המכללות לחינוך שהיא מקדמת ומתפעלת. התפיסה שלנו צריכה לסמן את התנועה הקיבוצית כמי שמכילה את מה שקורה ואת מה שיקרה בחברה הישראלית, סוג של פלורליזם ליברלי שצריך להתכתב גם עם תפיסות קהילתיות פנימיות. כשאני נזכר בארבעת השבטים שעליהם דיבר הנשיא לשעבר ריבלין, החילונים, הדתיים, החרדים והערבים, אני מצפה מהנשיא הרצוג, שיש לו קשר לתנועה הקיבוצית, שדווקא יחבר את השבטים. בחיבור הזה לתנועה הקיבוצית יכול להיות חלק נכבד. היא יכולה כצעד ראשון להתחבר לתנועת הקיבוץ הדתי, ויחד הן יכולות להתוות דרך לחיבור החברה הישראלית על בסיס ערכים משותפים".
ואם הזכרנו את לימודי הכלכלה שלא נשאו חן בעיני ראשי הקבה"א, מתברר שגם המל"ג שותפה לדעה ה זו. "הכלכלה עוברת שינוי", מבהיר מידני, "זו כבר לא הדיכוטומיה בין הסוציאליסטי לשוק החופשי. יש עבודות של מכון ון-ליר שמבטאות כלכלה חדשה שיש בה גם היבטים של שוק חופשי וגם של סוציאליזם ומעורבות ממשלתית. יש חשיבה במל"ג מה עושים עם תחום הכלכלה, כי הוא נמצא ברגרסיה גדולה. יש פחות סטודנטים שנרשמים לתחום הזה, וצריך לחשוב איך לחבר אותם אליו מחדש".
