מנס פך השמן הידוע דרך נס פח הזבל הפחות ידוע ועד נס הסופגניות, העיקר שנמשיך לחגוג
למרבית חגי ישראל יש מאפיינים, שחלקם נעשו לתיוגים, תיוג לכל חג, תיוגים שבהם החגים מוכרים.
כך למשל, פסח נחשב חג החרות, ועל כן הוא מאופיין בלחם קפוא בפריזר או לחלופין – בפיתות טריות וחמות, אם אתם גרים בקרבה לכפרים הנכונים.
כי אין כמו החרות לאכול מה שבא לך בחג החרות כדי לסמל את החרות הזו.
יום העצמאות, לעומתו, מסמל הגשמת חלום של אלפיים שנה ושיבת העם היהודי לארצו, ועל כן הוא נחגג בבשר על האש, כשעל המנגל מונחות נקניקיות, קציצות קבב, חלקי עוף במרינדה כזו או אחרת ומלכי החג – הסטייקים.
תערובת הבשרים הזו מסמלת את ריבוי העדות במדינה (היום קוראים לזה "שבטים") למרות שכולנו בסופו של דבר חבורה של צ'חצ'חים חסרי סגנון, כולל ואולי יותר מכולם אלו שצולים את הבשר במכשירי ברביקיו מסוג COLEMAN המתחילים ב-3,000 שקלים האחד או מסוג NAPOLEON העולים מעל 7,000 שקלים.
ט"ו בשבט הוא חג האילנות, על כן אנו אוכלים בו פירות מיובשים, המסמלים את התייבשות האילנות בחצר שלנו כי כבר שנתיים לא הזמנו את הגנן לתקן את מערכת ההשקיה הממוחשבת ואנחנו מחכים לגשם כל השנה. גם בקיץ.
אבל בשבוע הבא נתקן אותה. אנחנו מבטיחים.
חג הסוכות, לעומתם, מסמל את משבר הדיור המתמשך עד אין קץ, ובמהלכו הממשלה מסמנת לזוגות צעירים שיפסיקו להתבכיין – הינה נמצא פתרון נאה עבורם למחיר הדירות, ואם אפילו ייקחו משכנתא קטנה ויקנו את זו הקרויה "סוכה לנצח", לא תהיה להם יותר סיבה להתלונן לעולם.
סליחה – לנצח!
אבל לא פחות מכל אלה, ואולי אפילו יותר מהם, יש תיוג מוכר וידוע לחג החנוכה – הוא זה אשר ידוע כ"חג הניסים".
מלחמות ירושה
באמצע המאה השנייה לפנה"ס גזר אנטיוכוס אפיפנס גזרות דתיות על היהודים במדינה: איסור שמירת שבת, איסור מילה ולימוד תורה, וכן חולל המקדש בהקרבת קורבנות לאלילים.
הדבר הביא לפרוץ מרד ב-167 לפנה"ס, שהונהג בידי מתיתיהו החשמונאי וחמשת בניו, בראשם יהודה המכבי, שנקט טקטיקות גרילה בשטחים מורכבים, כנגד הכוחות הסלווקיים הגדולים והמגושמים.
הדבר הביא לניצחון החשמונאים על היוונים, וב-164 לפנה"ס שוחררה ירושלים משלטון היוונים ובית המקדש טוהר.
לא בדיוק ברור לי מה המשמעות של "בית המקדש טוהר", כשבסך הכול התבצעה בו החלפה של עבודת אלילים מסוג אחד לעבודת אלילים מסוג אחר, אבל ככה מקובל לכתוב בספרי ההיסטוריה היהודית ואני כבר זקן מדי לשאול שאלות של היגיון.
כי את ההיגיון שיחפשו הצעירים, הם עדיין מספיק טיפשים או תמימים לחשוב שיש היגיון במעשים שבני האדם עושים.
כך או כך, החשמונאים לקחו לידיהם גם את הנהגת העם וגם את הכהונה, תפקידים שעל פי מה שהיה מקובל קודם ועל פי המסורת, מתחלקים בין קבוצות שונות ולא בידי אותה קבוצה, ובהמשך גם את המלוכה, שהייתה באופן מסורתי בידי שבט יהודה.
כאן החלו חילוקי הדעות הראשונים, במיוחד עם הפרושים שהתנגדו למהלך, ומכאן והלאה עשו החשמונאים את הדבר האהוב ביותר על היהודים לאורך כל הדורות, ואפילו עד ימינו אלה:
לריב ביניהם.
הדברים הגיעו לידי מלחמות ירושה בדורות הבאים בין הורקנוס ואריסטובולוס, מה שהביא בסופו של דבר להתערבות של האימפריה הרומית, ולהורדת משפחת החשמונאים והמלכת הורדוס האדומי במקומם.
כך בא הקץ לתקופתם, ועדיין היא ידועה כתקופה של ניסים בעקבות הנס הגדול של ניצחון המעטים על הרבים, והנס השני הגדול לא פחות, נס פך השמן.
כי על כן, כשרצו החשמונאים להדליק את המנורה בבית המקדש, לא היה עדיין די שמן שטוהר, ורק פך קטן של שמן כזה נמצא מתגולל על הרצפה, וכשניסו להדליק באמצעותו את המנורה – הספיק השמן לשמונה ימים תמימים.
ועל כן קרוי החג "חג הניסים", ועכשיו, עם תום ימי החג, אני חייב לומר ולציין שהניסים הללו נמשכים עד היום, ואם לא הייתי עד להם במו עיניי, לא הייתי מטריח אתכם בטענה הזו.
כי בתקופה של נס אנחנו חיים!
ואין אני מתכוון דווקא לנס הגדול שאורית סטרוק וסמוטריץ' ושאר האנשים הקדושים הללו מהללים, הנס שבזכותו אנשים עם כפכפים, כמו שקרא להם ראש הממשלה הדגול, היכו שוק על ירך ב-7 באוקטובר את הצבא האדיר מכולם במזרח התיכון, ואחד הטובים בעולם, לפי ספר האגדה היהודי, וכבשו חלק ניכר מהדרום, ורצחו כ-1,200 איש, אלא לניסים קטנים יותר של יום-יום, וכאן המקום לפרט אותם בפניכם.
ניסי ניסים
הנס העיקרי שעליו אספר לכם, הוא למעשה שורה של ניסים, שכולם תולדה וואריאציה על נס פך השמן, ואלו הם:
- נס קצבת הזקנה – זהו נס ששווה בעוצמתו לנס פך השמן, ובו קצבת זקנה של ביטוח לאומי שהייתה צריכה להספיק לחודש ימים, נגמרת תמיד אחרי שמונה ימים! אם זה לא נס המתחרה בנס פך השמן, אני לא יודע נס מהו!
- נס המשכורת החודשית – ואריאציה נוספת של נס פך השמן היא המשכורת החודשית, שהייתה צריכה להספיק ל-30 ימים תמימים, ואין היא מצליחה לעשות זאת, כמעט אף פעם, בלי נס האובדראפט שמספיק לסגור כל חודש בדיוק את שמונת הימים האחרונים.
- נס האוברדראפט – הנס הנוסף שצמח לנו כאן וכתוצאה מכל זה הוא, שבכל חודש אנחנו סוגרים את הבור באוברדראפט האמור, והבור איננו קטן! אם זה לא נס – אני לא יודע נס מהו.
- נס פח הזבל – פעם, כשגרו בביתנו ביד חנה שבע נפשות, הכוללות את חניה ואותי ואת חמשת ילדינו, החלטתי שיהיה נבון מצדי לקנות פח זבל בגודל ונפח המתאים לביתנו, ועל כן הלכתי וקניתי פח זבל דקורטיבי של כתר פלסטיק, שמתאים בנפחו לגני אירועים, מאחר שהוא מכיל בתוכו 60 ליטר זבל ישראלי ויהודי מתוצרת משפחתנו המלאה חיים והצורכת מוצרים ממוצרים שונים.
חלפו השנים והילדים גדלו ונעשו לאנשים בוגרים וגם עזבו את הבית לבתים משלהם, עד שנותרנו בבית הזה חניה ואני לבדנו, שני פנסיונרים באים בימים.
והינה, על אף שמספר הנפשות ירד משבע לשתיים, והשתיים הללו שייכות לשני פנסיונרים באים בימים, מדי יום ביומו אני ממשיך לזרוק את הזבל מהפח הזה – ובכל יום הוא שוב מלא!
מדובר, להזכירכם, באותם 60 ליטרים!
אם זה איננו נס המשתווה לנס פך השמן, אני לא יודע נס מהו.
- נס הסופגניות לחג – אחד הדברים המופלאים שיש בחג החנוכה הוא כדורי הבצק הללו המטוגנים בשמן עמוק ולתוכם מוזרקת ריבה אדומה, וככל שהריבה היא מהסוג הזול והסופגנייה יותר פשוטה, כך היא קסומה יותר בעיניי.
והינה הנס שקרה לנו בחג הזה: סופגניות שהיו צריכות להספיק לשמונת ימי החג נאכלו כולן בערב הראשון!
ואם זה לא נס, אני לא יודע נס מהו!
ורק מבט עיניה המוכיח של חניה, מבט צונן ונוקב אותו היא נעצה בי בשתיקה וללא מילים, אמר לי שאולי קרה פה נס שהמבטים הללו לוו בשתיקה ושלא חטפתי מקלחת קרה.
ותגידו מה שתגידו – גם זה נס!
