12 גברים, חלקם לא מאוד צעירים, מצולמים בעירום כמעט מלא במקום עבודתם, מככבים על לוח השנה של קיבוץ שער הגולן. הפרויקט הנועז שנוצר על ידי מיטל לוי ורותם קידר, שתי מעצבות מהקיבוץ, הוא מחווה עכשווית ל"סידור העבודה" המיתולוגי
נערי לוח השנה גרסת הקיבוץ
"זה היה סתם יום של חול, כאשר חברה ותיקה מקיבוצנו נכנסה אלינו לסטודיו לעיצוב ושאלה אם אנחנו מכירות את הסרט הבריטי 'נערות לוח השנה', במרכזו נשים מבוגרות בכפר קטן שהצטלמו בעירום מרומז למיזם לוח שנה בעזרתו אספו כספים לטיפול בבעלה החולה של חברתן. השבנו בחיוב, וכמי שנושמות עיצוב ומתעסקות גם בחיבורים שבין העבר להווה הקיבוצי, הדליק אותנו לתת פרשנות קיבוצית למודל הבריטי". כך מתארת מיטל לוי מנהלת סטודיו לעיצוב egg design בקיבוץ שער הגולן את תחילתו של פרויקט צילומים ועיצוב יוצא דופן ונועז, שנוצר יחד עם שותפתה לעבודה רותם קידר, לקראת חג הקיבוץ ה-85. מה שהחל כלוח שנה גדל לתערוכה, המוצגת במהלך חודש מרץ בבית גבריאל בכנרת.
"רותם ואני מתעסקות הרבה בייצוגי 'הקיבוץ של פעם'" מספרת מיטל. "בתקופת הקורונה למשל חיפשנו דרכים לרומם את מצב הרוח הקהילתי, ויצאנו עם יוזמות עיצוביות שהעלו חיוך וזיכרון, ביניהן כובעי טמבל נוסטלגיים עליהם כתובים מושגי קאלט כמו 'חבר קיבוץ', 'שומרת לילה', 'כובסת', 'מטפלת' ועוד. הוצאנו ליין שקיות בד מיוחדות עם המילה 'כלבו' לשימוש החברים ועוזבי קיבוץ שהתלהבו, ומסכות ממותגות לשימוש החברים". "נולדתי וגדלתי לא רחוק, במושב רמות" מספרת רותם קידר, "הוריי היו ממקימי המושב בשנת 1969. אחרי הצבא בחרתי לעסוק במה שנקרא אז 'גרפיקה ממוחשבת' ומצאתי את עצמי חיה בעיר הגדולה, עובדת במשרדי פרסום וסופגת אווירה, אך תמיד-תמיד חוזרת הביתה למושב בסופי השבוע. לשער הגולן הגעתי בשנת 2000 בעקבות בן זוגי, היום בעלי, והמשכתי לעבוד בקיבוץ בעיצוב גרפי. האומנות והקיבוץ, אלו שני העולמות שאני חיה בהם".
לוי וקידר גיבשו תחילה את הקונספט: שילוב העבר עם ההווה והבלטת הערכים המכוננים של הקיבוץ, שיתוף ושוויון, העבודה ועמל הכפיים. בעוד שבמודל הבריטי מי שצולמו היו נשים, במודל השער-הגולני צולמו ללוח השנה 12 גברים, קיבוצניקים, בני גילים שונים, במקום עבודתם, בעירום (כמעט) מלא. המבוגר בגברים שצולמו הוא בן 85 והצעיר בהם בן 40, תוך חשיפה אישית נועזת, לא דבר של מה בכך בחברה שמרנית כמו קיבוץ.
בחזרה לדגניה
בשלב הראשון גובש הקונספט ונקבע שם הפרויקט: "סידור עבודה". לוי וקידר מחליטות לחזור למקום שבו החל הכל – דגניה, דגניה א', לבקר בארכיון של הקיבוץ הראשון. מיטל: "נולדתי בדגניה א', אני דור שלישי בקיבוץ. שער הגולן הוא הבית שבחרתי לחיות בו. לשילוב של שני הקיבוצים, האחד תק"מ והשני שמו"צ, יש מקום מרכזי בארסנל המונחים העיצובי שצברתי. דגניה טבעה בי את ההיסטוריה החלוצית, שער הגולן הוסיף מונחים קיבוציים כמו לינה משותפת, שומרת לילה ואחרים". בדגניה א' הן נפגשו עם יעל הרן שהראתה להן את סידור העבודה הראשון של חברי הקבוצה ב-1910. כמי ש"נושמות עיצוב" כהגדרתן, הן התלהבנו מהכיתוב בעט ציפורן של פעם, מהגרפיקה של הספרים שבהם נשמרו סידורי העבודה וקיבלו מהם השראה, הקו העיצובי של תכני לוח השנה מתכתב עם הגרפיקה של סידור העבודה מימי התום ההם.
המשימה המורכבת יותר תהיה, כך חששו השתיים, לשכנע את המועמדים, בחורים מקיבוצן, להצטלם ללא בגדים במקום העבודה שלהם. הן החלו תחקיר מעמיק, "סימנו" מועמדים לצילום, עובדים או מנהלים מענפים שונים, ויצאו למשימת השכנוע. "נפגשנו איתם אחד אחד, 12 מועמדים כמספר חודשי השנה. הסברנו על מה מדובר, מה אנחנו רוצות להראות בפרויקט וביקשנו הסכמה להשתתף", מתארת מיטל את התהליך, "זה היה מעט מביך, אני מודה, אבל להפתעתנו קיבלנו סירוב אחד בלבד. הבקשה החריגה, בכל זאת לא כל יום אדם מתבקש להצטלם בעירום כמעט מלא ללוח שנה, זכתה אמנם לחיוכי מבוכה מצד חלק מהמצולמים, אך בסך הכל ההיענות הייתה גדולה ממה שצפינו". רותם מוסיפה סיבה אפשרית אחרת להסכמה, "אולי הבחורים לא באמת חשבו שנצליח להוציא לפועל את הרעיון הנועז".
דרור קצירי (82), שצולם ברפת, שם הוא מאכיל את הפרות, מסביר את הסכמתו להצטלם לפרויקט: "זה רעיון מיוחד, צוות נחמד, ושמחתי לשתף פעולה. אני לא מתבייש בגוף שלי. אם הייתי מרגיש לא נוח, לא הייתי מצטלם. לקחתי את זה בהומור. בגילי המופלג זה מצוין להוסיף פלפל וצחוקים לחיים. ידידיה נעים (70) שצולם במטעי הבננות מוסיף בחיוך: "אחרי שראיתי את התמונות של חבריי, אני מבין שהתמונה שלי – במטע הבננות, פחות פרובוקטיבית. זה פרויקט נחמד, הנותן כבוד לעובדים לדורותיהם, והיה לי חשוב שענף הבננות יהיה מיוצג אז לקחתי את זה על עצמי".
לצלוח את המבוכה
וי גדול סומן, 12 גברים שנתנו את הסכמתם, והשתיים עוברות לבחירת הצלם, ארז ביט המוכשר והמנוסה מקיבוץ בית זרע השכן, שעמס על כתפיו ציוד צילום ואת המשימה המורכבת של יצירת יחסי האמון הנחוצים לצילום החושפני.
הפקת צילום הדוגמנים נמשכה מספר ימים, וכללה בשלב הראשון תאום של לוחות הזמנים, בחירת לוקיישן בכל מקום עבודה, בחירת תאורה מתאימה ותפאורה, אביזרים – כולל כאלה שישמשו להסתרת אזורים אסטרטגיים בגוף המצולם, וכמובן עבודת צילום רגישה וסבלנית. ארז הכיר את מרבית המצולמים מעבודות קודמות, מה שעזר וסייע לרובם להרגיש נוח יותר ולהתמסר למצלמה בפחות עכבות.
"זו הייתה חוויה ותהליך מרתק מאין כמוהו" מספר ארז ביטון, צלם "סידור עבודה". "היה לי חשוב להבין את הסיפור והמסר שיעברו לציבור באמצעות הצילומים. זה תהליך מקצועי, המצריך סבלנות ורגישות לפרטים ודקויות, מתחיל בהיכרות עם האובייקט – המצולם, נמשך בסיור שטח לבחירת המקום המתאים לצילום, בחירת אביזרים, תפאורה ותאורה מתאימה, קבלת השראה ולמידה מצילומים דומים שנעשו בעבר, ואז רגע הצילום עצמו. כל אחד מהגברים צולם יותר מ-200 תמונות, מהן בחרנו בסוף תמונה אחת מנצחת שתוצג בתערוכה.
הפרויקט הזה שונה מעבודות צילום אחרות שעשיתי כי הייתה כרוכה בו חשיפה אישית אחרת. עברתי עם המצולמים סוג של תהליך פסיכולוגי של כניסה והכרת עולמו הפנימי וסביבתו של המצולם, צדדיו השונים, מבטו, עבודתו, והכול בצורה שקטה ורגישה כדי שהמצולם ירגיש נוח ובטוח להתמסר ולחשוף את עצמו (תרתי משמע) מול עדשת המצלמה. זה הצריך יחסי אמון בין המצולם לביני, והם עזרו מאוד להגיע לתוצרים אותנטיים נהדרים.
לפני כמה ימים פגשתי את אחד המצולמים ואמרתי לו בצחוק "תראה מה זה, אני לא מזהה אותך עם בגדים!", המשפט הזה מתאר טוב את התהליך שעברנו והיחסים שנרקמו ביני לבין המצולמים.
עם סיום שלב הצילומים במקומות העבודה הצטרפתי לצוות, שפעל תחת מעטה חשאיות, כדי לעזור בחשיפת הפרויקט ושיווקו לקהלים. כשהציגו לי את הרעיון והצילומים בענפים זה הסעיר אותי ושמחתי להצטרף. העיסוק הציף בי תמונות נוסטלגיות של החברים שעבדו בענפים כשהייתי ילד ומהימים שהייתי בננצ'יק. היה לנו חשוב מאוד להראות את ההמשכיות, את הענפים היצרניים ואת ענפי השרות שהם שני אדני הקיבוץ, מהותו של הקיבוץ, אז והיום, עם ההתאמות והשינויים שנעשו ברוח הזמן".
עלה הבננה מגלה טפח ומכסה טפחיים
אחרי צילום הדוגמנים והכנת התמונות להדפסה התכנסנו, כל אנשי הצוות, לצפייה במוצרים על מסך גדול במשרד. לצד כל צילום צורף מידע תמציתי על הענף שבו עובד החבר ומספר מילים על החבר עצמו. היה מרגש. התמונות יצאו טובות ממה שחשבנו, ראינו אנשים גאים בעבודתם, ראינו את סיפור הקיבוץ לדורותיו. דיברנו על כך שיש פה סיפור גדול יותר מהפקת לוח שנה. החלטנו להעז ולצאת עם הפרויקט אל מחוץ לגבולות הקיבוץ לתערוכה במקום ציבורי, להרחיב את התכנים, לספר סיפור רחב יותר על ערך העבודה ומימושו בקיבוץ.
בשלב הבא נסענו לקיבוץ עין גב אל מוקי צור, ובמפגש המרתק עמו הפליג מוקי אל סיפורי ימי ראשית ההתיישבות בדגניה, שוחחנו גם על החלוקה שהייתה כבר אז בין המשק הגברי, היצרני והריווחי, למשק הנשי שהיה ברובו נותן השירות בקיבוץ. העלינו את שמן ופועלן של נשים חלוצות פורצות דרך כמו מרים ברץ, הרפתנית הראשונה בתנועה הקיבוצית שהציבה עובדה והתייצבה ברפת, ושאלנו זה את זו "איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן", ולמה נוצר פער בין הדיבור על ערכי השוויון בקיבוץ לבין המציאות, ובייחוד בהיעדר שוויון ההזדמנויות בעבודה.
העזנו להאיר, בבחינת "פצעי אוהב", פן ביקורתי על החברה שלנו, והיעדרן הכמעט מוחלט של נשים מהענפים המרכזיים, בין אם הדבר נובע מהדרתן עוד מימי ראשית ההתיישבות ובין אם היעדרן הוא מבחירה. מיטל: "הגעתנו מהמקום האוהב אפשרה לנו לשזור בתכנים גם ביקורת עצמית על מעמד האישה העובדת בקיבוץ, והיעדרותן הכמעט מוחלטת, בין אם הסיבה היא הדרה או בחירה מרצון, מהענפים היצרניים".
איפה הן הבחורות ההן
בהמשך לפגישה כתב מוקי, לבקשתנו, מילון מונחים המוצג בתערוכה לצד התמונות, מילון שמרחיב את היריעה ונותן מעטפת היסטורית לעבודה בקיבוץ, שסביב צירה נעה התערוכה. פגישה נוספת נעשתה עם ד"ר יניב שפירא (יזרעאל) אוצר המשכן לאמנות בעין חרוד, שייעץ לצוות ותרם ידע מניסיונו הרב בהעמדת תערוכות.
"אנחנו גאים על התערוכה שנוצרה מתוך אהבה, כבוד והוקרה לאנשי העמל בקיבוצים כולם." אומרות המעצבות. רותם: "אמנם אני לא 'קיבוצניקית' במקור, אבל צורת החיים במושב דומה בצביונה לחיי קיבוץ – קהילה קטנה, חקלאות, וכן, גם ציונות". מיטל: "'סידור עבודה' נעשה עם תחושה של גאווה והוקרה לחלוצים ולכל ממשיכיהם. בחרנו בבית גבריאל על שפת הכנרת משום יפי המקום, ומכיוון שכאן החלה ההתיישבות הקיבוצית". "זהו מסע מרתק שמרגיש כאילו אנחנו בעיצומו, ואנחנו רק בהתחלתו, מצפות לראות לאן הוא ייקח אותנו" הן מסכמות.
נערי לוח השנה גרסת הקיבוץ | צילומים: ארז ביטון
תגובה אחת
אז איפה ומתי יהיה ניתן להשיג את לוח השנה ??