יבול שיא
הרפת והחלב
zvi loz

נפטר פרופ' צבי לוז

2 דק' קריאה

שיתוף:

הלך לעולמו ביום ראשון השבוע פרופ' צבי לוז, איש דגניה ב', סופר וחוקר ספרות, שפרסם במשך השנים עשרות ספרים.  צבי לוז נולד בינואר 1930 בקבוצת דגניה ב' להוריו רחל וקדיש לוז (לוז'ינסקי), ממייסדי הקבוצה. (אביו כיהן כיו"ר הכנסת הרביעית, החמישית והשישית).  התחנך בבתי הספר של קיבוצי עמק הירדן, בית החינוך העממי והתיכון החקלאי "בית ירח". ב-1948, בעודו תלמיד כיתה י"ב,   כשלושה חודשים לפני הכרזת המדינה,  גויס להגנה ואחר כך לצה"ל. השתחרר אחרי מלחמת השחרור בדרגת סרן. לאחר המלחמה עבד בחקלאות בדגניה ב', ואחר כך היה מחלוצי ההתיישבות בערבה בהיאחזות יטבתה. ב-1957 החל ללמוד ספרות ומדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן. ב-1968 קיבל תואר דוקטור, והמשיך ללמד במחלקה לספרות עם ישראל עד יציאתו לגמלאות ב-1998, בדרגת פרופסור מן המניין. את עבודתו המחקרית המשיך שנים לאחר פרישתו, וכן לימד ספרות במכללה האקדמית עמק הירדן, אף שאיבד בשנים האחרונות את ראייתו.
ב-1954 התפרסם בעיתון דבר סיפורו הראשון, "מסע השלושה", ומאז פירסם סיפורים ורומנים שקובצו בספרים רבים.   כמו כן חיבר יותר מעשרים ספרי מחקר ומונוגרפיות על משוררים (נתן יונתן, יעקב פיכמן, אברהם חלפי,  ע' הלל ואחרים).

מתוך דברים שכתבה עליו פרופ' זיוה שמיר,  עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים: " כתיבתו מושכת אל הריאליסטי, המימֶטי, הצלול והגבישי. מבלזק למד להפגיש את קוראיו ברומנים מאוחרים עם גיבורים שכבר הופיעו בספריו המוקדמים והתבגרו בינתיים. כך נהג, למשל, בספרו מכאן ועד היכן, שבו הוא מעלה מחדש חלק מגיבורי הטרילוגיה שלו אגדות המקום, לאחר שבגרו והתפכחו. כאן גם מתואר המשבר הערכי והכלכלי שפקד את הקיבוץ בדור האחרון. באחדים מספריו ניכרת טכניקה של רשומון, שמתמודדת עם עולם בתר-מודרני, המאמין בנרטיבים ובאמיתות חלקיות ומוגבלות, ולא באמת אחת בלעדית של מספר כול-יודע. בכל ספריו משתקפת אישיותו, המורכבת מניגודים עזים שחיפשו ומצאו את איזונם: הדת והחיים, הקיבוץ והעולם האקדמי, החלום והאוטופיה מול המציאות המפוכחת. לשאלות מראיינים מדוע הפסיק לכתוב על הקיבוץ ענה בצער, תוך שימוש בפתגם אוקראיני: 'אי-אפשר לרכוב על סוס מת'".

לפרופ' צבי לוז שלושה אחים: אסתר דינר,  אהוד לוז,  פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה וחנה ברקן. היה נשוי לאהובה עד פטירתה בשנת 2010, ואב לשני בנים ושלוש בנות (בהם הסופרת תהילה לוז גלמן, אשתו של אלי גלמן המנכ"ל לשעבר של חברת אמדוקס(. בתו שירה נשואה לפרופסור יואב צ'פמן, מנהל מחלקה נוירולוגית במרכז רפואי שיבא.

שוקה שפירא – האיש, האגדה והחבורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*תמונה ראשית: מרכז המבקרים לירקות בנחל עוז לפני ההרס המתקפה הרצחנית של ארגון הטרור חמאס, גבתה את חייהם של חקלאים, בעיקר בקיבוצי עוטף עזה. מנתונים שהגיעו לידינו התברר כי בבוקר ה-7 באוקטובר נרצחו בביתם
6 דק' קריאה
בקיבוץ נירים בעוטף עזה, שבאותה שבת שחורה נרצחו חמישה מחבריו וארבעה חברים נחטפו ע"י החמאס, כבר רצים קדימה, לא נחים, לא מפסיקים לעשות, ממשיכים לזרוע ולהכין את האדמות להמשך גידולי החורף ב-6.10.23, רק יום
3 דק' קריאה
"עשרות אנשים מגיעים מכל רחבי הארץ, מתל-אביב, מטבעון, מבאר-שבע. ובאחד הימים הגיעו תושבים מכפר-סבא באוטובוס שהעירייה שלהם העמידה לרשותם" צילומים: באדיבות המשפחה דודו מיכאלי הוא חקלאי מזה ארבעים שנה. עשרים שנה הוא היה בעל
4 דק' קריאה
חוק "סימון ארץ המקור" עומד להיכנס לתוקף בסוף שנה זו תמונה ראשית: אורן לביא. צילום: מישל אמזלג מנכ"ל משרד החקלאות אורן לביא קובע ש"ביטחון המזון של מדינת ישראל חייב להתבסס על תוצרת חקלאית מקומית".
2 דק' קריאה
מעגלי חיים ­- התארגנות משפטית מלידתנו עד מותנו, מזמן לנו מעגל החיים מפגשים ואירועים. במשפחה הגרעינית והמורחבת, בחברויות, לימודים, עבודה, טיולים ואירועים הנקרים בדרכנו. כאלה שכיף להיות בהם וכאלה שפחות. אנחנו חלק מחברה, אך
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן