יבול שיא
הרפת והחלב
ישראל מאוחדת

על גשר אחד

2 דק' קריאה

שיתוף:

לפני 48 שנה (אני יודע, מבהיל אפילו לכתוב את המספר הזה), כשסיימתי את לימודי התיכון בבית הספר האזורי בית ירח, ליד הכנרת, הלכתי לעשות שנת שירות ביישוב שנקרא נווה עובד פוריה. שנתיים קודם, הייתי עולה פעם בשבוע ליישוב (נווה עובד נמצא ליד בית החולים פוריה, מהלך רבע שעה נסיעה בערך מהעמק), לעזור לתלמידים בשיעורי הבית, אבל בסוף הלימודים החלטתי שאני רוצה לגור ביישוב שנה לפחות, ולעשות עבודה קצת יותר מעמיקה -על גשר אחד

אם להתנסח בצורה מעט פשטנית, היו באופן כללי שתי סיבות עיקריות ל"מהלך" הזה – רצון ליצור חיבור בין הקיבוצים שבעמק לאנשי היישוב, שרובם היו עולים מארצות צפון אפריקה, ורצון ליצור מעין חיבור עם ה"בן סעדיה", ש"כלוא" בתוך שמי. אולי "לשחרר" אותו ולתת לו ביטוי. לך תדע. זאת הייתה שנה מאתגרת ולא תמיד פשוטה. הקשר שניסיתי ליצור בין ילדי המקום לילדי הקיבוצים בעמק, לא היה תמיד פשוט וקל, ולפעמים הוא נשא אפילו אופי מעט מכאיב.  אבל גולת הכותרת של השנה הייתה ללא ספק המפגש עם המשפחה שאימצה אותי בזמן שגרתי שם. נוצר שם קשר בין אישי חם, והוא נמשך כמה שנים טובות, גם אחרי שעזבתי את המקום.

האמא, עיישה, ובעלה אברהם, עם בתם הקטנה בת שבע, היו אפילו בחתונה שלי בקיבוץ, אבל מטבע הדברים עם השנים הקשר הזה הלך והתרופף. והנה, בשבת האחרונה, אחרי שנים רבות של נתק, נסענו לבקר אותם. זה היה מפגש מרגש מאוד. אברהם, האב, נפטר כבר לפני הרבה שנים, אבל שאר המשפחה הייתה שם, והגיעה במיוחד כדי לפגוש אותנו. ישבנו שם במשך שעות רבות והעלינו זיכרונות מאותה שנה בלתי נשכחת.

בדרך חזרה, על פני הגשרים שנמתחים מעל הכבישים המהירים שנסללו בשנים האחרונות בצפון הארץ, ראינו את אנשי מחאת הדגלים השחורים עומדים ומנופפים לשלום למכוניות שדוהרות חזרה למרכז הארץ. הבהבנו עם הפנסים של המכונית וצפרנו להם חזרה, ובכל זאת הנסיעה הביתה הולידה בי את המחשבה הבאה: את אנשי נווה עובד פוריה לא תמצא כנראה עומדים על אחד מהגשרים ומנופפים בדגלים שחורים. מהתרשמות שטחית משהו, נראה שמצבם הכלכלי טוב יותר, בטח בהשוואה למצב שהיה שם לפני 48 שנה. נדמה לי שגם הקשר בין אנשי הישוב לקיבוצים בעמק, נושא אופי אחר. חלק מבני המשפחה סיפרו לי, שיש להם למשל מנוי ב"בית אייל", מרכז הספורט הגדול על שמו של אייל שמעוני ז"ל, שנמצא בקיבוץ שלי, ובכל זאת נדמה שגם עכשיו, לא חלו עדיין שינויים "טקטוניים" בחברה הישראלית, בטח בכל מה שקשור לחלוקה המפלגתית והפוליטית.

אני אומר את זה גם כמי שעולה מדי פעם ל"בלפור" בירושלים כדי להפגין וכדי לנסות להביא לאיזה שינוי בחברה ובמדינה. הסיבות לכך הן עמוקות ועל חלקן כבר עמדו לא אחת כותבים מוכשרים ומיומנים ממני. חלק מאותן סיבות מצוי כעת גם בלב הסכסוך ששב והתלקח לאחרונה בין אנשי בית שאן לאנשי קיבוץ ניר דוד סביב השימוש במי נחל האסי. אני בטוח גם שכמו תמיד, יש גם מי שדואג, מסיבות השמורות אתו, להמשיך וללבות את הסכסוך ארוך השנים הזה, בין החלקים השונים בעם, שיש גם מי שמקפידים לתת בו סימנים ושמות.

מהמקום שבו אני נמצא, מעל הגשר או מתחתיו, אני רוצה כרגע לזכור רק את ההתרגשות העצומה שאחזה בי כששבתי ופגשתי את המשפחה "שלי" מנווה עובד. לא דיברנו "פוליטיקה", וגם שמו של המנהיג השנוי במחלוקת לא עלה אפילו פעם אחת בשיחה. היה שם גם כמובן הרבה געגוע לכל השנים שחלפו. לשנים אחרות שממרחק הזמן נראות קצת פחות כואבות, ובכל זאת אם עולה אצלי קצה של מחשבה פוליטית, עם או בלי מירכאות, נדמה לי שגם היום, תהליך של ריפוי ושינוי אמיתי ועמוק בחברה הישראלית, צריך לבוא משם. – על גשר אחד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
בכנס, בהשתתפות עשרות רפתנים מהדרום ונציגים מהרשות הפלסטינית, הוצג המיזוג בין חברות פרוג'קט בר והרמן שיווק וכן הובאו סקירות מקצועיות להעשרת הידע של ציבור הרפתנים. בכנס הוצגה השותפות החדשה בין 'פרוג'קט-בר', בבעלות 50% של
2 דק' קריאה
בזמן שמכונות תעשייתיות ענקיות טווות שטיחים, רוקמות דוגמאות, ומייצרות ברבע דקה את מה שאמור להיות מיוצר בהקפדה ובתשומת לב – יש את מי שעושה את המלאכה כמו פעם, באופן הרבה יותר ידידותי לסביבה והרבה
12 דק' קריאה
שיר אור גורדון ממושב בית זית, מדריכת יוגה ומטפלת גוף נפש, מספרת על הרצון לפתוח מרחב תרגול יוגי רוחני.   אומרים שהתרגיל הכי קשה בתרגול יוגה הוא להניח את המזרן על הרצפה. וכן, להתחיל להגמיש
4 דק' קריאה
אורי גנני מספר על ילדותו בכפר ויתקין, על מעשי קונדס שערך עם חבריו במושב ועל העצב העמוק שבהתבגרות  האוצר ממרסיי  נושא , שמאד היינו ערים לו בילדותנו בכפר ויתקין, היה עתיקות. זה היה בעיקר
4 דק' קריאה
להיות רווקה מזדקנת במושב זה גרוע יותר מאשר רווק מזדקן. לרווק מזדקן יש אחות שתדאג לו. רווקה מזדקנת לעולם תהיה עוול על אחיותיה ואחיה ובסופו של דבר על הקהילה. סוף החורף. אני השתדלתי לעשות
לרגל הוצאת ספר הילדים "לשרהיה שיר שמח" מספרת השחקנית והמחזאית רובי פורת שובל, כיצד למדה להשתמש בשמחה ככלי להתמודדות עם מצבי לחץ – ועל העולם הקסום שגילתה בסבתאות הספר "לשרהיה שיר שמח" הוא לא
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן