יבול שיא
הרפת והחלב
רווית מנהלת קהילה קיבוץ קרית ענבים

קיבוץ קריית ענבים, גרסת רווית מנהלת הקהילה

5 דק' קריאה

שיתוף:

כמנהלת קהילה בקריית ענבים, הובילה רווית בייטנר, דתל"שית מנתיבות, יוזמות חברתיות ותוכנית פינוי-בינוי שתהפוך את הקיבוץ על פניו. שיחה על שינוי אישי ושינוי קיבוצי

היא דוחה אמירות כגון "חזרה בשאלה" או "מהפך אישי", שמנסות לתאר את המעבר שעשתה  כבת למשפחה דתית בנתיבות, אל חברות והקמת משפחה בקיבוץ לא דתי; אל ניהול הקהילה שלו במשך שתי קדנציות, עד לפרישתה לאחרונה, ואל תיעוד עברו של הקיבוץ בתערוכה ובספר לילדים שכתבה. לדבריה, "השאלה תמיד קיימת בחיי אדם דתי ובכל פעם יש לתת עליה תשובה. לא השארתי מאחורי את כל מה שהייתי". בין חמשת אחיה, עוד שניים עזבו את החיים הדתיים.   

יחסים מורכבים עם הדת

היא, הכוונה לרווית בייטנר (46, מקודם רווית פרג'ון), חברת קריית ענבים, המגדלת בו את שלושת ילדיה, עם בן זוגה שי, בן הקיבוץ, אשר מלמד בקורסים למורי דרך ומורה דרך בעצמו.  כיום, עם סיום תפקידה כמנהלת קהילה, היא לקחה פסק זמן ונמצאת על הקו לנתיבות, עקב ענייני בריאות של אמה. זה תופס חלק נכבד מזמנה.

את הרומן שלה עם הקיבוץ היא התחילה לפני כרבע מאה, עם סיום שירותה הצבאי כמדריכה בחברה להגנת הטבע. זה גם היה השלב בחייה שבו "הסדירה מחדש" את יחסיה עם הדת.  

"לצבא התגייסתי כאישה דתיה", היא מספרת "וכאישה דתיה שאלתי שאלות. אצלי יש הלוך ושוב עם הדת. כנערה התלבטתי הרבה. בחרתי דברים אחרים ביהדות, ולא תמיד את מה שגדלתי עליו. אלה הן החלטות אד הוק. בסוף השירות, לא רציתי לחזור לנתיבות. חיפשתי מקום לגור בו ולעשות עבודה מועדפת, ביודעי כי בתוך שלושה חודשים אני נוסעת להדריך במחנה קיץ בארה"ב ולטיול של חצי שנה. קריית ענבים היה אז בתהליך שיקום לאחר שריפה גדולה שהייתה בו. בית ההארחה של הקיבוץ נאבק על חייו ומצאתי בו את מקומי". רווית לא העריכה אז ששלושת החודשים יהוו בסיס לקשר רב שנים שלה עם הקיבוץ. 

כמו בכל סיפורי האגדות, בתקופה הקצרה הזאת נרקמה החברות שלה עם שי, ששרדה את השנה שהייתה בחו"ל, כך שהיה לה ברור לאן היא חוזרת עם נחיתתה בנמל בן גוריון. 

רווית: "חזרתי לקיבוץ, גרתי בו בשכירות, ולמדתי באוניברסיטה מזרח תיכון ואסלאם לתואר ראשון. לפרנסתי עבדתי בסטימצקי ובבתי קפה. חלק מהזמן גרתי בירושלים מטעמי נוחות. ב-2001, לאחר חמש שנות חברות, נישאנו. הייתי בת 25. נסענו לשנה לחו"ל, ובשובנו התחלתי ללמוד בבצלאל פיסול לתואר ראשון וניהול עיצוב לתואר שני. במקביל עבדתי בניהול תוכניות חינוכיות ויעוץ תוכן ב'יהודה הצעיר' ובארגונים יהודיים שנים. ההוויה שלי היא של חינוך בלתי פורמלי. עשיתי זאת לאורך השנים שבהן לא עבדתי בקיבוץ".   

יישום המחקר בקיבוץ

בשנת 2005 התקבלה רווית לחברות. את פרויקט הגמר לתואר שני הקדישה לנושא "קבלת החלטות במצבי אי ודאות בתחום של ניהול עיצוב" ולקחה את  הקיבוץ כמקרה בוחן. היא בדקה את כל תחומי החיים – כלכלה חברה וסביבה. העבודה הזאת קירבה אותה למקום שבו העריכה כי תוכל ליישם את מה שלמדה: ניהול הקהילה של הקיבוץ. 

אנחנו ב-2015. תפקיד ממלא מקום ראש המועצה במטה יהודה התפנה וניב ויזל מנתיב הל"ה, מי שניהל אז את הקהילה בקרית ענבים, החליט שזה יהיה תפקידו הבא. בקיבוץ החל תהליך חיפוש מחליף לניב.   

"החלטתי שאולי זאת ההזדמנות להוציא את המחקר שלי אל הפועל וביקשתי להתמודד על התפקיד", נזכרת רווית. הנוהל הוא שבהתחלה המכרז מתנהל בין חברי הקיבוץ. אם לא נמצא חבר, מחפשים בחוץ. רווית וחבר נוסף הגישו מועמדות. ההנהלה המליצה על החבר האחר, בטענה שרווית לא מוכרת דיה ולא מילאה עד אז שום תפקיד בקיבוץ. אלא שהאספה דחתה את המלצת ההנהלה. לפיכך היה צורך במכרז חיצוני.  

רווית: "ניגשתי גם למכרז הזה. הצגתי תוכנית, אמרתי לחברים מה הם יעדיי ונבחרתי ברוב גדול מול שני מועמדים מקיבוצים אחרים. הכרזתי כי ברוב קטן לא אכנס לתפקיד, רציתי הבעת אמון רחבה. נראה שבחירתי פתחה אופציה לחברים אחרים מהקיבוץ, שהיום רוצים בתפקיד".  

בנים יתקשו לקנות בית

ביתה המחודש של משפחת בייטנר נמצא בקצה המערבי של הקיבוץ. הכביש אליו ארוך, צר, משובש ומתקשה להכיל את המכוניות שחונות לאורכו. רוב הבתים מצדדיו הם ישנים ומוטלאים בסככות ובמחסנים. "גם למראה ישן יש רגע של הולדת", כתב אלתרמן. כאן המראה מעיב על ההולדת. הרבה שנים של קיפאון, חוסר קליטה והזדקנות ניבטים מכל פינה. 

כעת ניגשים לתהליך מואץ של סגירת פערים. ההיקפים הם עצומים. זה יהפוך את הישוב על פניו. הרבה עסקות נדל"ן, שבסופן יעבור הקיבוץ תהליך של פינוי בינוי, יוקמו בו 290 בתים חדשים בשלושה דגמים, אשר יימכרו למי שירצו להיקלט כאן לחברות מלאה. המחירים ינועו בין 3.8 מיליון ש"ח ליותר מ-4 מיליון. סביון של התנועה הקיבוצית. רווית מודעת לכך שבני קיבוץ יתקשו לעמוד במחירים כאלה ומסבירה שיהיו מנגנוני סבסוד. "אלה עלויות פסיכיות" היא מודה, "ורק מעט בנים שהתחילו סיימו את התהליך. מרכיב הקרקע פה הוא מאוד יקר. מבחינת הבנים לקנות בית זה על גבול הבלתי אפשרי. ממול יש הרבה אנשים בעלי יכולת שמחפשים קהילה ועושים את המאמץ האחרון הנדרש כדי להיקלט כאן".

פרופורציות: היום מונה הקיבוץ 132 חברים ו-15 ילדים מקומיים במערכת החינוך. 200 ילדים מגיעים אליה מבחוץ. בסוף התהליך, מעריכה רווית, יהיו כאן 400 משפחות. כמעט חילופי אוכלוסייה. היא מראה לי את השטחים המיועדים לבנייה, אשר עשויים לסגור את המרווחים הקיימים בין הקיבוץ לבין אבו גוש. את כל הבניה הזאת יעשה קבלן חיצוני במסגרת עסקה שבה הוא יחדש את התשתיות, יבנה וימכור את הבתים לחברים שיקלוט הקיבוץ ובתמורה ירחיב ויחדש דירות ישנות של הקיבוץ, כדי לשדרגן עבור מי שגר בהן ועבור מי שירצה לקנותן, ויבנה כמה מבנים חיוניים שהקיבוץ הגדיר.  

הקיבוץ כזירת נדל"ן

בתי החברים הנוכחיים שויכו קניינית בהסדרים מיוחדים עם המנהל (תשלום המע"מ בשלב זה),  שיקבל את התמורות על הקרקע לכשהבתים ימכרו. הפנסיה כאן היא פנסיית היסוד של הרשם עם תוספת קטנה שתהיה בקרוב. הרבה עסקים הם בשלב של החזרי השקעה, כך שכיום עוד אי אפשר להוסיף. "אנחנו מאוד משתדלים לעזור לחברים בכל דבר שניתן, אנחנו פוגשים אותם בצרכים שלהם, פחות בבנק", מסבירה רווית.  

נדל"ן זה הסיפור הגדול של קריית ענבים: שותפות במלון היוקרה כרמים, שותפות בפארק כרמים האתגרי הענק שבכניסה לקיבוץ, שותפות במסעדות ובשטחי האכסון להשכרה שקמו על חורבותיה של הרפת. אזור המפעל שנסגר לפני חצי שנה, הפך למרכז לוגיסטי. כול פיסת קרקע מנוצלת להשכרה עד הקצה שמתיר המנהל. וישנם כמובן בתי הילדים שמשרתים בעיקר את האזור. מן הענפים החקלאיים נותרה הפלחה באזור לכיש שהיא שותפות של שמונה ישובים. מקרית ענבים לא עובד שם איש. "מבחירה, אין לנו ענפים קלאסיים", מציינת רווית. 

חידוש מוסדות חברתיים

כאילו באופן הפוך לגישה הקפיטליסטית במגזר העסקי, בתוך הבית פנימה יש מאמץ להחזיר עטרה שיתופית ליושנה. רווית: "לקיבוץ יש המון נכסים בחצר ואת כולם ניהלו גורמים חיצוניים. כמעצבת פנים ומפקחת בניה, אני מצויה בתחומים האלה. עם בחירתי לתפקיד, נכנסנו לעבודה אינטנסיבית וסימנו נכסים שאפשר באמצעותם לעורר את החיים החברתיים. החזרנו לידינו את הבריכה לאחר ששיפצנו אותה; את בית הספר הישן התאמנו לקליטת מכינה קדם צבאית; החזרנו לידינו את הכל-בו, שגם אותו הפעיל קבלן והרחבנו בו את סל המוצרים. קבענו פער תיווך של 20 אחוז, כדי שחברים לא יצטרכו לקנות בחוץ. יישרנו קו עם רמי לוי. אם יש יתרות, הן מופנות לצרכי תרבות וחברה. בימי הקורונה השינוי הזה הציל אותנו משום שלוותיקים לא היתה כתובת אחרת לקניות. אנחנו קוראים למקום הזה 'הקואופרטיב', מזכרת מהשם קואופרטיב ארץ ישראל, שהיה שמו הראשון של קריית ענבים. הקמנו גם בית ספר לכדורגל בתוך הקיבוץ, לאחר שכאמא לתינוק, התעייפתי מלהסיע את בני לאימונים". 

עוד מיזם חשוב בהקשר זה הוא הפיכת הלול הישן למתחם בשם "המפטמה" – מוזיאון אשר מספר את ההיסטוריה של קריית ענבים, שב-2020 ציין מאה שנה לייסודו. רווית: "זו תערוכה שמגיעים אליה אנשים מכל הארץ. למרות הפופולריות שלה, התעקשתי שלא יגבו בה דמי כניסה. זה מיסיונרי לחלוטין. בשיטוטי בארכיון הקיבוץ, גיליתי כמה חדשנות הייתה בהיסטוריה שלו ואת כל זה שיקפנו בתערוכה". לצד כל אלה הופק גם ספר המאה עב הכרס שמתעד את תולדות הקיבוץ וכאמור, גם ספר ילדים בנושא שכתבה רווית ואייר אחיה.   

 איך את חיה עם המהפכה הזאת? 

"אני רוצה להאמין שיהיה טוב ושאנשים אשר ייקלטו בקיבוץ ירצו גם להשפיע ולקחת אחריות. יש המון צרכים קהילתיים שנחוץ למלאם. אם נעשה זאת, נזכה באורח חיים מקומי גדוש. נצטרך להיות סופר איכותיים כדי להצליח בכך, אחרת ילכו למקומות אחרים בסביבה. במשך שנים לא נקלט כאן איש וכעת יהיו 'חילופי אוכלוסייה'. אבל הקהילה שלנו איננה בהכרח רק האנשים שגרים כאן. יש בה אנשים ששמים את הילדים בחינוך הבלתי פורמלי, באים לבריכה, לקואופרטיב ולעוד פעילויות".  

למה לא המשכת בתפקיד? 

"פרשתי מרצוני. החלטתי לא להמשיך לכהונה שלישית. העקב אכילס הכי גדול בקיבוצים הם בעלי התפקידים שמיצו את עצמם, אך ממשיכים להיאחז בכיסא בלי לעשות את התפקיד על הצד הטוב ביותר. לרוב, זה גורם נזק גדול. עבדתי עם קבוצת אנשים מסורה. הייתי צריכה לקבל המון החלטות לאור מגבלות שנאלצתי לחיות אתן. כעת  אני מחפשת את האתגר הבא, שעדיין אינני יודעת מהו. בגילי המופלג אני פחות מוכנה להתפשר".

תגובה: "ויתרו על קליטת הבנים"

אילן גל (72) בן הקיבוץ, הוא מהקולות המתנגדים למהלכים שנעשו לאורך השנים בקרית ענבים. גל עובד בחברה המפתחת מערכת לאגירת אנרגיה. לדבריו, "במסגרת התוכנית לא נעשה כל מאמץ אמיתי לקלוט את הבנים. יש שכונה שלמה שעוד ניתן לשקמה ולשייך את הבתים, במקום להורסה. יש כאן תהליכים חברתיים בעייתיים שהתחילו לפני רווית. היא עשתה דברים חיצוניים יפים כמו המוזיאון והמכינה, אך הם לא נגעו במהות ולא שיפרו את המצב החברתי. השכנים ממעלה החמישה הוכיחו שאפשר לעשות את השינוי באופן יותר מוצלח". 

2 תגובות

  1. בתור בן קיבוץ שגדל והתחנך בקרית ענבים לא נותר לי אלא להתבייש בקיבוץ שלי ובמהלכים שהיביאו אותו למקום חסר האופי והערכים שהוא היום.
    ממקום בו גדלו מיתוסים ומורשת הקשורה לתקומתה של ארץ ישראל וההתיישבות העובדת,
    ליישוב לעשירים בלבד שזרק (ממש ככה) את בניו בגלל תכנית עסקית הכי רשלנית שנראתה אי פעם בחברה הקיבוצית.
    יו״ר הקיבוץ מזה דורות שיכנע את עדר החברים שחלקו תמים וחלקו פשוט איבד כל עניין בקיבוץ לוותר על קליטת בנים ולקבל בית חדש חינם, ללא קשר לוותק. המהלך חסר האחריות הזה שעלותו עשרות מיליונים קשר את הקיבוץ עם חברה קבלנית שהיום היא בעלת הבית, ועושה מה שהיא רוצה. כל הבנים עזבו, ומי שחשב לחזור וויתר.
    חלק גדול מאוד מבתי הקיבוץ הישנים שיכלו להתאים למפשחות צעירות יהרסו בשביל כביש (כמה טיפשי).
    הקיבוץ הולך לפחות לשלש את גודלו עם משפחות עשירות, חלקם מעל גיל 60 (לא שיש לי משהו נגדם, אבל זו לא צמיחה דמוגרפית)
    אני בזמנו ניסיתי לראות מה ניתן לשנות בהחלטות אבל מכיוון שאינני חבר (דאגו גם שלא נוכל להיות חברים) נתקלתי בחומה בצורה, אימוים בתביעה, השמצות והמון שקרים.
    יו״ר הקיבוץ ישב איתי בשיחה ואמר לי באופן הכי מפורש ״אני חושב שנהירה של התנועה הקיבוצית אחרי בניה היא טעות, ומבחינתי אין שום הבדל בינכם לבין כל אחד מת״א למשל״
    היום אין בקיבוץ ילודה, אין קהילה, אין יותר ענפים, כל מילמטר מושכר לגורמים חיצוניים.
    לא יודע אם זה נכון לכולם אבל שמעתי הרבה מבוגרים שהיום חיים לבד רחוק מהילדים שלהם ואוכלים את עצמם על שנתנו יד למהלכים ההרסניים האלו.
    כל מי שמנסה להלבין את המחדל הזה בתואנה של מחירים מקשקש כי למשל בקיבוץ מעלה החמישה הסמוך הלכו על מודל קליטת בנים, והקיבוץ היום קיבוץ חי ככל הידוע לי…..
    עצוב לי מאוד כל פעם שאני בא לבקר את משפחתי בקיבוץ, ושומע מהם איך קיבוץ שיכל לפרוח ממזמן בחר בכל הפניות הלא נכונות וממש הרס את עצמו במו ידיו.

  2. ראו הוזהרתם!!! היה ורווית או ברק היו״ר של הקיבוץ (או לצורך העניין כל בעל תפקיד שהגיע מהנהלת קרית ענבים) במקרה מגישים מועמדות לתפקיד אצלכם. תסרבו בנימוס ותעברו הלאה לאנשים ישרים שאכפת להם לא רק מעצמם ורואים את התמונה הגדולה ואת הקהילה, אחרת, הקיבוץ שלכם ייזרק לפח ההיסטוריה כמו קרית ענבים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
לפני כחודשיים נבחר מרחב התיירות במושב ציפורי לייצג את ישראל בתחרות של ארגון התיירות העולמי של האו"ם (UNWTO) ככפר תיירותי מהטובים בעולם * מאחורי ההצלחה המדהימה עומדת מאירה צור, יזמית ופעילה חברתית, שבעבודה מאומצת הצליחה לייצר
7 דק' קריאה
עמותת 'להתחיל מחדש' שהוקמה על ידי שרון כהן, פועלת להצלת חמורים ושאר בעלי חיים שכבר מאות שנים חיים בהזנחה חמורה וסובלים התעללות קורעת לב. "נשבר לי הלב" אומרת שרון כהן מייסדת העמותה להתחיל מחדש
2 דק' קריאה
בזמן שיוצרים מכול העולם שואבים השראה משאון העיר והרעש – לוהאריה שואבת את השראתה מהחיים השלווים במושב. השקט, פכפוך מי המזרקה בגינה, המעיינות הזורמים ואפילו נקישה של נקר על העץ – כולם מובילים אותה
4 דק' קריאה
(בשבוע שעבר התחלנו טיול בעכו. הנה החלק השני…)  בר סַאמַא سَمَا   נפגשנו שוב עם דני ארמה ועלינו איתו לגג החדש של בר סאמא או שמיים. 360 מעלות של נוף עוצר נשימה הנפרש סביב היושבים
4 דק' קריאה
"אהבה, לימונדה וכתב יד רדוף" הוא שמו של ספרה האחרון, השמיני במספר, מאת לידיה גורדון קנכט מגעתון. סיפור אהבה וגם סיפור מתח, המשלב נגיעות ספרותיות ופילוסופיות במפגש עם כתבי אבן גבירול  "להרוג יהודים, כך
2 דק' קריאה
בניגוד לקונצנזוס, "מלחמת ששת הימים" נותרה עבור מפקדי גדוד 33 פצע מדמם. 22 לוחמים שנהרגו ביממה אחת במתקפה לכיבוש רמת הגולן שנערכה בהערכות חפוזה. מפקדי הגדוד, שרובם חצו את שנת השמונים לחייהם, בשיחה נוקבת
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן