עם פרופיל שלושים ושש, קצת צולע, קצת חרש * אם רוצים שטייסים יצאו למשימות בהן יכולים להיפגע גם חפים מפשע
אלבום
שיר שלי, שפורסם בתום מלחמת יום הכיפורים בעיתון הסטודנטים "פי האתון" של האוניברסיטה העברית, במדור הסאטירי "נעיר ובעיר".
טוב אז לקחתי לעצמי
את התמונות מ"עממי"
והתבוננתי בעיון
מי עוד נשאר לי לדיון.
והתברר:
שעם פרופיל שלושים ושש,
קצת צולע, קצת חרש,
אני קובר את חברי,
אחד אחד מאחרי.
טוב אז המשכתי כבר לבחון,
את התמונות מהתיכון,
ושוב ניסיתי לברר
עם מי נשאר לי לדבר.
והסתבר:
שעם פרופיל שלושים ושש,
קצת צולע, קצת חרש,
אני קובר את חברי,
אחד אחד מאחרי.
נו אז לאורך האלבום,
סימנתי בעיגול אדום,
את הבנים והאבות,
שלא חזרו מהקרבות.
והתברר:
כי האלבום שלי פרטי,
של ידידי ומשפחתי,
היה זוכה לפרס כבוד,
בין אלבומי המלחמות.
כי עם פרופיל שלושים ושש,
קצת צולע, קצת חרש,
אני קובר את חברי,
אחד אחד מאחרי.
כשטייסים מורידים פצצה של טון על בית בעזה
בתוכנית החדשות "60 דקות" של רשת CBS שהופקה בארץ ושודרה לפני נסיעתו של רוה"מ נתניהו לארה"ב, ראיינה המנחה הוותיקה לסלי סטול, שלושה מאנשי מחאת "אחים לנשק", ביניהם את שירה אטינג. אטינג, טייסת קרב, אמרה שם: "אם אתה רוצה שטייסים יהיו מסוגלים לטוס ולירות פצצות וטילים לעבר בתים בידיעה שהם יכולים להרוג ילדים – חייב להיות להם אמון מלא באנשים שמקבלים את ההחלטות הללו", והדברים זכו כמובן לתהודה ציבורית רחבה.
אנחנו לא מכחישים, שקורה שילדים בעזה נהרגים מפצצות או מירי טילים ממטוסים שלנו. אבל יש לנו הסבר שנועד להרגיע את המצפון: החמאס משתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, ואם טייס שלנו נשלח לתקוף מטרה של חמאס, קיימת סבירות גבוהה שייפגעו גם חפים מפשע. ההסבר הזה מתכתב רק חלקית עם המציאות. מנהיגי חמאס חוסלו במקומות שונים ובהזדמנויות שונות, גם כששהו בדירה יחד עם האישה והילדים, שנהרגו גם הם. ההחלטה לחסל היא לפעמים בהחלט לא פשוטה.
דבריה של שירה אטינג זכו לתגובות קשות, מה שהביא את ח"כ אחמד טיבי לפרסם תמונה של ילדים פלסטינים שנהרגו לטענתו מירי כזה או אחר של צה"ל. בין 36 התמונות של הילדים, הייתה גם תמונה של הילד עידו אביגל משדרות שנהרג מפגיעת טיל בביתו במאי 2021 ב"שומר החומות". אימו של עידו, שני, הגיבה בטוויטר וכתבה: "אחמד מה נשמע, שומע? זה סבבה לגמרי לקחת כל מיני ילדים, לשים אותם בתמונה אחת ולספר לעולם שצה"ל הרג אותם, אבל יש מצב שאתה מוריד את התמונה של הילד שלי משם? אני די בטוחה שחמאס רצחו אותו, ופצעו את הבת שלי, וגם את האחיינים שלי, וגם אותי אבל אני לא ילדה אז שיהיה. אה כן, הם ירו לבית!". טיבי הוריד את התמונה וענה: "ילד הוא ילד הוא ילד. הרג ילדים הוא נורא. פלסטינים וישראלים. …מגלה אמפטיה לצער והכאב שלך. יהי זכרו ברוך. מי ייתן ולא יהיו עוד אימהות ומשפחות שכולות".
גם אראל סגל, בכיר בערוץ 14, הגיב לאמירה של אטינג. "כשטייסים מורידים פצצה של טון על בית בעזה או בלבנון, וחלילה וחס הורגים בלתי מעורבים, אפילו ילדים, מי שמעניק להם את התוקף המוסרי לצאת לגיחה ולהרוג בלתי מעורבים, זו לא החלטה של שופטי בג"ץ, זו לא עילת הסבירות, או הרכב הוועדה למינוי שופטים. מי ששולח אותם להוריד בית, זה אנחנו, עם ישראל, כי הם הזרוע הארוכה שלנו, ושל מגורשי ספרד, וחללי פרעות חמלניצקי, והפוגרומים של קישינב, והפרהוד, והילדים של יאנוש קורצ'אק".
לזה בדיוק התכוונה שירה אטינג, כשאמרה, שכשהיא או חבריה הטייסים יישלחו להפציץ בתים בידיעה שגם ילדים יכולים להיהרג, "חייב להיות להם אמון מלא", באנשים שקיבלו את ההחלטה לשלוח אותם למשימה הזו. או במילים אחרות – חייב להיות להם אמון מלא, שלא אנשים שמחזיקים בדעות דומות לאלה של אראל סגל, הם ששלחו אותם. שמי שקיבל את ההחלטה, לא חושב שיש לו תוקף מוסרי להורות על פעולה שבה ייהרגו חפים מפשע, כי הוא שליח של מגורשי ספרד, חללי פרעות חמלניצקי והפוגרומים של קישינב (מה עם גזירות השמד של אדריאנוס קיסר?).
ובוודאי שחייב להיות להם אמון מלא, שמי שנותן הוראה מסוג זה אינו מחזיק בדעות כמו של ח"כ לימור סון הרמלך, שאמרה השבוע על עמירם בן אוליאל, הרוצח המתועב של שלושת בני משפחת דוואבשה בכפר דומא, שהוא "צדיק קדוש".
כיתת לוחמים
באשדות יעקב יציינו 50 שנה למלחמת יום כיפור ומאה שנה לקיבוץ
מאת: נילי שץ 
ביום ה' 5 באוקטובר, יציינו בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד 50 שנה למלחמת יום כיפור.
באירוע ירצו שני בני הקיבוץ, בני אותו המחזור: תא"ל ד"ר אלישיב שמשי, מומחה צבאי העוסק בחקר קרבות צה"ל ברמה הטקטית והמערכתית שירצה על ספרו "הסערה באוקטובר" ותא"ל ד"ר ישראל לשם, לשעבר מפקד הצוללות, על תפקידו של חיל הים במלחמת יום הכיפורים.
המפגש יערך בבית איל בשעה 10:30, מוזמנים לאירוע לוחמי יום כיפור.
האירוע שיתקיים בחול המועד סוכות מהווה את הפתיחה לציון חגיגות המאה לקיבוץ אשדות יעקב.
