שכירות וקליטה, הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו? 

משפחה גרה בשכירות במושב שיתופי, לא ניגשה לוועדת קבלה והתבקשה לעזוב 

משפחה ביקשה להתגורר במושב השיתופי מתתיהו, ולהקים בו את ביתם. המושב, בעל אופי דתי חרדי, השכיר להם (באוקטובר 2018) בית בשטח של 150 מ"ר למשך שנה אחת, כשהכוונה הייתה לבחון אפשרות לפיה הנתבעים יתקבלו לחברות במושב וירכשו את המושכר בסכום שנקבע (כ-2.3 מיליון שקלים צמוד למדד הבנייה).  

כחלק מכך, ניתנה להם אופצייה לרכוש את המושכר ובתנאי שיתקבלו לחברות. דא עקא, שאת המושכר לא ניתן לרכוש בטרם יוכשר בתב"ע מתאימה (המבנה פוצל לשתי יחידות דיור ללא היתר). הכול היה ברור וידוע. המבנה לא "הוכשר" ובני הזוג גם לא התקבלו לחברות. בחלוף שנתיים וחצי מתום תקופת השכירות החוזית, דרש המושב את פינוי המשפחה (נקרא להם – הנתבעים). משסרבו, הגיש המושב, באמצעות עורכות הדין יסמין אלבז ונועה בן אבי (קנולר, ישינובסקי, קינן ושות), תביעת פינוי, שהתבררה לפני השופטת מרים קסלסי, בבית משפט השלום בירושלים. באמצעות עו"ד דודי גלמן, דרשו הנתבעים להמשיך את תקופת השכירות, שכן לא הוכח שהאופציה שניתנה להם אינה ניתנת למימוש והיא עדיין תקפה. המושב סיפר שבני הזוג לא הגישו טפסים לוועדת הקבלה, וציין ש"איש לא מנע מהם לעשות זאת, אך הם פשוט לא עשו כך". על כך השיבו הנתבעים שלא ידעו על הליך הקליטה והמתינו שיפנו אליהם. 

"שני הצדדים התכוונו באמת ובתמים לאפשר לנתבעים להפוך לחברי האגודה ולהתיישב במקום" הסבירה השופטת. המושב התנה זאת בשני תנאים: האחד, אישור חוקיות הנכס והשני, קבלת הנתבעים כחברים במושב. ואולם, אופציה זו שמותנית "באישור התב"ע ואח"כ בקבלת המשפחה לחברים במושב", אין בה כדי להשליך על זכויות הנתבעים כשוכרים, הדגישה השופטת. חוזה השכירות לא הוארך והנתבעים נדרשו לפנות את המושכר. גם אם הבית יושכר בהמשך לחברי מושב אין בכך משום הפלייה, שכן החובה של המושב למצוא מדור לחבריו גובר על רצון הנתבעים להמשיך ולשכור את הבית, ואין בהעדפת חברי האגודה עליהם כל פסול או חוסר תום לב. לנתבעים עומדת הזכות להגיש את מועמדותם לחברות במושב, אמרה השופטת, אך הענות לדרישתם, להמשך השכירות, כמוה "כאכיפה על הצדדים חוזה שכירות חדש".  

סוף דבר, השופטת קיבלה את התביעה והורתה על פינוי הנתבעים מהמושכר בתום אוגוסט הקרוב, כדי לאפשר לילדי המשפחה לסיים את שנת הלימודים ולהורים למצוא דיור אחר. עוד חוייבו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.