יבול שיא
הרפת והחלב
שרי גבעת עוז אפור

שרי (לם) טורי, 42, גבעת עוז, נשואה+ארבעה בנים 

3 דק' קריאה

שיתוף:

למה דווקא ההליכה שלה מספרת שהיא קיבוצניקית ומה מהקיבוץ של פעם הייתה מחזירה לחיים?

גננת בחינוך מיוחד, ומתפקדת כיו"ר החינוך בקיבוץ. " קיבלתי על עצמי את התפקיד בהתנדבות, בראש ובראשונה מפני שאני אוהבת ילדים וללא טיפה של ציניות, אני אוהבת את הקיבוץ. החינוך בקיבוץ מהווה עבורי סמל ומופת לקיבוץ, הוא תחום שקשה מאוד לשמר ולפתח, בעיקר בימינו, אך יחד עם זאת, הוא הסיבה העיקרית בעיניי לכך שיבואו אנשים חדשים לקיבוץ והקיבוץ יגדל וישגשג ולא יגווע". 

בזמנה הפנוי היא אופה עוגות וקינוחים. "התחלתי להתעניין בתחום האפייה בעקבות חגים ואירועים משפחתיים שהיינו מוזמנים אליהם, רציתי שיהיה לי משהו להביא ומכיוון שאני בחורה יסודית (יש כאלה שיאמרו שהדבר גורם לי להיות איטית במיוחד…) רציתי גם שהקינוח שאני מביאה לאירוע יהיה זה שכולם זוכרים עד האירוע הבא". 

אוהבת לטייל בטבע הקרוב עם הילדים, להיות עם משפחה וחברים ולצאת לרקוד בלילות. מחבבת אוכל טוב, להכיר אנשים חדשים וליצור קשרים. 

איזה איבר בגוף שלך מספר שאת מקיבוץ? 

"ההליכה שלי מספרת שאני קיבוצניקית. אומרים שיש לי הליכה נונשלנטית עם ביטחון מובנה כזה שאומר שתמיד הצעדים שלי בטוחים. בכלל, ההתנהלות שלי מאוד מסגירה את הקיבוצניקיות שלי, כמעט בכל מקום מצליחים לזהות אותי". 

זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ? 

"בימי שבת הרותחים של הקיץ היינו הולכים לבריכה. הייתה אז מגלשה למים הרדודים ומקפצות בשני גבהים למים העמוקים. לאחר שהיו מחלקים קרטיבים בטעם רמזור או לימון היינו שוכבים ללא מגבת וללא בעיה מיוחדת על הבלטות הלוהטות ומתחממים ומתייבשים מהמים וכשהיינו קמים היה לנו הדפס נקודות קטנטנות על הבטן והרגליים. היום אני לא מצליחה להבין איך הצלחנו לעשות את זה בלי לקבל כוויה רצינית. אומרים שהיום האקלים חם יותר מפעם או שהיינו יותר עמידים".

שרי גבעת עוז 2
צילומים: מהאלבום המשפחתי

המאכל שהכי אהבת או הכי שנאת שהכינו בחדר אוכל? 

"הכי אהבתי ביצה רכה עם לחם טרי והרבה מלח בארוחת הבוקר, כשהייתי קצת יותר גדולה אהבתי את הדג המלוח וכמובן מרק זך עם אטריות קטנות. לא אהבתי בשר. רק בבגרותי, כשהתחלתי לאכול במסעדות, הבנתי שאני ממש ממש אוהבת בשר". 

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך בקיבוץ? 

"מכיוון שיש לי ארבעה ילדים, השמועה שהייתה עליי בקיבוץ היא שאני בהיריון. בדרך כלל זה היה נכון, אבל פעם אחת כשזה לא היה נכון, בחורה מבוגרת ליטפה לי את הבטן ושאלה: 'מה את מכינה פה בפנים?' אז הבנתי שכנראה יש שמועה שאני שוב בהיריון. אולי השמנתי". 

אם היית יכולה לחזור בזמן, איזו עצה היית נותנת לילדה שהיית? 

"לתת לעצמה מקום וביטחון, היא יכולה להשיג הכול ולהסתדר לבד. היא חכמה יותר ממה שהיא חושבת לעצמה ושווה המון". 

מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה? 

"הרגשה של בית, כל המשפחה שלי גרה בקיבוץ (הורים, ארבעה אחים ומשפחותיהם, דודה), אמונה בדרך הקהילתית של הקיבוץ, אהבה לאנשים". 

מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך? 

"קהילתיות, דאגה לאחר, התנהגות חברמנית גם עם אנשים שרק פגשתי, הומור". 

מה העבודה הכי קטנה שעבדת בה בקיבוץ? 

"במפעל 'הוואה' לגומי, עבדתי ליד מכונה שעשתה גומיות. האנשים שהיו איתי בחדר הפכו לי את הימים ליפים יותר".

שריטה שהקיבוץ של פעם השאיר בך 

"בכל פעם שיש את המנגינה של החדשות בשמונה חוזרת מן תחושה (שלא באה אליי בשום הזדמנות אחרת) של סוף היום. בילדות זה היה הסימן שצריך ללכת לבית הילדים לישון. התחושה הזאת היא מאוד מעניינת ומוזרה, היא באה רק כשאני בבית ההורים והיא לא כואבת, אבל אני יודעת שפעם היא כאבה". 

מה הפינה האהובה עליך בקיבוץ 

"היער והבקתה שבתוך הקיבוץ. מקום מקסים עם פרחים ארץ ישראליים ובקתת עץ מהממת שבנתה משפחת משה והם מטפחים אותה". 

איזה ענף מענפי הקיבוץ שכבר לא פעילים היית מחזירה לחיים 

"הפאב של הקיבוץ נסגר מזמן והוא חסר מאוד, אם כבר פאב אז שיחזירו את המתנדבות והמתנדבים כמובן". 

איזה חג קיבוצי הכי אהבת בתור ילדה? 

"פורים – היה תמיד חג שמח של כל חברת הילדים יחד. כולם היו מתגייסים, קטנים וגדולים, להכין הצגות וביתנים לחג וכל בית הילדים היה מקושט בצבעים וניילונים חגיגיים. שבועות, כמובן היה חג מרגש ועוצמתי מאוד בקיבוץ. היום הם נראים טיפה אחרת ועדיין מרגשים וכייפים". 

תורנות בקיבוץ – איזו הכי אהבת? 

"אהבתי את המועדון לחבר. להכין קפה ולהגיש לחברים. הזדמנות לשוחח, לצחוק ולתת שירות, משהו שאני אוהבת מאוד". 

אם היית צריכה לנסח את ה"אני מאמינה" שלך או לבחור מוטו לחיים, מה הוא היה? 

"אני מאמינה שאנשים הם טובים מטבעם. שחיים פעם אחת וצריך לעשות מה שטוב ונעים. מאמינה שלחייך זה מדבק ושצריך להשאיר בסביבה את מי שעושה לי טוב ומי שעושה לי רע אני משאירה מאחור". 

האם יש איזושהי דמות מהקיבוץ שהשפיעה מאוד על מי שאת היום 

"אני חושבת שיש התנהלות או עשייה של אנשים בקיבוץ שבנתה הרבה חלקים מהאישיות שלי. אנשים שרוח ההתנדבות והעשייה הקהילתית היא ממש בדמם, וותיקי הקיבוץ שבנו את המקום והתמודדו עם קשיים מטורפים שהם גיבורים וחזקים". 

מה את מאחלת לקיבוץ שלך ל-20 שנה הבאות 

"שיגדל, שיהיו בו אנשים איכותיים שימשיכו את החיים הקהילתיים בקיבוץ, ידאגו אחד לשני, יפתחו את הקיבוץ אך גם ישמרו על הדברים היפים שבו".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*תמונה ראשית: מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי ירקות כל יום אני נדהם מחדש מהרעיונות ההזויים של המשרד. הבעיה היא לא שינוי שם כזה או אחר, הבעיה היא מה עושים עם משרד שאיבד את דרכו
הנהלת האגודה אישרה את מינויו של טל יפת (44), מקיבוץ רגבים לתפקיד מנכ"ל "החקלאית".  טל נכנס לתפקידו באופן רשמי ב-17 במרץ. בתפקידו האחרון ניהל טל את הפעילות העסקית של המושב השיתופי מי עמי. בחזקתו
< 1 דק' קריאה
משרד החקלאות יגיש בימים הקרובים הצעת מחליטים לאישור הממשלה לגיבוש תכנית לאומית לביטחון מזון שתכלול גיבוש יעדים לאספקת המזון לכלל האוכלוסייה שר החקלאות, ח"כ אבי דיכטר: "מדובר במהלך חסר תקדים, אנחנו, במשרד החקלאות, מובילים תהליך
< 1 דק' קריאה
הגברת גליה: " אז הם נכנסו למקלטים, התעצבנו ממה שראו, פנו אליך בטענות ואז הנושא היה צף. כשנגמר הבלגן הביטחוני הנושא שוב נעלם מתחת לשטיח – אין לאנשים זמן, אין להם כוח, כן ביום
ב-7.10 יצאה יעל ופתחה את כל המקלטים במושב נהלל, בדקה מה מצבם והובילה לטיפול, שיהיו כשירים ומוכנים במידה ויהיה צורך לשהות בהם * יעל אלון שפירא היא ד"ר לרפואה סינית ונציגת "מעברים בעמק" בנהלל,
9 דק' קריאה
הזמרת שולה חן, ילידת נהלל, הופתעה לגלות שהשיר שלה "בוא הביתה" מופץ כמביע תחינה לשחרור החטופים מעזה * בראיון לעדינה בר-אל היא מעלה זיכרונות מילדותה ונעוריה בנהלל ומן השירות בלהקת הנח"ל ומספרת על הקריירה
9 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן