הטורקים הם אנשים חמודים עם הנהגה דפוקה, נשמע מוכר?
אלון גבעתי ממשמרות, חובב כדורגל, חזר מחמישה ימים של כדורגל ושכרון חושים ביורו. בין בירה לבירה הוא ליקט כמה תובנות.
אנטישמיות. כמה הפחידו אותנו מהאנטישמיות. כולם אנטישמים. אל תדברו עברית, תגידו שאתם ממלטה, אף אחד לא יודע כלום על מלטה. בעיקר בברלין, כולם שם מוסלמים, ואם הם לא מוסלמים הם סתם אנטישמים. קיצר, קשקוש בלבוש. לא הרגשנו כלום, לא נתקלנו בשום עוינות, אני אמרתי שאני ישראלי לכל מי שהיה מוכן לשמוע, ובגדול לאף אחד לא היה אכפת. אז אפשר להרגיע עם הפרנויה.
נפלנו על משחק של טורקיה. אצטדיון ענק מפוצץ טורקים. פחד מוות לא? אז לא. האמת שבחיים לא ראיתי אנשים כאלה חמודים. באסה שהם נפלו על כזאת הנהגה דפוקה, לאומנית וקיצונית. מזל שהקטע הזה של אנשים ממש חמודים שנפלו על הנהגה דפוקה, לאומנית וקיצונית הוא כל כך רחוק מאיתנו. עולם אחר.
רכבות בגרמניה זה קטע שלא נצא ממנו לעולם, אה? כאילו אתה ברכבת, אתה רואה את היערות חולפים בחלון, וההיסטוריה לא עוזבת אותך. נשבע לכם שכשהלכתי לעשות פיפי וראיתי שיש חלון פתוח בשירותים, חשבתי לעצמי שאם צריך אז מפה אני קופץ.
ההולנדים הם האוהדים מספר 1 שראיתי בחיים שלי, בפער עצום. הצעדה איתם הייתה חוויה שאני לא אשכח לעולם. הלוואי עלינו עשירית מתרבות הספורט שלהם. עזבו עשירית, מאית. אולי אז נוכל להתחיל לדבר על עליה לטורניר כלשהו.
לפני שנה וחצי היינו במונדיאל בלי בירות (אלוהים יודע איך נסענו לחור מוכה הטרור הזה…). עכשיו היינו בבירות, שביניהן היה קצת כדורגל. לא חשבתי שקיימת כזו כמות של בירה בעולם. כוסות של ליטר וחצי לדעתי, וכולם מפרקים אותן כאילו אין מחר. כנראה תרבות של בירה ותרבות של כדורגל הולכות ביחד, ואצלנו אין את שתיהן.
איזה כיף זה כדורגל. אין בעולם כולו דבר שהוא יותר כיפי מכדורגל, ואף אחד כאן לא יצליח לשכנע אותי אחרת. גם כשהוא גרוע, הוא עדיין כיפי, וכשהוא טוב באמת, עם האווירה וכל המסביב – הוא חוויה חוץ גופית.
לא יודע אם יש עוד הרבה אנשים בעולם שבגוגל פוטוס שלהם יש באותו שבוע תמונות מברלין, מהמבורג ומנמל התעופה הבינלאומי רפיק אל חרירי.
אין יותר ישראלי מאשר לשבת בפאב בברלין ולדאוג מהאזעקה בחצור הגלילית.
על אף האמור בסעיף 8, הצלחתי להתנתק ברמה כזו שיצאתי מנתב"ג עם סווטשירט. וואלה, חם פה אצלכם בלבנט, לא יודע איך אתם חיים כאן.
די, שיחזרו כבר כולם. עכשיו.
