בקיבוץ הדתי קבוצת יבנה בחרו לאפשר "קבורת ארץ ישראל" בשיטת "ליקוט עצמות": איסוף העצמות מהקבר והעברתן ממנו שנים ספורות לאחר המוות. מה עומד מאחורי הרעיון האקולוגי-חברתי הזה ואיך פותרים את העניין ההלכתי?
*תמונה ראשית: בית הקברות בקבוצת יבנה. כל חבר יכול לבחור את המסלול בו יקבר. צילום: מהאלבום הפרטי
"עשרה מיליון בני אדם חיים במדינת היהודים, אם נמשיך לחיות פה במאה השנים הבאות אנו נדרשים לפתרונות קבורה שהעם היהודי לא נדרש להם מעולם" אומר אילעאי עופרן (41), רבה של קבוצת יבנה, קיבוץ דתי שיתופי, שכמו יישובים רבים נדרש להתמודד עם סוגיית השטח המוגבל המוקצה לבית העלמין של הקיבוץ.
בעיית התמותה לא צפויה להיפתר
"לפני מספר שנים פנה אליי יואב בית אריה, חבר הקיבוץ, יו"ר חברה קדישא של הקיבוץ, עם מכתב שקיבל מרשות מקרקעי ישראלי (רמ"י) המודיע לקבוצת יבנה שמשבצת בית הקברות הקיימת לא תוגדל. 'זה השטח שמוקצה לקבורה' הוא אמר וכשעשינו את חשבון, בהנחה שאין קטסטרופה ושקצב התמותה ימשיך להיות דומה למה שקיים היום, הבנו שיש לנו מקום לקבורה ל-15 השנים הבאות". מספר עופרן, שב-14 שנים האחרונות משמש כרב הקיבוץ.
"שקלנו 'קבורות מכפלה', כלומר לקבור שניים בבור, זה כבר קיים היום במקומות שונים, אבל גם זה פתרון שייתן מענה ל-30 השנים הבאות ולא פתרון ברמה המערכתית. יואב, איש מחשבה וחזון הוא שהעלה את הרעיון ל'קבורת ארץ ישראל'". יחד החלו לבדוק את הנושא ולקדם את מנהג קבורת ארץ ישראל שהיה מקובל בתקופת המשנה והתלמוד, על פני המנהג הקיים היום. "עוזבים מנהג אבותינו כדי לחזור למנהג אבות אבותינו. בעבר היהודים חיו בקהילות קטנות ונדדו ממקום למקום. אנחנו חיים כיום הרבה אנשים בתא שטח לא גדול. אם כל מי שמת יקבל שני מטר מרובע לקבורה אנחנו נמצא את עצמנו חיים בבית קברות אחד גדול. אני ירושלמי במקור ובכל פעם שאני עולה לירושלים אני רואה איך הר המנוחות גדל עוד קצת, נוגס בנוף. צריך להתחבר לפתרון שונה בעניין הקברים. מכל הצרות, בעיית התמותה לא צפויה להיפתר".
עשרות אלפי אנשים נפטרים בישראל מידי שנה. שיטת הקבורה המסורתית ("קבורת שדה") מצריכה מאות דונמים מידי שנה. קבורה רוויה כגון "קבורת מכפלה" (זוגות בחלקה אחת), "קבורת סנהדרין" (כוכים בקיר) וקבורה במבנים רבי קומות, כבר החלה להיות נהוגה במקומות שונים בארץ. קבורת ארץ ישראל מציעה חלופה סביבתית ובעיקר שורשית יהודית בה עצמות הנפטר מועברות לקבורה שנייה (ליקוט עצמות). "המת נקבר לתקופה מוגבלת" מסביר עופרן, "כעבור מספר שנים נפתח הקבר והעצמות מפונות למקום אחר, כך שהקבר מתפנה לקבורה חדשה".
מה זה "מפונות למקום אחר"?
"בעולם העתיק העצמות פונו למאספה. המחשבה שלנו היא להקים היכל זיכרון שבו יהיו תאים מחולקים לפי משפחות. בכל תא יהיה ניתן לאכסן עצמות אדם, כך שמבנה אחד, לא מאוד גדול, מחליף בית קברות שלם, ולכל משפחה יכול להיות אזור מסוים".
לא הולך לאיבוד, משנה צורה
אילעאי ויואב יצאו למסע ארוך לבירור כל הסוגיות סביב הנושא: בירור הלכתי האם הדבר אפשרי מבחינת דיני אבלות ומבחינה הלכתית "התייעצנו עם חשובי פוסקי דורנו"; בירור מהצד המשפטי – מה נדרש מהנפטר ומקרובי משפחתו; בירור טכני "שאנחנו עדיין בעיצומו, כמה זמן עד שבשר מתעכל, באיזה קומפוסט להשתמש לזרז תהליכים" ומעבר להכול תהליך קהילתי רחב "שבו כקיבוץ, כקהילה, למדנו את הסוגיות. היו מספר ימי עיון – בנושא ההלכתי, הסביבתי, המשפטי, לימוד על המורכבות הרגולטורית. חברנו לאנשים שמקדמים יוזמות דומות ולמומחים שעוסקים בתחום".
לאחר ימי העיון המרובים שנעשו יחד עם קהילת קבוצת יבנה הובא הנושא לדיון באספה "והתקבלה החלטה ב'רוב סורי', כלומר רוב מובהק, כמו בבחירות של אסד". ההחלטה שהתקבלה מאפשרת לכל חבר לבחור את המסלול בו ירצה להיקבר, האם בקבורה רגילה (קבורת שדה) או בקבורת ארץ ישראל (ליקוט עצמות). "מי שחשוב לו שיהיה לו קבר לדורי דורות יקבר באותה צורה כמו עכשיו. גם בליקוט עצמות יהיה מקום למשפחה להתייחד. במקום חלקת קבר, זה יהיה חדר במבנה שאפשר לשבת בו ולראות מצגת על חיי האדם או לצפות בסרטון בקולו. הפורמט לא הולך לאיבוד, אלא משנה צורה".
וכמה בחרו בדרך של ליקוט עצמות?
"רוב החברים חתמו על מסמך שזו בחירתם".
עופרן מסביר שחלק מההצלחה להעביר את הנושא הרגיש אפשר לייחס לתרבות הדתית הייקית שיש במקום עוד מראשית ימי הקיבוץ לפני כ-90 שנה. "אין כאן הרבה עיסוק בענייני בית עלמין ובפולחן קברים. יש משפחות שעולות אחת לשנה לומר פרק תהילים וכאלו שלא. הרמב"ם פסק שאסור לעלות לקבר ושולחן ערוך התיר. הנושא הוא יותר אמוציונלי מאשר דתי". כן הוסיף כי הפתרון שהתקבל מאפשר מסלולים שונים, כך שאין למה להתנגד. "בחירה של אחד לא מפריעה לבחירה של האחר. היה תהליך איטי, מבוקר ומאוד מתון ובניגוד לתהליכים אחרים לא היה מעל ראשנו שעון מתקתק או חרב מונפת".
בכל זאת, אני מקשה, אנחנו מתבשרים מדי כמה זמן על סלילת כביש או מתווה רכבת שנעצרים בגלל שהתגלו קברים יהודים. איך "ליקוט עצמות" מסתדר עם ההלכות הדתיות?
"קודם כל לא צריך להניח שאם יש קבוצה חרדית צעקנית היא בהכרח נציגת דבר השם" אומר עופרן. "ההלכה יותר מורכבת מזה. ברמת העקרון אכן לא מזיזים קברים, אבל יש גם הסתייגות. מותר לפנות קבר אם הוא מזיק את הרבים. כלומר אם רוצים לסלול כביש ויש קבר בדרך – מותר לפנות. מותר לפנות קבר כדי לקבור אדם עם אבותיו, להביא אותו לקבורה בירושלים או בישראל. ומותר לפנות קבר כשבזמן הקבורה הותנה שזהו קבר זמני, וזה בעצם מה שאנחנו עושים. יש נוסח שכתבנו שאותו הילדים של הנפטר וחברה קדישא אומרים בזמן הקבורה, נוסח בו מכריזים את התנאים, שקוברים לזמן מוגבל ושנלקט עצמות ביום מן הימים. כל חבר בקיבוץ מילא טופס מה הוא רוצה, והזמנו אנשים לשוחח על זה עם הילדים ועם בני או בנות הזוג. יש טופס חתום בכתב ידו של המנוח, זו לא צוואה במובן משפטי. מבחינה הלכתית מצוות הקבורה היא על הבנים".
התחלתם לקבור בדרך הזו?
"עד היום יש נפטר אחד שקברנו בדרך של ליקוט עצמות. היה ברור לאשתו ולילדיו שכך רצה. בהלוויה אמר יהודה, שהיה בעבר מזכיר הקיבוץ, על הנפטר 'חלוץ בחייו וחלוץ במותו'".
התכלית היא החיים
עופרן ציין כי על פי המסורת היהודית העיסוק במוות הוא מתוך הבנה שהתכלית היא החיים. "ביהדות לא קוברים את המת בחצר, אלא במקום מחוץ לעיר או ליישוב. קבר נחשב לאבי אבות הטומאה מתוך כוונה להרחיק את העיסוק במוות ולאפשר לאנשים לחיות. הגמרא אומרת 'למה המת מסריח? למה בתהליך הביולוגי הגופה מעלה סירחון? כי אם המת לא היה מעלה סירחון אנשים היו שומרים את המתים בבית והחיים לא היו מתקדמים'. כמדינה אנחנו רוצים לצמצם את שטחי הקבורה בגלל תשוקת החיים".
