חידוש השמאל הישראלי : הבחירות האחרונות, בפעם השלישית ברצף, הביאו את תהליך קריסתו של השמאל הישראלי לשפל שלא היה דוגמתו עד כה. תנועת העבודה שהייתה הכוח העיקרי שהקים את המדינה, הגיעה לשפל עמוק, על סף העלמות מהזירה הפוליטית הישראלית. מציאות המעוגנת בתהליכים הדמוגרפים, החברתיים והתרבותיים המתרחשים בארצנו מזה זמן רב. אך מעבר למציאות הכלל ישראלית ולמה שאפשר לתאר כ"רוח התקופה", מפלגות השמאל והנהגותיהן הנוכחיות תרמו אף הן לשחיקת מעמדן. כחול לבן, מפלגתם של יאיר לפיד ושלושה רמטכ"לים לשעבר: בני גנץ, משה (בוגי) יעלון וגבי אשכנזי, התיימרה להיות מפלגת מרכז והיא הייתה שמאל רק בפיהם של תועמלני הליכוד. ללא עמוד שדרה רעיוני מוצק וללא קו פוליטי מוסכם, על דעת ארבעת מנהיגיה, היא התרסקה במבחן המשמעותי הראשון. מפלגת העבודה, לאחר תהליך ארוך של איבוד גובה וללא מנהיגות מלכדת, הפסידה את רוב בוחריה, שנהרו בהמוניהם אחר מקסם השווא של כחול לבן. מרצ, הנתפסת על ידי רבים כבעלת עמדות מדיניות קיצוניות, נשחקה גם היא בציבור היהודי והפסידה את רוב תומכיה ברחוב הערבי לרשימה הערבית המשותפת. בסופו של יום קיבלה הרשימה של העבודה, גשר ומרצ, שישה מנדטים בלבד. שישה מנדטים שהתפוררו והתפזרו גם הם, אל מול הגישושים ו"התרגילים" במשא ומתן להקמת הממשלה.
חידוש השמאל הישראלי
למי שמאמין בערכים ובדרכו של השמאל, החברתי והמדיני, לא נותרה ברירה אלא לאזור כוחות, לנשום עמוק ולחפש את הדרך והשותפים להתחדשותו של השמאל הישראלי. התחדשות הצופה פני העתיד, שאינה התרפקות נוסטלגית על העבר. שמאל חברתי ומדיני. שמאל שיתייצב בגלוי ובאומץ ולא יסתתר מאחורי נוסחאות מעורפלות של "מרכז כאילו". שמאל חברתי, שיציג חלופה סוציאל-דמוקרטית, מול הקפיטליזם החזירי, הניאו ליברלי, שצמח כאן בעידודן של ממשלות ישראל האחרונות. שמאל שישמור על הרוב היהודי ויבטיח את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. שמאל שיקיים שוויון אמיתי ומלא בין האזרחים היהודים, המיעוט הערבי והאחרים החיים איתנו. שמאל שיכיר בזכותו של העם הפלסטיני למדינה משלו, ברובם של השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. שמאל שיצמצם את הפערים ויגביר את הסולידאריות בין כל אזרחי המדינה. שמאל שיתמודד על הנהגת המדינה לאחר היציאה ממשבר הקורונה שאנו נתונים בו היום. שמאל שיחזק את הערבות ההדדית מול המחסור הצפוי במשאבים, לאחר השבתת המשק וההוצאות האסטרונומיות שמחייבת ההתמודדות עם מגפת הקורונה. שמאל שייצור אופק חיובי ארוך טווח למדינת ישראל. אופק שאינו מובן מאליו, אך הוא אפשרי, אם נרצה בו ונאבק עליו. זו לא תהיה חזרה למה שהיה, היות וההיסטוריה אף פעם אינה חוזרת על עצמה. כפי שהסברנו ברשימה קודמת, ההיסטוריה נעה במעין תנועה ספיראלית, כאשר החזרות המתקיימות בה מתרחשות תמיד במישור חדש, בהתייחס לתהליכים ולשינויים שחלו במקום ובזמן.
חידוש השמאל יהיה אפשרי רק אם תקום לו הנהגה חדשה, הנהגה שתלמד מניסיון העבר מבלי להיות שבויה בכישלונותיו של הדור הקודם. הנהגה רחבה שתהיה פתוחה לשינויים שמחייב הזמן, תוך נאמנות ומחויבות לערכים האנושיים של השמאל. אנחנו, המבוגרים (שלא לומר הזקנים), נתמוך ונעמוד לצדם של מי שיובילו לחידושו של השמאל, אך עלינו לתת לדורות הבאים את המרחב והאמון, כדי שיובילו בדרכם שלהם. בתקווה ובאמונה שיעשו זאת טוב מאתנו.
